• האביר הירוק
  • סרטים חדשים: ״האביר הירוק״ של דייויד לאורי
  • אימת החודש - יולי 2021: כריס רוק, נטפליקס ואנשי זאב
  • ״אחד בלב״, סקירה לסרטה של טליה לביא
  • ״זמן״ של שיאמאלן, סקירה
  • מתכוננים אל פסטיבל הקולנוע ירושלים 2021
  • פוקוס אלן דלון בסינמטקים ברחבי הארץ
  • רחוב הפחד - חלק 3: 1666
  • מילקשייק אבק שריפה
  • פסטיבל קאן 2021: דיווח אחרון, ממסגרות המשנה
  • פסטיבל קאן 2021: שלושה סרטי תחרות מעולים
  • אגדת חורבן
  • רחוב הפחד - חלק 2: 1978
  • פסטיבל קאן 2021: דיווח ראשון של אורון
  • האלמנה השחורה
  • רוכבי הצדק
  • רחוב הפחד - פרק 1: 1994

מתחת לרדאר: ״ערבושית״ (Towelhead)

29 באפריל 2015 מאת אדוה לנציאנו

"מתחת לרדאר" היא פינה חודשית בבלוג, שמבקשת להציג סרטים חדשים, וחדשים-יחסית, אשר לא זכו לתהודה המגיעה להם לדעתנו. בין אם כי לא הופצו מסחרית בארץ, ובין אם כי תשומת הלב התקשורתית פסחה עליהם משום מה. מדי חודש, תוכלו למצוא כאן סרטים שאולי חמקו מעיניכם, אבל בעינינו ראויים להמלצה ולדיון.

סיפור האהבה שלי עם אלן בול התחיל כשהייתי בת חמש-עשרה וצפיתי לראשונה ב"אמריקן ביוטי" (American Beauty). אז לא ידעתי שהוא התחיל. בכלל לא ידעתי להבחין בין במאי לתסריטאי. מבחינתי הדבר המופלא שצפיתי בו היה היצירה של סם מנדז. אז ניסיתי לצפות בעוד סרט או שניים של מנדז בהמשך ושום דבר לא באמת היה מופלא כמו שציפיתי שיהיה. אבל "אמריקן ביוטי" המשיך ללוות אותי.

כמה שנים מאוחר יותר נתקלתי ב"עמוק באדמה" (Six Feet Under) ושוב עולמי התהפך. אז כבר הייתי יותר גדולה וחכמה וידעתי להשתמש בויקיפדיה. כך גיליתי שיוצר הסדרה הוא אלן בול, ושהוא גם התסריטאי של "אמריקן ביוטי". קליק. פתאום גיליתי מי היוצר שאיתו ניהלתי את הרומן הקולנועי – ועכשיו גם טלוויזיוני – שלי.

משם נסללה לי הדרך ל"ערבושית" (Towelhead), סרט שאלן בול כתב וביים. הסרט אמנם יצא ב-2007, קצת ישן יותר מהסרטים שכתבתי עליהם עד כאן בפינה הזו, ולכן גם ודאי זמין בכל פלטפורמה שהיא. אבל בדומה להם, גם הוא לא יצא להקרנות מסחריות בארץ בשעתו, ובשאר העולם לא זכה להצלחה גורפת במיוחד. והאמת שדי ברור לי למה. אלן בול נוהג לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת, אבל עם "ערבושית" הוא הלך מיליון צעדים קדימה. התוצאה היא סרט מטריד ביותר, ובו זמנית – אחזור על הסופרלטיב – מופלא.

הסרט, שהתסריט שלו מבוסס על רומן מאת אליסיה אריאן, הוא במהותו סיפור התבגרותה של ג'זירה (סאמר בישיל) בת השלוש-עשרה, בת לאם אמריקאית ואב ממוצא לבנוני. הוריה של ג'זירה גרושים והיא מתחילה את הסרט כשהיא גרה אצל האם. אבל כשזו האחרונה מגלה שבן זוגה הנוכחי עזר לג'זירה לגלח את שיער הערווה שלה, היא נחרדת, לא יודעת איך להתמודד עם זה, ומחליטה לשלוח את ג'זירה לגור עם אביה ריפעת (פיטר מק'דיסי) בפרברי טקסס.

