• הרוכב
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 54
  • ״פלא״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״קרב המינים״ מגיע לקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 53
  • ״הארץ שמעבר להרים״ ו״איפה לילבס ילדת הקרקס״
  • סקירה ישראלית כפולה: ״פיגומים״ ו״הפורצת״
  • ליגת הצדק
  • ארבעים ושבעה מטר
  • ״סוף טוב״, סקירה לסרטו של מיכאל האנקה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 52
  • מחשבות נוספות על ״בלייד ראנר 2049״
  • רצח באוריינט אקספרס
  • בשם בתי
  • תור: ראגנארוק

אופיר 2011: איך הופכים את פרסי אופיר למעניינים יותר?

8 בספטמבר 2011 מאת אורון שמיר

בשעה טובה יש תאריך לטקס פרסי אופיר ה-22 ותראו איזה קטע – הטקס יתקיים ביום חמישי ה-22 בספטמבר, באודיטוריום קריגר אשר בחיפה, בשעה 20:15 בערב (קבלת פנים החל משעה לפני). יש גם תאריך לשידור הטלוויזיוני של הטקס ותתפלאו – זה לא אותו תאריך. הטקס ישודר שמונה ימים לאחר מכן, בערב שבת ה-30 לחודש, שנופל על סוף השבוע של ראש השנה. איך זה יכול להיות שטקס חלוקת הפרסים הישראלי היחיד לסרטי קולנוע לא מועבר בטלוויזיה בשידור חי? כי לא לכולם אכפת מפרסי אופיר. ולמה הציבור לא מתעניין בפרסי אופיר? או, בדיוק על זה רציתי לדבר איתכם. כלומר, אלי שגב מאידיבי רצה לדבר אתכם וכשאני אומר איתכם אני מתכוון לאקדמיה הישראלית לקולנוע וגם לכל מי שמוכן או מוכנה להקשיב.

את העובדה שהציבור לא מתעניין בטקס ובפרס, לא בטוח שאפילו הציבור יודע. הרי איך אפשר לדעת על קיומו של הטקס הזה בכלל אלא אם אתם קשורים באופן ישיר או עקיף לתעשיית הקולנוע או גולשים בבלוגים על קולנוע? וגם אם אתם כבר גולשים בבלוגים על קולנוע ישראלי, ואני אומר זאת בתור בלוגר – מאוד קשה לעורר התלהבות בלתי נשלטת באנשים לגביי סרטים שהם לא ראו ולא שמעו יותר מדי עליהם או על יוצריהם. כאן בסריטה, החלטנו לסקר את המירוץ לאופיר בשיא החשיבות, אבל כדי לעשות זאת היה עלינו לראות את הסרטים המועמדים. ואני אסיר תודה לאקדמיה על האפשרות שניתנה לי להגיע אל חלק מהקרנות האקדמיה, שיחד עם פסטיבל ירושלים השלימו לי חלק גדול מהתמונה. אבל מה אמור לעשות הקהל הרחב? מבחינתו התחרות היא בין "כלבת" ו-"הערת שוליים" בלבד, אלא אם הספיק לתפוס את "בוקר טוב, אדון פידלמן" שעלה לאקרנים כחודש לפני הטקס.

בנוסף, התקשורת במובן הרחב יותר של המילה לא ממש משתפת פעולה או מתעניינת יותר מדי בעצמה באופירים. עובדה – אפילו להעביר בשידור ישיר את הטקס לא דחוף לה. אבל אני לא כאן כדי לקטר על המצב. את זה אני עושה כבר לפחות שנתיים ויש כאלה שוותיקים ממני בהרבה. אבל האם זה עוזר? כנראה שלא. אז אין ברירה אלא לפשט את הדברים.

אז אני בכוונה מתעלם מעניין האוסקר האמריקאי. לצורך הדיון, בואו נגיד שכל חברי האקדמיה חושבים שהעובדה שהסרט הזוכה נבחר כנציג ישראל בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה, זה סתם בונוס ולא המטרה עצמה. ונגיד שבשל כך הפ לא מצביעים לסרט המתאים ביותר לאוסקרים, אלא לסרט שהם הכי אהבו או באמת חשבו שהוא הכי טוב באותה שנה. יש המון שקרים בפסקה הזו, לפי קולות ששמעתי מחברי אקדמיה, אבל נגיד.

