• הרוכב
  • סרטים חדשים: ״קרב המינים״ מגיע לקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 53
  • ״הארץ שמעבר להרים״ ו״איפה לילבס ילדת הקרקס״
  • סקירה ישראלית כפולה: ״פיגומים״ ו״הפורצת״
  • ליגת הצדק
  • ארבעים ושבעה מטר
  • ״סוף טוב״, סקירה לסרטו של מיכאל האנקה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 52
  • מחשבות נוספות על ״בלייד ראנר 2049״
  • רצח באוריינט אקספרס
  • בשם בתי
  • תור: ראגנארוק

סקירת די.וי.די: "Red State"

18 בדצמבר 2011 מאת אורון שמיר

פניית הפרסה המרשימה של השנה שייכת ללא ספק לקולנוען האמריקאי קווין סמית'. מי שאחראי על קומדיות קאלט רבות בנוסח "מוכרים בלבד" ו-”ג'יי ובוב השקט מכים שנית", מגיש דרמת אימה בשם "Red State". במאי שהסגנון הקולנועי שלו נחשב עצל וטלוויזיוני מבחינת העמדות מצלמה שכל מטרתן היא להנציח איזה דיאלוג קומי שנון, שולף את המצלמה מן החצובה ומצלם סרט שכל כולו מצלמת כתף תזזיתית ורועדת. הכל דרך איזה פילטר עכור, בגוון כרום, המקביל לנושא העיסוק של הסרט – השקפות עולם באמריקה של ימינו. סמית' הולך ומזכיר שזה שלכל אמריקאי יש מחסן תחמושת צבאי בבית זה בהחלט די מפחיד, אבל לא כמו הדבר היחיד שמבעית יותר מרובים – קיצונים דתיים עם רובים.

מסתבר שמייקל פארקס אפקטיבי יותר מרוב רוחות הרפאים שראיתי בסרטי אימה

העלילה מתרחשת במרכז ארה"ב, בעיירת פרברים שהדבר היחיד שמפריע לה לנמנם הן הפגנות של כת נוצרית בשם "The Five Pointers”. בדרכו לבית הספר, תיכוניסט בשם טראביס (מייקל אנגראנו) מבחין בעוד התקהלות של מפגינים מן הקבוצה ליד מסע לוויה היוצא מביתו של חבר לתיכון, הומוסקסואל. גם בבית הספר הדבר הופך לשיחת היום, אבל לחברו של טראביס יש עניין בוער יותר – הוא ארגן לשניהם ולחבר נוסף אורגיה מטורפת עם מישהי מאתר זימה אינטרנטי. השלושה שואלים את הרכב של הוריו של טראביס ומגיעים אל מקום המפגש, שם ממתינה להם אשה מבוגרת (מליסה ליאו). עד כאן הכל הולך לפי התוכנית – אבל של מי התוכנית הזאת? שלושת הנערים מוצאים את עצמם לפתע כפותים באיזו כנסייה משונה, בה מתקיים טקס דתי מאוד לא שגרתי, בהנהגת הכומר אבין קופר (מייקל פארקס). הוא מאמין שעל כל החוטאים להישלח לגיהנום, כי אין מחילה. והוא מתכוון לקחת אותם לשם בעצמו. הדבר היחיד שעומד בינו לבין הגשמת ייעודו הוא הסוכן המיוחד ג'וזף קינן (ג'ון גודמן בהופעה מופלאה) שאמור להיפטר אחת ולתמיד מהכת המסוכנת.

צריך לראות כדי להאמין עד כמה הסרט הזה לא מזכיר ויזואלית את סרטיו האחרים של סמית'. למרות שמדובר בצלם הקבוע שלו, דייויד קליין, הסרט מושפע מאוד מגל סרטי האימה הנוכחי שדוגל במצלמה זריזה, בתנועה מתמדת ושוטים סגורים ומרובי תקריבים. הדבר נועד כמובן להגביר את תחושת האותנטיות ומכאן גם את תחושת האימה, אבל במקרה של הסרט הזה היא מוצדקת כפליים – בשיאו של הסרט מתפתחת מלחמת גוג ומגוג בין הקיצונים המתבצרים בכנסייה לבין כוחות החוק המשוריינים שרוצים לפרוץ פנימה. הסגנון הויזואלי כמו מכין את הקרקע לסיקוונס האקשן הזה ומאפשר צילום תחת אש צולבת. זהו הרגע בו הופך הסרט מדרמת אימה לאקשיונר לכל דבר, מוותר על הריאליזם המאיים להתפוגג לאורך כל הסרט והולך על הכיוון החביב יותר על סמית' – ההטפה.

