• סרטים חדשים: ״הפורצת״ של הגר בן אשר
  • ״הארץ שמעבר להרים״ ו״איפה לילבס ילדת הקרקס״
  • סקירה ישראלית כפולה: ״פיגומים״ ו״הפורצת״
  • ליגת הצדק
  • ארבעים ושבעה מטר
  • ״סוף טוב״, סקירה לסרטו של מיכאל האנקה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 52
  • מחשבות נוספות על ״בלייד ראנר 2049״
  • רצח באוריינט אקספרס
  • בשם בתי
  • האוורסט של הסינפיליה - Out 1
  • תור: ראגנארוק
  • סרטי רוחות לא כולל אימה: מצעד הרפאים של סריטה

מהדורת שבת: 7 ביולי 2012

7 ביולי 2012 מאת אור סיגולי

פסטיבל ירושלים החל ביום חמישי ושאב פנימה את אורון ועופר, מה שבפעם השנייה נתן לי, אור סיגולי עבדכם הנאמן, את הכבוד לפתוח את מהדורת השבת.
מכיוון שגם אם העולם היה עולה בלהבה לפתע, גם אורון וגם עופר לא היו שמים לב מכיוון שהם היו עסוקים בלרוץ מסינמטק 1 ללב סמדר ובחזרה, ולכן בפסקאותיהם לא תמצאו הרבה מעבר לזה. עופר מצא לנכון להמליץ על סרט מחוץ לירושלים, אורון זורק לכם אינפורמציה על הסרט הראשון מהפסטיבל שהעיף לו את הויג'יזל, ואני אתעסק בענייני חול כגון טריילרים חדשים, חיפושי גוגל מטופשים, אה, וכן, קצת מפסטיבל ירושלים.
שבוע הבא יוקדש כולו (כמעט) לפסטיבל, בוא ננכח שלושתינו. אלא אם כן, אתם יודעים, העולם לפתע יעלה בלהבה.

שבוע מצויין.

היו כנראה צריכים לדחות את החתונה לאחרי הפסטיבל. "עד החתונה זה יעבור".

אור

באופן אירוני למדי, יצא שאני נציג סריטה היחיד שאיננו נמצא בעיר הבירה בסוף השבוע, ולכן עדיין אין לי מה לחלוק אתכם בהקשר לפסטיבל. מחר זה ישתנה מכיוון שמארגני תחרות הפיצ'ינג השנתית ביקשו ממני לבוא לסקר את האירוע לבלוג. אני מניח שאני אתפוס איזה סרט או שניים על הדרך. מצאו אותי מתבשל על הפופים בחצר האחורית בצהריים.
אבל בהקשר הזה סיפר לי חבר טוב – שנודענו בטעמינו השונה אך לכל המלצה שלו אני למדתי להתייחס בכובד ראש ראוי – על המחווה לפאולו ג'יולי, במאי קולנוע אקפרימנטלי איטלקי ששלושה מסרטיו יוקרנו במסגרת "אומנות בצומת" של הפסטיבל תחת השם "אקספרמינטליסימו!". הטוב שפסטיבלי קולנוע, כדברי הקלישאה, הוא שהם חושפים אותנו לעבודות שלא היינו נתקלים בהם בשום מקום אחר, ולכן כדאי להגיע כאשר יש לנו את ההדמנות.
"אקספרמנטליסימו!" יתקיים מחר בשעה 20:15 בסינמטק 2.
הנה לכם לינק לכתבה אריאלה בנקיר מ"גלריה".

אז מה קורה מחוץ לזה?
ב26 באוקטובר (כן, יש זמן) ייצא בארה"ב בהפצה מצומצמת הסרט "הפלנטה הבודדה ביותר", אחד הסרטים הכי טובים שראיתי בפסטיבל חיפה האחרון. IndieWire התייחסו אליו ונתנו לינק לטריילר שלו. בעיני זה נורא מעניין – איך מוכרים סרט מסע שמלבד רגע אחד, כל כולו בעצם קורה ברקע?

ג'ון הוקס הולך לקחת את האוסקר השנה. אתם יודעים למה? כי לדניאל דיי-לואיס כבר יש שניים, ובעיקר בגלל הטריילר הזה:

או שפיליפ סימור הופמן ייקח בכל זאת… נהה, זה עוד ישתנה 15 פעם.