הדבר היחיד שאני מוכן להגיד לאקדמיה הוא זה – מכירים את הקטע שאתם מוקפים ועסוקים במשהו עד כדי כך שאתם טועים לחשוב שכל העולם מתעסק בו ולא רק אתם? למשל, נניח שאתם עובדים בחברה לשיווק שניצלים מוטסים. ואתם אוהבים ומסורים לעבודה שלכם עד כדי כך שאפילו בשעות הפנאי שלכם אתם בודקים חידושים בעולם התעופה של השניצלים ממדינות אחרות. והחבר'ה שאתם יוצאים איתם לבלות בערב הם חבר'ה מהעבודה, אז על מה תדברו אם לא על שניצל מעופף ומכוון מטרה? דוגמה פשוטה יותר וטיפשית פחות – נכון כשאתם חיילים פתאום כולם ברחוב חיילים? כשקיבלתם רישיון פתאום שלטי "נהג חדש" צצים על כל מכונית שניה? כשאתן בהריון כמות הבחורות עגולות הבטן מסביבכן מוכפלת לפתע? אז יש לי חשש שזה המצב באקדמיה. אני מאמין לכם, חברי ומנהלי האקדמיה, שאתם עושים המון ופועלים יומם וליל לטובתו ולקידומו של הקולנוע הישראלי. ועוד בהתנדבות. הבעיה היא שאף אחד חוץ מכם לא יודע את זה או מרגיש ככה. באמת שנדמה לי שכל מה שצריך לעשות הוא שינוי גישה גדול ושינוי תקנוני קטן. זה מאוד מאוד קשה להודיע למישהו שהוא חי בבועה, או בסרט, אבל לפעמים אין ברירה. אז אני הולך לעשות את זה הכי פשוט שאני יכול – כל מה שצריך בשביל להפוך את טקס ופרס אופיר לרלוונטיים הוא לאפשר תחרות רק בין הסרטים שהוקרנו מסחרית במהלך השנה. וזהו. זה פותר את כל הבעיות ואפילו מסנן מראש כל מיני סרטים שלא צריכים להיות שם. וזה הולך בערך ככה:

הקהל מכיר את הסרטים המדוברים, הקהל מריע להם. או בז להם. כך או כך, הטקס מעניין אותו.

אם הטקס מעניין את הציבור אז הטקס מעניין את חברות הפרסום וגופי השידור.

אם הטקס מעניין את גופי השידור – הם משלמים מכספם לאקדמיה כדי להרים טקס מפואר. בשלב הזה קורים שני דברים:

הטקס מפואר, כלומר יוקרת הפרס עולה.

בנוסף, האקדמיה מקבלת כסף ממקור חיצוני כמו גופי השידור וחברות פרסום – וכך האקדמיה מתעשרת מעט.

אקדמיה שיש לה יותר כסף לחלק לסרטים הישראלים, כולל פרס כספי מוגדל לזוכה הראשי (כרגע זה סכום שמשתנה משנה לשנה בהתאם ל"כמה שנצליח לגייס", כך לפי יושב ראש האקדמיה מארק רוזנבאום) ופרסים משניים לזוכים (כרגע אין דבר כזה בכלל, למיטב ידיעתי).

ואם סרטים ישראליים מקבלים כסף על זכיות בפרסי אופיר, אז סרטים ישראלים עתידיים ירצו לזכות בפרס. הרי זו הסיבה שהם הולכים לפסטיבלים בחו"ל ומלכתחילה נעשים לפי טעם שאינו ישראלי בהכרח. עם כמה שאמנות זו אמנות וכל זה, כולם רוצים גם להתפרנס. ובמקרה שלנו, זכייה בפרס אופיר תהיה יופי של השלמת הכנסה.

אם יותר סרטים ישראלים ירצו באמת לזכות בפרס, הם גם יצטרכו להיות טובים יותר מחבריהם, כלומר איכותם תעלה, וגם להרים קמפיין מושקע. כמו באוסקר.

קמפיינים מושקעים ייצרו תחרות מעניינת ומותחת יותר, גם עבור הציבור.

תחרות מרתקת יותר תעלה שוב את יוקרת הפרס, תגביר את אהבת הקהל, תעלה את מספר הצופים בשנה הבאה וכן הלאה וכן הלאה. שנתיים-שלוש של זרימה במעגל שלעיל והגענו לאופוריה אופירית! אז מה אתם אומרים, חברי אקדמיה יקרים? כל שעליכם לעשות הוא להגביל את התחרות לסרטים שכבר הוקרנו לקהל הרחב במהלך השנה. זה באמת כל-כך פשוט.