מאז צילומי "דוגמה", סרטו של הבמאי משנת 1999, סמית' מרבה להתעסק ולדבר על דת ודתיים באמריקה. סרטו השנוי במחלוקת גרם לחיכוכים רבים עם אנשי הכנסייה בכלל והפלגים הרדיקליים שלה בפרט. ייתכן והסרט הנוכחי נולד מתוך סיטואציות אלה, למרות שכל רגע בו נוטף מביקורת מדממת על אמריקה בכל מיני נושאים. הכוונה היא לא רק לתמות המרכזיות בסרט – הסכנה שבכתות, הנוער שהושחת בידי האינטרנט ואנשי החוק שממלאים פקודות מטעמים של יחצנות כמו "זה לא ייראה טוב אם נשאיר כאן מישהו חי והוא יילך להתראיין בתקשורת וייוציא אותנו החבר'ה הרעים".

הביקורת של סמית' מגיעה גם ברגעים פחות חשובים עלילתית, כמו כאשר ההורים של טראביס מתלהבים בפניו באופן לא פרופורציונאלי שהם עומדים להופיע בטלוויזיה למשך מאית השניה. אצל סמית' הכל באמריקה קשור להכל ואין עניינים בוערים יותר ופחות. עם זאת, העובדה שהסרט יוצא במובהק נגד מטיף דתי מסובב על כל הראש דווקא באמצעים של הטפה קולנועית מרובת מלל, קצת מחלישה את הטיעונים שלו. לפחות דבר אחד לא יכול להשתנות בסרטים של קווין סמית' – הדמויות ורבליות מאוד, מקללות ללא הרף ובאופן יצירתי. ותמיד יש להן משהו מעניין להגיד.

תודה ג'ון, לא הייתי מנסח זאת יותר טוב בעצמי.

"Red State”. בימוי: קווין סמית' (תאמינו או לא), ארה"ב 2011, 88 דק', אנגלית עם תרגום באנגלית.

הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית

הטקסט הנ"ל פורסם בגיליון עכבר העיר בתאריך ה-15.12 ובאתר עכבר העיר אונליין.

תגובות

  1. מיכאל גינזבורג הגיב:

    סרט מוזר ומרענן.

  2. ארז.ס הגיב:

    אבוי, אורון, אני לא יכול להבין איך אפשר לתת דעה חיובית (אפילו במידה מועטה) על הסרט האיום הזה.
    קווין סמית יוצא בסרט הזה כקולנוען נחות ביותר. אם הבימוי עוד סביר (כשהתואר החיובי היחיד שאני יכול לומר לגביו הוא "יעיל") אז כתסריטאי הוא כתב את הסרט הגרוע ביותר של השנה מבחינתי, וייתכן מאוד ששנים לא ראיתי סרט כל כך נוראי.
    הרצון של סמית להיות מקורי (לפחות ביחס ליצירות העבר שלו) ולהביא ביקורת חדה ונושכת על ארה"ב המודרנית מכשילה כל גורם בעל פוטנציאל בסרט. אין בסרט הזה ממש דמויות כלשהן (על הזדהות אין בכלל על מה לדבר) אלא רק דמויות קרטון מכוונות מטרה ("אני אהיה המטיף השטני", "אני אהיה אשת המטיף שטופת שנאה פתאטית וצווחנית", "אנחנו נהיה צעירים חרמנים ומטומטמים", "אני אהיה שוטר הומו בארון וחסר כל תועלת" וכו'). סמית כל כך טיפש בסרט הזה שהוא ממש מציג על המסך מונולוג הטפה מבחיל בן כ- 20 דקות כאשר הסרט נמשך פחות מ- 90. הוא מבעיר כל כך הרבה שנאה כלפי ה"דמויות" שעומדות בבסיס הסרט במשך כל כך הרבה זמן, כך שהסרט הופך כבר למוקד השנאה כי אני כועס על כל מה שקורה בסרט למשך רוב הזמן שלו.

