• פרסי אופיר 2018: למה ויתרתי על חידוש החברות
  • פסטיבל טרייבקה 2018: דיווח ראשון מניו-יורק
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 78
  • ״120 פעימות בדקה״, סקירה
  • מתח גבוה
  • לכבוד יום העצמאות ה-70: מבטים על הקולנוע הישראלי
  • סרטים חדשים: ״120 פעימות בדקה״
  • אילם
  • פרא
  • פסטיבל קאן 2018 - מבט על הבחירה הרשמית
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 77
  • סריטה מתכוננים לקיץ 2018: ציפיות וחששות
  • מקום שקט
  • ״מעשה בחמישה משוררים״, סקירה
  • סקירה Thoroughbreds
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 76
  • הרוע שבפנים: המפתח האחרון
  • המלצות סינמטקים, מהדורת אפריל 2018
  • ״7 ימים באנטבה״, סקירה
  • ״שחקן מספר אחת״, סקירה
  • אימת החודש - מרץ 2018
  • הכהנים הגדולים: פרק חמישי - ״הקפיצה הגדולה״

נעורי איבן – הפתיחה

25 בספטמבר 2011 מאת עופר ליברגל

קחו לעצמכם כמה דקות להתסכל (או להסתכל שוב) בפתיחה המופלאה של סרטו של אנדריי טרקובסקי נעורי איבן (Ivan's Childhood) –

התרגום למשפט הבודד הנאמר בקטע הינו "אמא, הקוקיה חזרה" משפט אשר לפיו עדות הבמאי ומשפחתו היה אחד מן הראשונים שאמר טרקובסקי לאמו בילדותו, דבר המבטא את הנימה האישית של הסרט הזה ולמעשה של כל סרטיו של טרקובסקי. אף על פי שסרט זה, הפיצ'ר הראשון של הבמאי, הוא סרט שהוזמן על ידי המפלגה הקומוניסטית והוא מבוסס על סיפור מאת ולדימיר בוגומלוב, שגם היה אחד מן התסריטאים שעבדו על העיבוד (טרקובסקי עצמו לא קיבל קרדיט על התסריט, אך כנראה תרם לו יותר מן התסריטאים שכן קיבלו את הקרדיט).

המחשבה הראשונה לאחר צפייה בקטע קולנוע כזה היא שכל תיאור שלו, שלא לדבר על ניתוח, היה כשלון על נוכח העוצמה של הדימויים. למרות זאת, בעברי ניתחתי את הקטע בעבודה במהלך הסמינר המרתק של ד"ר אברהם גורדון באוניברסיטה – מה שלא עשה את הקטע לפחות מרתק בעיניי. אני שב ולהתובנן בו אחת לכמה זמן, לפעמים גם עם צפייה מחודשת בכל הסרט.

למעשה, גם אם הקטע היה מורכב רק מן הפריים הראשון הוא היה יצירת אמנות גדולה. במידה רבה, תמצית הקטע והסרט כולו מזוקקת לדימוי פותח זה.נראה בו איבן, גיבור הסרט, שפלג גופו העליון ערום והוא נמצא בהרמוניה עם הטבע. אך הטבע מיוצג בפריים לא רק על ידי העץ וקול הקוקיה הנשמע ברקע, אלא גם על קורי העכביש, המבטאים מלכודת, אכזריות וסכנה. זהו במידה רבה רמז מתרים לכך שהחלום ההרמוני השמח של החלק הראשון הוא למעשה אשלייה וכי בהמשך הסרט נראה כי לאיבן אין באמת נעורים וקשר עם הטבע. אלו נלקחו ממנו בידי הנסיבות ההיסטוריות (מלחמת העולם השנייה). בשיאו של חלום איבן עף באוויר, או מדמה כי הוא עף – אך מעוף זה מסתיים בקרקע, כמעט כמו מדובר בסוג של התרסקות (בסרטו הבא של טרקובסקי, מעוף בפתיחה יסתיים בהתרסקות מפורשת יותר). גם הקוקיה שאיבן שמח לקראתה היא ביסודה ציפור בעייתית – היא מניחה את הצאצאים שלה לטיפולם של אחרים. איבן מודיע על שובה של הקוקיה של אמו, אך מיד לאחר ההודאה הזו, אנו חוזים בכך שהתבגרתו של איבן לא מתרחשת בחסות אמו, אלא בחסות של אפוטורפוס אחר, המלחמה, אשר השמידה את העולם עליו חלם איבן ומאלצת אותו לקחת חלק במהלכים פולייטים והיסטורים שהוא לא מבין.

אך טרקובסקי מעולם לא התעניין רק בהעברת העלילה, המסר שלה או העברה של השקפת עולם זו או אחרת. לא פחות חשוב לו לתאר את הטבע כמו שהוא – התנהגות החיות, המראה של העצים מול הנוף או מול אדם. בסרטים של טרקובסקי, גם לעצים יש נשמה. השימוש היפהפה באור הוא לא רק צורך סגנוני, האור עצמו הוא גיבור, כמו גם החושך הדומיננטי בחלקו השני של הקטע.

סיקוונס פתיחה זה פותח לא רק את נעורי איבן אלא את גוף היצירה הבשלה של טרקובסקי (ולא שהסרטים הקצרים שביים כסטונדט הם נטולי איכות). יצירה אשר כללה 7 סרטים מופלאים, שאם עלי לציין אחד מהם שאני פחות מעריך, זה דווקא הסרט שאני משבח בפוסט זה. אין הרבה במאים שיכולים לומר כל כך הרבה בעזרת הדימוי הקולנועי, המצליחים לשלב בין עוצמה ויזואלית, עומק ומקוריות בצורה כזו.

תגובות

  1. ברק סורר הגיב:

    תודה רבה, נהניתי לקרוא 🙂

השאר תגובה