יאללה, חיפושי גוגל משוגעים שנתקלו ברשתות הסטטיסטיקה שלנו השבוע:
אז אתם יודעים שיש לי חולשה לעיוותי השמות של הקהל הישראל. לכן חיבבתי מאוד את החיפוש המעודן לסרט 'למה לצפות כשאתם מצפים' – "למה לחכות שאת מחכה סרט קולנוע"; למי שחיפש "אתר יוטיוב רובוטריקים", תנסה להכנס ל-youtube פעם הבאה. זה באנגלית, אמנם, אבל זה יהיה יותר מהר; בפינת 'הלל לספציפיות' זכה: "נער מאוהב בנערה סרט צרפתי". שזה אחלה,כי מזל שלא תיארת משהו כמו 85% מהסרטים שנעשים בצרפת.
חיפוש השבוע: "סרט קולנוע ישראלי טוב לא של יוסף סידר". כבוד.

עופר

יש עולם מחוץ לפסטיבל הקולנוע. אני מודע לכך, גם אם לפעמים קשה לי להתייחס אליו. השבוע למשל ראיתי גם סרטים במסגרת שאינה קשורה כלל לאירוע המתרחש בסביבת הסינמטק. עד החתונה זה יעבור (The Five Year Engagement) היה עבורי עונג צרוף, כחובב משובע של קומדיות רומנטיות, פס הייצור של ג'אד אפטאו הוא מנה חשובה עבורי. בייחוד שעושה אותו ניק סטולר, שכבר כתב תסריט עבור פייטון ריד, שהוא ההתפתחות החיובית בז'אנר שאינה קשורה לאפטאו. הקולנוע של סטולר (ושל ג'ייסון סיגל,שמככב והיה שותף לתסריט) מעודן יותר ומתאים בדיוק לדרישותיי. גם הסרט השני שראיתי, ספיידרמן המופלא, טוב יותר כקומדיה רומנטית מאשר כסרט אקשן. כפי שכבר נאמר, החצי הראשון שלו טוב יותר ושונה יותר מסרטי הסדרה הקודמת. הליהוק בעיניי די מבריק, בכל התפקידים. אבל החצי השני כל כך ממוחזר. קשה לומר כי מדובר באכזבה, בעיקר בגלל שמדובר בפרוייקט שהמילה שהכי מתאימה לתאר אותו הינה "מיותר" – אבל בניגוד לסרט הראשון עליו כתבתי, הדעה שלי קרובה לדעה הנפוצה, לפחות בארץ.

אורון

אני לא יודע על מה אתם מדברים, מבחינתי יש רק פסטיבל ירושלים בעולם כרגע. עד כדי כך, שאני לא מספיק לעדכן את הבלוג. אך אל דאגה, החל ממחר נתחיל עם דיווחים על כל מה שראינו בפסטיבל במהלך סוף השבוע העמוס הזה. למזלי, אני יכול לציין שאת כל מה שראיתי גם אהבתי, בין עם אהבתי מאוד או מה-זה-היה-וואו-זה-הסרט-האהוב-עליי-השנה. סליחה על הטיזינג, אני פשוט חושש שאתחיל לכתוב באריכות יתר על הכל ואז לא יהיה טעם בפוסט. אז רק אספר שראיתי את החדש של אלכס דה לה איגלסיה, תמיד משמח, ואת סרט השנה שלי נכון לכרגע – "הדשוט". לחלוטין לא ראיתי את זה בא.

אה, נזכרתי במשהו משעשע שכן קרה מוקדם יותר השבוע, בזמן שעדיין לא היה פסטיבל ירושלים בו – מי שהזדמן לערב הקרנות האקדמיה לקראת האופירים ביום שלישי האחרון, בעצם ראה פריביו לפסטיבל ונציה הקרוב. "למלא את החלל" ו-"מנתק המים", שני הסרטים שפרשו מן התחרות הישראלית בירושלים למען בכורה וניציאנית, הוקרנו בזה אחר זה. יחסית לפסטיבל ששומר בקנאות על הליין-אפ שלו כמו ונציה, להצליח לראות (לא רק לשמוע על) שני סרטים כחודשיים לפני הקרנתם זה מאוד מרשים בעיניי. לגביי דעת חברי הבלוג עליהם, נאלץ להמתין לאופירים, או למועד הקרנה רשמי/מסחרי יותר.

טוב, תסלחו לי, אני רץ לסרט…

השאר תגובה