  3. Niv Maoz הגיב:

    אני היחידי שממש מתגעגע לכל הסחבקים שמצאו את מקומם על המרקע ביצירות היותר מוקדמות שלו??

    אהבתי ולא אהבתי את הסרט. התקשתי להבין כיצד יש כל כך הרבה רעיונות גדולים ודמויות שמקבלות נפח תסריט רחב יריעה ונגמרות בכלום. בלי אמירה, בלי השכלה ובלי סיבה בכלל. סמית' היה יכול לעשות כמה פיצ'רים שונים מכל הרעיונות שזרק לחלל האוויר במהלך כל הסרט אך בחר שלא להתמקד באף אחד מהם. הפנאטיות הדתית, השרלטנות והפוליטיקה המשטרתית וגם רוח הנעורים- מסתיימות ללא דבר, כל חלק מוביל לחלק אחר שמוביל בסופו של דבר ל…. נו, באמת?!

    ובכל זאת, היה חן בסרט הזה, קשה להסביר במילים אבל היה ניתן לחוש במה שסמית' נוטה להזריק (כמו לסופגניה) ברוב סרטיו- במילה אחת… גרוב.

  4. ארז.ס – אפשר הכל אם רוצים 🙂
    קווין סמית' יצא שוב קווין סמית', לטוב ולרע. הוא תמיד היה טמבלון אינטליגנטי כזה, פשוט עכשיו במקום ג'יי ובוב השקט או דנטה ורנדל יש לך את הדמויות שתיארת. אני לא רואה הרבה הבדל ביניהם ובעיניי זה אחלה. הדמויות היו אמינות בעיניי בסרט הזה כי הן נורא אמריקאיות. ואמריקאים נתפסים בעיניי כאנשים חד מימדיים במקרה הטוב, או בעלי מניעים חסרי היגיון במקרה הרע. לא כולם, נכון, אבל כאומה בהחלט. בקיצור, אני עם הסרט כי הוא מנסה להיכנס באמריקה. בדרכו הלא חכמה, אני מסכים (כפי שניסיתי להסביר בפסקה האחרונה של הפוסט), אבל כל ניסיון הוא מבורך בעיניי.

    יניב – נראה לי שסמית' ניסה לתפוס מרובה ולדחוס לסרט אחד את כל החשודים המיידים המרכיבים את כל מה שרע באמריקה עכשיו. אני מסכים שהוא לא ממש הצליח. ואגב, הסיום אינו הסיום המקורי… אולי זהו המקור לאכזבה שלך. הסוף המקורי של הסרט ואני מקווה שאתה יושב (ספויילרים מכאן ועד הסוף) הוא שהאפוקליפסה אכן תגיע בסוף התקרית בכנסיה – השמיים יצבעו אדום, המוני מלאכים ירדו אל האדמה ואחד מהם יבקע את הכומר המשוגע בעזרת חרב עשויה אש… אבל אז הם נזכרו שאין להם יותר מדי תקציב והלכו הסיום הנוכחי, סטייל "לקרוא ולשרוף" רק בלי הכיף והצחוקים.

    אה, ואם אתה מתגעגע לחבר'ה ההם, צפה שוב ב"מוכרים בלבד". הם לא הזדקנו ביום, אני אומר לך.

    1. Niv Maoz הגיב:

      בהחלט לקחת אותי עם הסוף האלטרנטיבי, אך בכל זאת, אם לא מדובר באלאניס מוריסט שמחזירה את האיזון הטבעי לחיים האנושיים- מראש מדובר באכזבה! ו"לייק" גדול לחלק השני בתגובתך, בקרוב אחזור לצפות בפעם המליונית ב"דוגמה"…

  5. Roy הגיב:

    זה מאוד שונה, מאוד, מאוד, מאוד, שונה מסרטיו האחרים של סמית'. גם מבחינה טכנית וגם מבחינת העלילה. שיפור גדול טכנית משאר סרטיו, זה בטוח. אני יכול להגיד שמאוד נהניתי מהסרט, ואני וחברים ראינו אותו לפני כמה ימים וכולנו נהנינו ודי שיבחנו אותו באוזניי אחרים, בעיקר בגלל שהינו המומים מהבימוי המעולה של סמית' והצילום הריאלסטי והנהדר. אחד הסרטים הטובים של סמית', אבל אל תצפו לסרט סמית'י כי זה לא.

השאר תגובה