• לקראת או בעקבות ״דרומית לגן עדן״ של אהרון קשלס
  • סרטים חדשים? או: סרט מ-2015 וסרט אנימציה ילדים
  • ״הבית״, סקירת נטפליקס
  • כישלונות נהדרים - ״לילה מלא גשם״ של לינה ורטמולר
  • דין מרטין: מלך הקול
  • אוסקר 2021/22: המועמדים לפרסי איגוד השחקנים
  • ״קלון״, סקירת נטפליקס
  • ״אנקאנטו״, סקירה לסרט האנימציה של דיסני
  • פסטיבל אקינו 2021: הסרטים של ריוסוקה המגוצ׳י
  • אוסקר 2021/22: מסקנות והשערות לקראת העונה
  • מעבדים את הטראומה: התעללות בכנסייה״, סקירה
  • על כל סרטי
  • סיכום הסיכומים של סריטה לשנת 2021
  • ״ליקריץ פיצה״, סקירה

סריטה מתארחים: אדוה בפישקאסט על "המשחק של אנדר", אורון בשיר/סיפור על "היימה"

12 בנובמבר 2013 מאת אורון שמיר

רצה הגורל (ובניגוד לאנשים שהוא משתעשע בהם, הגורל תמיד מקבל את מה שהוא רוצה) ואתמול התרחש צירוף מקרים חביב. באותו יום, צצו ברשת שני פוסטים שאינם של סריטה, אבל מכילים שניים מחברי הבלוג אשר התארחו בבלוגים אחרים. אז היום זו ההזדמנות להחזיר לינק ופרגון למארחים ליום אחד שלנו, ועל הדרך גם לספק לקוראים ולקוראות שלנו חומר קריאה/האזנה/צפייה להיום. ואל דאגה, פוסט נוסף מתוכנן לעלות אף הוא בשעות הקרובות, ועוד שבוע עמוס לפנינו.

אדוה התארחה ב"עין הדג" לשיחה על "המשחק של אנדר" (Ender's Game), עליו היא כתבה כאן אצלנו. כמיטב המסורת של הפודקאסטים באתר של דורון פישלר, המכונים פישקאסטים, גם הפעם בחר המארח את עמיתתו לשיחה כיוון שדעתה על הסרט מנוגדת ו/או חריפה יותר משלו. דורון חשב שהסרט שנעשה על-פי הספר האהוב היה בסדר כזה (אני איתו בנושא). אדוה חשבה שהוא מעבר למיותר. הם דיברו על כך והקליטו זאת. פנו לכם שעה ועשר דקות (או שתשימו את זה באוזניות בזמן שאתם מסדרים את הבית/ נוסעים באוטובוס/ חובצים חמאה) והקשיבו לשיחה המשעשעת והמעניינת של השניים. מסתבר שיש לא מעט לומר גם על סרט שלא הוציא מבקרים או צופים מגדרם, כמו גם על הסופר, ילדים-כוכבים, הארי פוטר, ספוילרים, והעטיפה המקורית של הספר שעוצבה בידי דורון, מסתבר. כל זאת ועוד – באקווריום של הדג האדום (משם גם התמונה, זה לא שהתחלנו לעצב. כלומר, עדיין לא).

ואני, שהתארח בשני הפישקאסטים הראשונים, תרמתי טקסט לא ארוך אבל מאוד מרוגש על "היימה" (Heima) לפרוייקט שיר/סיפור, מיני בלוג בחסות "עשוי להכיל בוטנים" של ניר גורלי. הרעיון של הבלוג-מיזם הזה הוא להעלות בכל שבוע טקסט של כותב אחר (מכל תחום שהוא), על סרט אחר ובלבד שהוא עונה להגדרה של דוקו-מוזיקלי. באופן עקרוני אני לא מחובבי הז'אנר, אבל תמיד יש יוצאים מן הכלל, וסרטו של דין דה-בלואה ("הדרקון הראשון שלי"), העוקב אחר להקת Sigur Rós בסיבוב הופעות מאולתר באיסלנד של 2007 – הוא יוצא מן הכלל, תרתי משמע. הפעם תצטרכו לפנות רק כמה דקות מזמנכם עבור קריאת הטקסט. ומכיוון שגורלי ערך אותי בעכבר, הסכמתי לחרוג ממנהגי ולנסות להגביל את עצמי ל-500 מילה, משהו שקרה בפעם האחרונה לפני שהומצא הפייסבוק, אם אינני טועה. אפשר גם שתקדישו כשעה וארבעים, ותגייסו לטובת העניין גם את האוזניים וגם את העיניים, כדי לחזות בפלא שהוא הסרט עצמו. הכל מחכה לכם ולכן בבלוג שהוא השימוש הכי טוב בבוטנים מאז המצאת הבמבה המלאה בעצמה.

לכו אבל חזרו, כן? זה לא בריא לחרדת הנטישה שלי כל ההפניות האלה.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.