• פרסי אופיר 2017 - ״פוקסטרוט״ עם שמונה פרסים
  • סיכום שנת תשע״ז בקולנוע הישראלי
  • אימת החודש - ספטמבר 2017
  • ״קולומבוס״, סקירה לקראת הקרנה בפסטיבל חיפה
  • הרטרוספקטיבה של סרטי קארל תיאודור דרייר
  • סרטים חדשים: ״פוקסטרוט״ מגיע אל בתי הקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 42
  • התנגשות
  • המלצות (ואזהרה) לסרטי באטמן המצוירים
  • זה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 41
  • פסטיבל ונציה 2017: דיווח שביעי ואחרון
  • ?DC מה צופן לנו העתיד הקולנועי של
  • פסטיבל ונציה 2017 - דיווח שני של עופר

בילי וויילדר – האמנם אף אחד לא מושלם?

2 בינואר 2012 מאת עופר ליברגל

חודש עמוס בסינמטקים. מלבד הרטרוספקטיבה לאנדריי טרקובסקי, מתקיימת גם מחווה ליוצר הנראה במבט ראשון כהפך המוחלט שלו – בילי וויילדר, אחד מן הנציגים המובהקים ביותר של הקולנוע ההוליוודי הקלאסי, ומי שאמר פעם כי אם הקהל שם לב לעריכה או לתנועות מצלמה בסרטיו – סימן שהוא לא עשה את העבודה שלו טוב (מזל שבפועל הוא חרג לא פעם מן הכלל הזה). אם סרטיו של טרקובסקי הם חוויה אינטלקטואלית הדורשת מחשבה מורכבת, סרטיו של וויילדר הם קודם כל הנאה טהורה גם אם הם עוסקים בנושאים אפלים ומורכבים יותר ממה שנדמה תחילה, או אפילו ממה שמקובל בהוליווד.

סרטיו של וויילדר עסקו לרוב, בדרך זו או אחרת, באלמנט של התחפשות, הסתרת מידע או העמדת פנים. לכן, לא מפתיע לגלות כי הוא אהב שחקנים ובעיקר כוכבי קולנוע אשר בראו לעצמם פרסונה שהיא אישיות בפני עצמה. לאורך כל הקריירה שלו הוא ניסה לשכנע את קארי גרנט לשחק בסרטיו, אך זה פחד לעסוק בנושא העמדת הפנים בצורה ברורה מדי. לעומתו, וויילדר עבד פעמיים עם מרלין מונרו ולמרות שהשניים לא הסתדרו (בלשון המעטה) הוא הצליח לייצר שניים מן התפקידים המוכרים ביותר שלה – בחטא על סף ביתך (The Seven Year Itch) ובחמים וטעים (Some Like it Hot) (עוד על מרלין בבלוג זה בקרוב). גם לאודרי הפבורן, הכוכבת המנוגדת למונרו בשנות החמישים, הוא נתן שניים מתפקידיה הגדולים ביותר. שלא לדבר על שיתופי הפעולה שלו עם וויליאם הולדן ובעיקר עם ג'ק למון, אשר התפתחו מסרט לסרט ודנו לא רק באישיותם של השחקנים, אלא גם בסוגים של גבריות – עם הולדן וויילדר חשף את החולשות של הגבר החזק אשר עושה את הדבר הנכון ועם למון הוא הראה את האיכויות הטהורות השוכנות בגבר הנראה כלא-יוצלח.

וויילדר תמיד אהב את הדמויות שלו. באותה מידה, הוא לעג להן בצורה אכזרית. "ציני" היא מילת תואר אשר תשמעו כמעט לגבי כל אחד מסרטיו, אבל להתמקד רק בציניות שלו יהיה לפספס את התמונה הגדולה. זאת המראה את אהבת האדם של וויילדר דווקא כשהוא מעליב את הדמויות שלו ואת החברה האנושית בכלל. נכון, הסרטים שלו מציגים תמונה די קודרת של המין האנושי (גם כשמדובר בקומדיות, תחום ההתמחות שלו), אבל הם גם תמיד מעלים חיוך על הפנים ומוצאים מקום לתקווה בעולם אבסורדי, כאשר הם מראים ייאוש במציאות מאושרת.

