• סרטים חדשים: ״הפורצת״ של הגר בן אשר
  • ארבעים ושבעה מטר
  • ״סוף טוב״, סקירה לסרטו של מיכאל האנקה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 52
  • מחשבות נוספות על ״בלייד ראנר 2049״
  • רצח באוריינט אקספרס
  • בשם בתי
  • האוורסט של הסינפיליה - Out 1
  • תור: ראגנארוק
  • סרטי רוחות לא כולל אימה: מצעד הרפאים של סריטה

סקירת די.וי.די כפולה: "Our Day Will Come" ו-"הסערה"

8 בנובמבר 2011 מאת אורון שמיר

מדור הדי.וי.די של סוף השבוע שעבר לא הביא עימו בשורות גדולות, בניגוד למדור של סוף השבוע הזה בו כתבתי על שני סרטים מוזרים ומופלאים – "החיים הכפולים של וולטר" ו-"Tucker and Dale VS Evil". אבל עד שיגיע הגיליון הבא של עכבר העיר לדוכנים, ואחר-כך יגיע המדור גם הנה לבלוג, בחרתי להעלות את המדור הקודם בעיקר שלא ממש מצאתי ברשת מספיק טקסטים בעברית על שני הסרטים שראיתי אז – "Our Day Will Come" של רומן גבראס והעיבוד של ג'ולי טיימור למחזה השייקספירי "הסערה" ("The Tempest"). זהו צמד סרטים שהיו נראים לי מסקרנים לפני הצפייה, כך שאני כן מרגיש שיש שירות בהבאת המלל שלי עליהם. תהנו.

תמונה מייצגת מתוך ההזייה ששמה "Our Day Will Come"

הכירו את רומן גבראס, בנו של במאי הקולנוע היווני הידוע קוסטה-גבראס (“הנעדר”, “אמן”). בשנת 2013 נוכל להתרשם מהפקה משותפת של האב והבן, אשר כתבו יחד תסריט בשם "Le Capital", אותו יביים גבראס סניור. בינתיים, אפשר להתרשם מהפיצ'ר הראשון של גבראס ג'וניור, ששמו "Our Day Will Come”. או שאולי "להתרשם" אינה בדיוק המילה הנכונה.

הסרט מתחיל כסיפור התבגרותו הלא קלה של רמי (אוליביה ברתלמי), צעיר רכרוכי המשמש שק חבטות לחבריו לכיתה, וגם לאחותו ולאימו. לעיתים הוא אף מואשם בהומוסקסואליות, לטענתו ללא ביסוס. הכל בגלל שיערו הכתום, כך נדמה לו. פסיכולוג משועמם (וינסנט קאסל), שמזדהה יותר מדי עם מטופליו ומגיע אל סף הפסיכוזה בעצמו, מחליט לקחת את הנער תחת חסותו ולעשות ממנו גבר. השניים יוצאים למסע ברחבי צרפת במטרה לחצות את הגבול אל אירלנד – ארץ הג'ינג'ים, בה יוכלו לשוטט חופשי. בדרך הם מפזרים לכל עבר הרבה אלימות, קצת מיניות והמוני שיאים מטורפים של ביזאר.

מה שהכי בולט בסרט הבכורה של גבראס הצעיר היא העובדה שהכל יכול לקרות. אחרי כמחצית הסרט אפשר להפסיק להיות מופתעים ופשוט לקבל בהבנה, כלומר בחוסר הבנה מוחלט, כל מאורע שמתרחש על המסך. ואין ספק שמתרחשים שם כמה דברים די מכאיבים ומכעיסים לצפייה, כמו הרג של חפים מפשע סתם לשם השעשוע או בשם הטירוף, או ילדה שעדה לאורגיה. ייתכן שתחת מעטה הביזאריות מסתתרת איזו ביקורת על צרפת של היום, בה יש מקום למהגרים אבל לא לג'ינג'ים. או אולי איזו אמירה על הגזענות המושרשת בחברה הפרנקופונית. אבל בתכלס, זה פשוט סרט משונה על שני אדמונים שהעולם חירפן להם את הצורה. מצד אחד, לא משהו שרואים כל יום. מצד שני, לא משהו שבטוח כי מומלץ לראות בכל יום שהוא.

"Our Day Will Come”. בימוי: רומן גבראס, צרפת 2010, 84 דק', צרפתית עם תרגום באנגלית.

אם זה לא עיצוב תלבושות לאוסקר, אני לא יודע מה כן

אם חשבתם ששני ג'ינג'ים במסע קטל זה הזוי, כנראה שעדיין לא ראיתם את העיבוד של ג'ולי טיימור למחזה "הסערה" של וויליאם שייקספיר. הבמאית חובבת התיאטרון שבה אל המחזאי המפורסם לאחר הרפתקאות בחיקם של הביטלס (“מעבר ליקום”) והציירת פרידה קאלו (“פרידה”). לפניהם הם ביימה גרסה קולנועית של "טיטוס", עם אנתוני הופקינס בתפקיד הראשי, שהיה לסרט הקולנוע הראשון שלה. מאז היא הספיקה להפוך לבמאית תיאטרון מבוקשת, שאחראית בין היתר לגרסה הבימתית של "מלך האריות". אבל אפילו בתור חובבות ניסויים ולוקחת סיכונים, נדמה שטיימור קפצה מעל הפופיק הפעם – והפילה את המוט.

את פרוספרו, הדמות הראשית, היא החליפה בפרוספרה (הלן מירן), מכשפה רבת עוצמה אשר הוגלתה לאי בודד יחד עם בתה היפהפיה (פליסיטי ג'ונס). בפתיחת הסרט היא מזמנת סערה אשר תטביעה אניה מלכותית, שעל סיפונה נסיך יפה תואר (ריב קרני), אשר נפלט אל החוף. עוד מזדמנים אל האי גם המלך (דייויד סטראת'יירן) ואנשיו, כמו גם צמד שיכורים חורשי מזימות (אלפרד מולינה וראסל בראנד). או אז מתגלה כי האי אינו בודד ושומם כפי שהוא נראה, כיוון שמאכלסים אותו יצורים פלאיים כמו השד אריאל (בן ווישו) והמפלץ קאליבן (דג'ימון הונסו), שניהם נתונים תחת פיקודה של פרוספרה, אדונית האי.

כרגיל אצל טיימור, העיצוב והויזואליה מאתגרות את חוש הראייה. הכל צבעוני, ראוותני וגדול מהחיים. אפילו האפקטים לא רעים בכלל, למרות שהם מתגמדים נוכח התלבושות המופלאות, שהיו מועמדות לאוסקר (ובצדק). ועוד כרגיל אצל טיימור, הבחירה לאפשר חופש מוחלט לשחקנים מצד אחד ולהיצמד לטקסט השייקספירי המקורי מאידך, יוצר סיטואציה בלתי אפשרית עבור הצופה. “הסערה" הוא אחד מאותם סרטים שניתן להגדירם ככשלון מעניין. אוקסימורון, אבל מתאר במדוייק את המצב.

"The Tempest”. בימוי: ג'ולי טיימור, ארה"ב 2010, 105 דק', אנגלית שייקספירית ללא תרגום.

הסרטים נצפו באדיבות האוזן השלישית

הטקסט הנ"ל פורסם בגיליון עכבר העיר בתאריך ה-3.11

השאר תגובה