23 ביוני 2012 מאת מערכת סריטה
שבוע מאוד אישי ודי אמוציונלי עבר על הבלוג. אפשר לראות זאת, למשל, בטקסטים של עופר על אנטוניוני ושל אור על אייל גולדברג. אני הייתי הרבה יותר מדי אישי השבוע, לכן לא הצטרפתי לחגיגה, אחרת עוד הייתם יודעים עליי כל מיני דברים. אז גם אם לא מעניינים אתכם ספציפית היוצרים או סרטיהם (והטעות כולה שלכם, אגב), אבל כן מעניינים אתכם הבלוגרים… להמשך קריאה
21 ביוני 2012 מאת אורון שמיר
ארבעה סרטים חדשים עולים היום לאקרנים, ולמרות שעכשיו שיא הקיץ נדמה לי שקצת יבש בבתי הקולנוע. אמנם, יש לנו כאן רביעייה קלאסית, המורכבת מקומדיה אינפנטילית, אנימציה לילדים, מותחן והרפתקה רומנטית לבני הנעורים (או לפחות כך היו רוצים שתחשבו, על כך בהמשך). אבל אני לא רואה מי מהם יוציא אנשים מהמזגן של הבית אל המזגנים של האולמות. "זה הבן שלי" ("That's… להמשך קריאה
20 ביוני 2012 מאת אור סיגולי
חוויות הצפייה שלי בסרטים נוטות להתחלק לשניים. הראשונה - והשכיחה יותר - היא חווית צפייה של סינפיל ובלוגר. כאחד שכבר שנים רבות מעביר את מיטב שעותיו בצפייה בסרטים, אני יכול לראות סרט לראשונה תוך כדי שאני כבר מצליח לזהות את מה לדעתי עובד בו, את חלקיו החלשים, לעלות על מוטיבים, לפרק אותו למערכות ולהתייחס בו זמנית לצילום, לעריכה, לליהוק ולסאונד.… להמשך קריאה
20 ביוני 2012 מאת עופר ליברגל
צריך להודות לפסטיבל ירושלים. או לקלל אותו. כבר שנתיים שאני מנסה לכתוב על מיכאלאנג'לו אנטוניוני ולא מצליח. אומנם בבלוג הקודם בו כתבתי פרסמתי שני טקסטים על ל'אוונטורה (L'avventura) שלו, אך היה בהם משהו התחלתי, הסבר כללי מדי, שלא נוגע במהות. אולי זו מהות שלא ניתן לגעת בה כי הרי הסרטים מדברים יותר טוב בעד עצמם אצל אנטוניוני בצורה קיצונית יותר מאצל יוצרים אחרים. למרות… להמשך קריאה
18 ביוני 2012 מאת אורון שמיר
בקולנוע האיטלקי של העת הנוכחית תמיד צפים ועולים בשיח הקולנועי אותם שמות יוצרים. מספרם מצומצם עד כדי כך שהוא בדרך כלל מוביל לשימוש במושגים כמו "משבר בענף" נוכח מיעוט הכשרונות המבטיחים שהצמיחה ארץ המגף בדור האחרון. ואין צורך להזכיר את תרומתו של הקולנוע האיטלקי לאמנות השביעית לאורך השנים, או אפילו למנות את תריסר הבמאים האיטלקיים הגדולים בכל הזמנים. מספיק רק… להמשך קריאה
17 ביוני 2012 מאת אורון שמיר
האחים וויל וגו'ליאן גילבי יוצרים מותחני פשע ואקשן כבר עשור, אבל קנו לעצמם שם רק בשנה החולפת עם "A Lonely Place to Die”. חלוקת העבודה בין השניים היא שיתוף פעולה בתסריט ובעריכה, כאשר ג'וליאן חתום כבמאי יחיד. באמתחתם של האחים הבריטים ארבעה סרטים באורך מלא, כאשר המפורסם שבהם עד כה היה "Rise of the Footsoldier”. אבל הפעם הצמד התעלה על… להמשך קריאה
16 ביוני 2012 מאת מערכת סריטה
שבוע מסעיר מאין כמוהו עבר על הבלוג, אשר היה פרוש בשלל פסטיבלי הקולנוע שפקדו אותנו. ממש קשה להאמין, אבל רק לפני שבוע הסתיים לו פסטיבל סרטי הסטודנטים, בעוד פסטיבל הקולנוע של ירושלים כבר מציץ מעבר לפינה (שלושה שבועות ואנחנו שם). היו עוד דברים השבוע שאינם קשורים לפסטיבלים, לא הרבה אבל היו. למשל: תחזיות מוקדמות מדי לאוסקר 2012/13, חדשות ליהוק של… להמשך קריאה
16 ביוני 2012 מאת אורון שמיר
זה נכון שפסטיבל הקולנוע ה-11 של שדרות כבר הסתיים לו, אבל הרגשתי צורך עז להמשיך ולשתף בחוויות שלי ממנו, גם אם לא בזמן אמת. בינתיים כבר הספיקו לחלק בפסטיבל פרסים - בתחרות "קולנוע דרום החדש", של סרטי הסטודנטים, זכה הסרט "אהבה וגטאטיבית" של דרור שוחט, אשר שמעתי עליו שבחים מפה ועד שדרות במהלך הפסטיבל (אבל לא הצלחתי להסתנכרן עם ההקרנות… להמשך קריאה