אולם עדיין לא נגעתי ביכולת הגדולה ביותר של וויילדר – הוא אחד מן התסריטאים הכי שנונים שאי פעם עבדו בקולנוע. והוא תמיד ראה את עצמו קודם כל כתסריטאי. בהוליווד, שם התנהלה עיקר הקריירה שלו, הוא תמיד שיתף פעולה עם תסריטאי נוסף אחד לפחות – גם מפני שהוא לא שלט טוב באנגלית, לפחות בהתחלה (הוא נולד בגליציה), ובעיקר מפני שהוא אהב את הדינמיקה של הכתיבה יחד. בין אם זה עם צ'ארלס ברוקט, עימו שיתף פעולה מ-1936 ועד לשיא של שדרות סנסט (Sunset Blvd) ב-1950, עם אי.אי דיימונד, השותף הקובע של וויילדר בחלק האחרון של הקריירה, או עם אחד מן התסריטאים האחרים שעבדו עימו במקרים בודדים, הנודע שבהם הוא ריימונד צ'נדלר. בכל אופן, לא משנה מי היה השותף שלו לכתיבה – הסגנון הארסי, המתחכם והאוהב של וויילדר עובר כמעט בכל דיאלוג.

תוכן המחווה לוויילדר משתנה מסינמטק לסינמטק (מה שמעלה תקווה כי היא תימשך יותר מחודש) ולצערי מכיל רק סרטים שביים בארה"ב ולא את עבודתו כתסריטאי בלבד, בשנות השלושים. אבל גם כך, אין סרט של וויילדר שאני לא ממליץ עליו, על המסך הגדול או בטלוויזיה.

וויילדר וידידה

הנה טעימה מן הדיאלוגים של וויילדר בתרגום חופשי שלי – נסו לנחש מאיזה סרט לקוח כל ציטוט (חלק מן הציטוטים מסרטים שהוא לא ביים) :

"זאת היא העיר – פאריז. היא כמו כל עיר גדולה אחרת – לונדון, ניו יורק, טוקיו. פרט לשני הבדלים: בפאריז אנשים אוכלים טוב יותר, בפאריז אנשים עושים אהבה – אולי לא טוב יותר, אבל ללא ספק, לעיתים קרובות יותר".

"עכשיו חצות. חצי מפאריז עושה אהבה עם החצי השני".

אדם איטלקי: "אדוני השגריר, באיטליה ארוחת צהריים זה מ-1 עד 4"
שגריר :"שלוש שעות בשביל ארוחה?"
איטלקי: "אדוני השגריר, כאן אנחנו לא ממהרים לחנות ואוכלים צ'יפס וקולה, כאן אנחנו לוקחים את הזמן – מבשלים את הפסטה שלנו, מפזרים את הפרמז'ן שלנו, שותים את היין שלנו, עושים את האהבה שלנו…"
שגריר: "ומה אתם עושים בערב?"
איטלקי: "בערב, אנחנו חוזרים לנשים שלנו"

אישה: "אני ילידת קליפורניה. נולדתי בלוס אנג'לס"
גבר: "חשבתי שכל ילידי קליפורניה נולדו באיווה"

גבר: "תמיד התענייתי בעסקי הבידור…זה גם עלה למשפחה שלי לא מעט כסף"
אישה: "השקעת במופיעים?"
גבר: "בנערות מופיעות. התחתנתי שבע או שמונה פעמים"
אישה: "אתה לא זוכר כמה?"
גבר: "אמא אחראית על הרישום".

אישה פשוטה: "ריצ'ארד השלישי? מי זה ריצ'ארד השלישי?"
פרופסור: "זה ריצ'ארד השלישי"

"אני רוצה לומר שאני מעריץ את האדמה שאת דורכת עליה. לו רק היית עוברת לשכונה טובה יותר…" (זה לא מסרט, כך וויילדר חיזר אחר אשתו)

ותאימנו לי, את הציטוטים הטובים באמת לא רשמתי. אני משאיר אותם לסרטים. לדוגמה, אותה האמירה: "אף אחד לא מושלם", המסיימת את אחד מסרטיו הטובים והמטורפים ביותר של וויילדר. האמירה הזו כנראה נכונה עבור בני אדם, אבל היא ממש לא נכונה עבור חלק מסרטיו.

השאר תגובה