• הרוכב
  • סרטים חדשים: ״קרב המינים״ מגיע לקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 53
  • ״הארץ שמעבר להרים״ ו״איפה לילבס ילדת הקרקס״
  • סקירה ישראלית כפולה: ״פיגומים״ ו״הפורצת״
  • ליגת הצדק
  • ארבעים ושבעה מטר
  • ״סוף טוב״, סקירה לסרטו של מיכאל האנקה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 52
  • מחשבות נוספות על ״בלייד ראנר 2049״
  • רצח באוריינט אקספרס
  • בשם בתי
  • תור: ראגנארוק

פסטיבל הקולנוע הצרפתי 2012: "הסדר והמורל", "לילה אחד", "גברים חופשיים"

19 במרץ 2012 מאת אור סיגולי

רק לי זה מוזר שיש פסטיבל צרפתי ואין בו אפילו סרט אחד עם לואי גארל? או שאולי כן יש סרט בהשתתפותו ופספסתי… תקנו אותי אם אני טועה.

בכל מקרה. אחרי עופר נמשיך בסקירה של עוד שלושה מתוך התכנייה הענפה של פסטיבל הקולנוע הצרפתי 2012 בסינמטקים ברחבי הארץ. מחר יהיה תורו של אורון לחלוק.

אחרי הקפיצה תוכלו לקרוא על "הסדר והמורל" של מאתייה קסביץ', דרמת המתח הנוקטורנלית "לילה אחד" ו"גברים חופשיים", אותו כבר הספקתי לראות בפסטיבל חיפה.

"הסדר והמורל" – L'Ordre et le Morale / Rebelion
מדובר בהפקת הענק של מאתיה קאסביץ' (שגם משחק בתפקיד הראשי) משנת 2011, על התסבוכת שהיא נוכחות צרפת בקלדוניה החדשה בסוף שנות השמונים. הסרט מתרכז בנסיון לגשר בין הכוחות הצרפתיים לבין הקאנקים שמחזיקים קבוצת לוחמים צרפתית כבני ערובה ביערות של קלדוניה החדשה.
הסרט עצמו מזכיר במעט את הסרטים האמריקניים של שנות השמונים שהתעסקו במעורבות מערבית בתוך איזור מוכה קרבות כמו "נעדר" (Missing) של קוסטה-גבראס, "סלבאדור" (Salvador) של אוליבר סטון ו"שנה בצל הסכנה" (A Year of Living Dangerously) של פיטר וויר בכיכובו של מל גיבסון. אם כי הוא נעדר את התחושה המחוספסת והקלאוסטרופובית של הסרטים המצויינים האלו.
קאסביץ', אחד מהקולות המשמעותיים בקולנוע הצרפתי החדש, ידוע גם כבמאי ("נהרות הארגמן", "השנאה" וכשלון האימה שניסה לביים בארה"ב "גותיקה", עם האלי ברי) אבל גם כשחקן. לאחרונה ראינו אותו בתפקיד קצר ב"בגידה כפולה" של סודרברג ולרובנו הוא מוכר יותר מהכל כבחיר ליבה של אודרי טוטו ב"אמלי" הבלתי נשכח.
יש משהו מאוד מרשים ב"הסדר והמורל", בעיקר בבחירת הלוקיישנים, הליהוק והסגנון הצילומי של הסרט. אם כי ישנו חסרון באספקט האחרון, מכיוון שהסרט, כאמור, יפה מאוד לצפייה וזה בא על חשבון האמת הפנימית של התוכן. הסרט מתעסק בהתנגשות של כוחות גרילה ופוליטיקה שבמהותו הוא אלים ואכזרי. ואמנם יש בו אי אילו רגעים קשים לצפייה אבל לי – וזה לחלוטין בעיני המתבונן – זה נראה כאילו קאסביץ' מנסה שסרטו יהיה יותר יפה ממטלטל. בקליימקס לקראת הסיום ישנו שוט רציף וארוך שנבחר, אני מניח, כדי לייצר איזושהי המשכיות בלתי מתפשרת של שדה קרב. אבל התודעה שלי ישר השוותה אותו לסצינת הלחימה של "הילדים של מחר", שנבראה מאותו קונספט צילומי, והרגע ההוא ב"הסדר והמורל" מחוויר מאוד בהשוואה אליו.
אני גם חושב ששעתיים הן מעט יותר ממה שהסרט מצריך.
"הסדר והמורל" הוא סרט טוב מאוד רוב הזמן, שבעיקר מעניין לבחון אותו דרך הפריזמה של הביקורת העצמית שצרפת מייצרת על עצמה ועל השלטון שלה. אפשר רק לקוות שישראל תוכל לייצר סרטים כאלה על עצמה, אם לא עכשיו אז בשנים הקרובות.