15 ביוני 2012 מאת עופר ליברגל
מאז הערת שוליים לפני כשנה, עלו למסכי הקולנוע בארץ לא מעט סרטים ישראלים עלילתיים, אשר זכו מן הקהל הרחב ליחס שנע בין התעלמות לבוז זועם. היו אולי כמה שכשלו מעט פחות, אבל לא היה שום סרט ישראלי שהפך למדובר באמת מחוץ לקבוצה היחסית מצומצמת של אנשי תעשיית הקולנוע והכתיבה על קולנוע. הדבר הזה אמור להשתנות החל מהשבוע עם עליית סרטו החדש של… להמשך קריאה
15 ביוני 2012 מאת אורון שמיר
ארבעה סרטים חדשים עולים השבוע אל בתי הקולנוע, מכל הסוגים והמינים. שניים מהם מצופים עד מאוד, אחד מהם הוא המלצה אישית שלי ועל שלושתם אני מבטיח סקירות שלנו, עם חלוקה שיוויונית בין הבלוגרים. עם הסרט הנותר אתם מוזמנים ומוזמנות לסייע לנו. דרך אגב, אתמול נעדרתי מהבלוג בשל עניינים אישיים ולכן אני מתנצל על האיחור בהעלאת הפוסט, וגם על צינור הביוב… להמשך קריאה
חוויות הצפייה שלי בסרטים נוטות להתחלק לשניים. הראשונה - והשכיחה יותר - היא חווית צפייה של סינפיל ובלוגר. כאחד שכבר שנים רבות מעביר את מיטב שעותיו בצפייה בסרטים, אני יכול לראות סרט לראשונה תוך כדי שאני כבר מצליח לזהות את מה לדעתי עובד בו, את חלקיו החלשים, לעלות על מוטיבים, לפרק אותו למערכות ולהתייחס בו זמנית לצילום, לעריכה, לליהוק ולסאונד.… להמשך קריאה
צריך להודות לפסטיבל ירושלים. או לקלל אותו. כבר שנתיים שאני מנסה לכתוב על מיכאלאנג'לו אנטוניוני ולא מצליח. אומנם בבלוג הקודם בו כתבתי פרסמתי שני טקסטים על ל'אוונטורה (L'avventura) שלו, אך היה בהם משהו התחלתי, הסבר כללי מדי, שלא נוגע במהות. אולי זו מהות שלא ניתן לגעת בה כי הרי הסרטים מדברים יותר טוב בעד עצמם אצל אנטוניוני בצורה קיצונית יותר מאצל יוצרים אחרים. למרות… להמשך קריאה
בקולנוע האיטלקי של העת הנוכחית תמיד צפים ועולים בשיח הקולנועי אותם שמות יוצרים. מספרם מצומצם עד כדי כך שהוא בדרך כלל מוביל לשימוש במושגים כמו "משבר בענף" נוכח מיעוט הכשרונות המבטיחים שהצמיחה ארץ המגף בדור האחרון. ואין צורך להזכיר את תרומתו של הקולנוע האיטלקי לאמנות השביעית לאורך השנים, או אפילו למנות את תריסר הבמאים האיטלקיים הגדולים בכל הזמנים. מספיק רק… להמשך קריאה
האחים וויל וגו'ליאן גילבי יוצרים מותחני פשע ואקשן כבר עשור, אבל קנו לעצמם שם רק בשנה החולפת עם "A Lonely Place to Die”. חלוקת העבודה בין השניים היא שיתוף פעולה בתסריט ובעריכה, כאשר ג'וליאן חתום כבמאי יחיד. באמתחתם של האחים הבריטים ארבעה סרטים באורך מלא, כאשר המפורסם שבהם עד כה היה "Rise of the Footsoldier”. אבל הפעם הצמד התעלה על… להמשך קריאה
זה נכון שפסטיבל הקולנוע ה-11 של שדרות כבר הסתיים לו, אבל הרגשתי צורך עז להמשיך ולשתף בחוויות שלי ממנו, גם אם לא בזמן אמת. בינתיים כבר הספיקו לחלק בפסטיבל פרסים - בתחרות "קולנוע דרום החדש", של סרטי הסטודנטים, זכה הסרט "אהבה וגטאטיבית" של דרור שוחט, אשר שמעתי עליו שבחים מפה ועד שדרות במהלך הפסטיבל (אבל לא הצלחתי להסתנכרן עם ההקרנות… להמשך קריאה
מאז הערת שוליים לפני כשנה, עלו למסכי הקולנוע בארץ לא מעט סרטים ישראלים עלילתיים, אשר זכו מן הקהל הרחב ליחס שנע בין התעלמות לבוז זועם. היו אולי כמה שכשלו מעט פחות, אבל לא היה שום סרט ישראלי שהפך למדובר באמת מחוץ לקבוצה היחסית מצומצמת של אנשי תעשיית הקולנוע והכתיבה על קולנוע. הדבר הזה אמור להשתנות החל מהשבוע עם עליית סרטו החדש של… להמשך קריאה
תגובות אחרונות