חייה של ג'זירה אצל אביה שונים ודומים לחייה אצל האם. גם שם ההתבגרות המינית שלה היא משהו שיש להחביא ולהתבייש ממנו, אלא שהאב קשוח יותר, ושם את הדברים על השולחן. אסור לך להשתמש בטמפונים, זה מיועד לנשים נשואות. אסור לך להתחבר עם נער שחור, זה יפגע לך במוניטין. גם התגובות של ריפעת לסימנים של המריית פיו הן חמורות יותר, מה שמוביל את ג'זירה להצטנף בקליפתה מולו ולנסות לחפש תשובות אצל מבוגרים אחרים. אחד מהמבוגרים הללו הוא טראוויס (אהרון אקהארט), שגר בשכנות אליהם, גבר נשוי שנמשך לג'זירה, ומתחילת מערכת היחסים שלהם מעורר בנו חוסר נוחות, שלא לומר בהלה, בנוגע לאיפה הוא מתכוון לעצור עם ביטוי המשיכה הזו.

הרגש העיקרי שהמבוגרים בחייה של ג'זירה מנסים להטמיע בה הוא אשמה. אשמה על שהיא מתבגרת, אשמה על שיש לה גוף, ואשמה על כך שהיא קיימת בחלק מהמקרים. הטון הזה נוכח עוד מפתיחת הסרט. כשאמה של ג'זירה מזדעזעת מהגילוח – עיקר הבהלה שלה היא מכך שבן זוגה היה בסיטואציה אינטימית עם ג'זירה. אבל במקום לראות בו את האחראי (בתור המבוגר שבסיטואציה), היא משלחת את ג'זירה מהבית, ואף מסבירה לבתה הבוכייה "זו אשמתך, איך שאת הולכת עם הציצי בחוץ, הוא לא יכול שלא להבחין".

בהמשך, ג'זירה מקבלת תגובות דומות וחמורות יותר מאביה. מילה או חיוך שאינם לטעמו נענים במבט מצמית ובהשתקה, או במקרה הגרוע, באלימות. בבוקר הראשון שלה בביתו היא יוצאת מהחדר במכנסי פיג'מה קצרים, מחייכת, מברכת את אביה בבוקר טוב – ומקבלת סטירה מצלצלת והוראה להתלבש בבגדים "הולמים". כמו אביה ואמה, כך גם יתר המבוגרים שסביבה – הם לא מסוגלים להתמודד עם מצב הביניים שבו היא נמצאת, בין ילדות לנשיות, ומגלגלים את חוסר היכולת הזו אליה, בצורה של אשמה. יחד עם זאת, בלי לשים לב אולי, המבוגרים בחייה של ג'זירה משתפים אותה ברגשות שלהם ובמה שעובר עליהם, ואלו דברים שאין לה את הקיבולת הרגשית להתמודד איתם בגילה הצעיר. כך הם למעשה מאיצים את תהליך התבגרותה, אותו התהליך שהם מנסים למנוע ממנו לבוא לידי ביטוי.

שמו של הסרט, "Towelhead" ("ראש-מגבת", בתרגום ישיר), הוא כינוי פוגעני לאנשים יוצאי ארצות ערב (שמתייחס לטורבן). כך שהמתרגמ/ת של שם הספר עשה/תה מעבר מוצלח לעברית עם "ערבושית". במקור לסרט יש גם שם אלטרנטיבי – "Nothing is Private" ("דבר אינו פרטי"). שני השמות הללו משקפים את שתי התמות המרכזיות של הסרט. "ערבושית" מתייחס למהגרים בארה"ב ו"דבר אינו פרטי" לאופן בו העולם הסובב את ג'זירה לא מאפשר לה לעבור את התבגרותה המינית כתהליך אישי, של עצמה, ובמובן מסויים מפקיע אותו ממנה לחזקת הכלל.