"לילה אחד" – Une Nuit / One Night
גם האודיסיאה הלילית הזו בפריז זרקה אותי לקולנוע האמריקני. במסורת "הנוסע" (Collateral) ו"יום אימונים מסוכן" שנתן לדנזל וושינגטון את האוסקר השני (והלא מוצדק בעליל) שלו, זהו גם למרבה הצער הסרט החלש ביותר מכל השלישייה.
רושדי זם – שחקן צרפתי ממוצא אלג'יראי שהשתתף בעשרות סרטים כמו "מחוץ לחוק" המועמד לאוסקר, "לונדון ריבר", "הקצין הקטן" וההפקה הישראלית-צרפתית "תחיה ותהיה" – הוא סימון וייס, שוטר עם חוקים משלו שחוצה את פריז לאורכה ולרוחבה בנסיון לעשות סדר בשחיתות של חיי הלילה. לא נראה שיש אפילו מועדון לילה אחד בכל בירת צרפת שלא תועד בסרט.
במסורת סרטי המשטרה האלה, לוקח זמן להבין האם וייס הוא בעצם דמות חיוביות או שלילית, וזה גם עיקר כוחו של רוב הסרט. הבעיה היא שאחרי שכלי המשחק הונחו, העלילה והדינמיקה בין הדמויות הופכת לצפויה באופן קיצוני שאפילו טוויסט בשנייה האחרונה של הסרט לא מצליח לשנות. על אף שזם עושה תפקיד מצויין ופריז אכן מצטלמת נפלא בלילה, הסרט לא מתרומם וסובל מקצב בעייתי ומתיש. לצדו מככבים שרה פריסטייר היפה אך האנמית והמאכזב מכולם סמואל לה-ביהאן ("אדום", "אויב הציבור") שאמור לתת קונטרה לזם אך פשוט לא מצליח לייצר סצנה אחת טעונה.

"גברים חופשיים" – Les Hommes Libers / Free Men
אז כאמור, את הסרט הזה ראיתי בפסטיבל חיפה, וברטרופסקטיבה אפשר להכריז שמדובר באחד הסרטים הטובים שראיתי בפסטיבל העמוס והמוצלח ההוא.
וכך כתבתי על הסרט באוקטובר:
סרטו השני של הבמאי איסמעיל פרוקי, צרפתי ממוצא מרוקני, מזכיר מאוד (שלא נאמר מדי) את "צבא הצללים" של מלוויל. אבל בקטע טוב. זהו סיפורו של בחור מוסלמי צעיר שמוצא את עצמו מעורב בכמה צדדים של הכיבוש הנאצי בפריז.
הסיפור מעניין ומבויים היטב, כמו גם הצילום והעיצוב. עם זאת, כוחו של הסרט הוא בעיקר שלושת שחקניו הראשיים: בתפקיד הראשי טהאר רחים שכולנו נזכור לו לנצח את "נביא", המועמד לאוסקר של צרפת ב-2008. הוא מצויין; השני הוא מייקל לונסדייל הותיק שהיה נקודת האור היחידה בשעמומון המחץ "על אלים ובני אדם" שצרפת ניסתה להכניס לאוסקר שנה שעברה ללא הצלחה; השלישי הוא מחמוד שלאבי. והבחור הזה הוא בכלל מעכו ואם הייתם חלק מעשרים האנשים שצפו ב"כלת הים" של קרן ידעיה בוודאי תזכרו בתפקידו שם כבחיר ליבה של דאנה איבגי. שלאבי, שגם נכח בהקרנה, הוא בקלות אחד הפרצופים הכי יפים שאפשר למצוא על מסכי פסטיבל חיפה. הוא גם שחקן טוב וכמו שזה נראה בלובי – בחור חיובי באופן כללי.
בנוסף, היה נחמד להתקל בסרט שמוציא את המוסלמים טוב, ולא כמו חבורה של פנאטים רצחניים, כפי שאנחנו רגילים למצוא בדרך כלל בקולנוע.

חזרו אלינו מחר לסקירה של אורון וספרו לנו אם ראיתם משהו מעניין.

תגובות

  1. מיכאל גינזבורג הגיב:

    אור, תודה על הסקירה!
    רשמתי לעצמי בזכותך לראות את כל השלושה 🙂

    מתייה קאסוביץ' במאי נפלא, 'השנאה' נמצא אצלי בDVD וזה סרט מדהים ומטלטל.
    'נהרות הארגמן' מותחן פסיכולוגי אפלולי מהפנט! כך שאני מאוד סקרן לגבי החדש שלו.

    האוסקר של דנזל לא מוצדק? כי מה? זה סרט פ]עולה? יום אימונים מסוכן עולה על אחיו לז'אנר.

השאר תגובה