סוגיית ההגירה משמעותית בסרט בכמה מובנים. האב ריפעת מנסה להיות יותר אמריקאי מהדוד סם. הוא גר בפרברים, עובד בנאס"א, מציב את דגל ארה"ב בחזית חצרו, גזען כלפי שחורים, ותומך נלהב במלחמה בעיראק. מאידך, חשוב לו להדגיש את הלבנוניות שלו ולהנחיל אותה לג'זירה – במוסיקה, באוכל ובתרבות ככלל. הוא מתגאה בזרות שלו, ומתעקש להיטמע בעת ובעונה אחת. מול הדואליות הזו, ג'זירה לא ממש מצליחה למקם את עצמה. אבל העובדה שהיא "זרה" מתבטאת גם בהקשר לתהליך המרכזי בסרט, התבגרותה המינית. מערכת היחסים שלה עם טראוויס השכן (ומבוגרים אחרים) היא מערכת של יחסי כוחות לא הוגנים. היא לא רק ילדה, היא גם ילדה לא לבנה. כך, הגבר הלבן שמולה הוא בעל כוח כפול.

כשהשחקנית סאמר בישיל, גילמה את ג'זירה היא הייתה בת 19, אבל נראתה בת 13-14, כגילה של הדמות, וגילמה אותה בתמימות מקסימה ובחיוך ביישני. זה הופך את הסיטואציות בהן היא מוצבת בסרט למאוד מטרידות. מטרידות-טובות, בזכות ההתייחסות המקיפה והראליסטית לנושא המיניות אצל ילדה-נערה, ובזכות המשחק הנהדר של בישיל. גם השחקנים האחרים עושים מעל ומעבר בעיצוב דמויות ייחודיות, חפות מקלישאות ומלאות תוכן. בישיל בתור ג'זירה שותקת הרבה. למעשה, היא שותקת רוב הסרט, בעוד העולם שסביבה לא חדל לפטפט. אבל מדי פעם היא זורקת אמיתות מכאיבות ועירומות בפניהם של הסובבים אותה, והן כל כך מדוייקות שזה כמעט אכזרי. מתוך השתיקות האקספרסיביות שלה, שמופרות באמירות הללו, נבנה לנגד עינינו עולם פנימי וסוער של רגש לא-מעובד. בניצוח הבימוי הרגיש של בול, "ערבושית" בונה מערכת של הסתרה וגילוי, גילוי והסתרה – ודבר אינו פרטי.

towelhead

עוד סרטים שאולי וחמקו מתחת לרדאר:
״הכומר״ (Calvary)
״חברים לשתייה״ (Drinking Buddies)
״התאומים״ (The Skeleton Twins)
״ילדה נצחית״ (Obvious Child)
״הרי זה אסון״ (It's a Disaster)
״שאלוהים יעזור לה״ (God Help the Girl)

 

תגובות

  1. דניאלה הגיב:

    פינה מעולה. ההמלצות תמיד מעניינות.

  2. כתבת נהדר, מצטרף להמלצה.

  3. רנדל הגיב:

    עבר קצת זמן מאז אפריל. אני מבין שהפינה המעולה הזאת מתה.

    1. אורון שמיר הגיב:

      אני לא רופא, אז לא אוכל לקבוע את מות הפינה, בוא נגיד שהיא יצאה לחופשה 🙂
      אדוה (הוגת וכותבת הפינה) נמצאת כרגע בפרוייקט אישי שדורש ממנה את כל המשאבים, אז לצערי הרב היא נעדרת מהבלוג.

      1. רנדל הגיב:

        מאחל לה הרבה הצלחה. הדברים נאמרו מתוך מחמאה לפינה ופחות מתוך תלונה (אתם לא חייבים לי כלום). יצא לי ניסוח מעט תקיף.

        1. הכל קוּל 🙂 וניכר שחסרונה של הפינה מורגש.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.