תגובות

  1. הפוך, גוטה. הגיב:

    הפוך,גוטה.
    אין שום אשמה בתקנון. העניין יורד כי לאף אחד לא אכפת מהסרטים, וזה קורה כי אף אחד לא רואה אותם. בארץ.
    היוצרים הישראליים כבר ,לא חושבים על הצופה הישראלי, הם אירופאיים, הם פסטיבליים, הם עם הפנים החוצה. הקולנוע הישראלי מאד מוערך בחו"ל, אבל בארצו שלו אף אחד לא נהנה מזה.
    ולכן זה לא קשור לא לאקדמיה ולא לתקנון ולא לכלום. רק ליוצרים.
    ואומר לך עוד, שאם גם בשנים הבאות תמשיך המגמה, הטקס יועתק לאשדוד או לנהריה, ושמות הזוכים יהיו בעמוד האחרון בגודל של שמינית מודעה.

    1. שמע, זה גלגל, חייבים להתחיל מאיפה שהוא. השאלה היא מי הביצה ומי התרנגולת.
      אתה טוען (ואני מסכים) שיוצרים ישראליים מכוונים מראש לחו"ל, לא סופרים את הצופה הישראלי, שמצידו לא הולך לראות את הסרטים וכו'. חלק מהיוצרים כמובן, לא כולם.
      אבל למה היוצרים כאן לא חושבים על הצופה הישראלי? איך זה קרה? אולי זה בגלל שהטקס לא מעניין את הציבור? שהיוצרים גילו שלזכות באופיר לא באמת מביא את הקהל, כפי שהיה בשנות התשעים?
      בשנה שעברה הזוכה (שליחותו) והראנר-אפ (הדקדוק הפנימי) יצאו מיד לאחר האופיר ולא הצליחו לכבוש את הקופות. זאת למרות ש"שליחותו" הוא קראוד-פליזר מובהק והדקדוק הוא בעל איכויות שעולות על רוב הסרטים שראיתי באותה שנה, מכל העולם.
      בקיצור, בוא נניח שאתה צודק והבעיה היא אצל היוצרים. צריך להמריץ אותם ליצור בשביל הקהל הישראלי, או לפחות בשביל הצלחה ישראלית. אתה בכל מקרה צריך להיכנס ללופ שרשמתי למעלה, לא משנה מאיזה שלב.

      1. אני בהחלט לא יודע אם באמת היוצרים לא מכוונים לקהל הישראלי. "כלבת" למשל, הוא סרט שמכוון לדעתי ישירות לקהל הישראלי (לחלק המצומצם ממנו שצורך סרט אימה) ובכל זאת מצליח יותר דווקא בעולם. גם "ג'ו+בל" שלא מתמודד באקדמיה נראה לי כסרט שמכוון קודם כל לקהל מקומי. שניים מחמשת המועמדים הסופים לאופיר הם סרטים שפונים לדעתי בעיקר לקהל מקומי וצופים זרים יתקשו להבין את הדקויות שבהם – "אחותי היפה" ו"אורחים לרגע" גם "הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן" סרט שמקבל נוכחות יפה (עם כי לא לגמרי מוצדקת בעיניי) הוא סרט שקהל זר לא יבין. "ספר הדקדוק הפנימי" "התגנבות יחידים" "שליחותו של המומנה על משאבי אנוש" ו"גיא אוני" הם רבי מכר בארץ וצריכים לפנות לקהל מקומי, נדמה לי שגם "ברקיע החמישי" שגם מדבר על תקופה היסטורית מזווית ציונית שהיא א העמדה הפופלרית היום בעולם. יש במאים ישראלים שמכוונים קודם כל לחו"ל, אבל הם פחות מצליחים בארץ לא רק בקופות, אלא גם באקדמיה. ואין סיבה שסרט לא יצליח לכוון לשני הקהלים.

        1. בקשר ל"כלבת", אני מצאתי אותו ישראלי לחלוטין, בדיוק כמוך. אבל זכורים לי עוד מההקרנה הראשונה קולות שטענו שהסרט היה יכול להתרחש בכל מקום בעולם ומכוון לאוניברסליות. ועובדה, פסטיבלי אימה מכל העולם מתים עליו, בעוד שבארץ היה לו קהל לא גדול אבל מאוד מכובד בשביל סרט אימה (מכל מדינה שהיא) והתייחסות מינימלית בפרסי אופיר (מועמדות אחת, על איפור, קטגורית הבית של סרטי האימה באשר הם). בקיצור, אני חותם על המשפט האחרון שלך ותומך בעזרת מוצג א' – "הערת שוליים". סרט שכולו בדיחות פנימיות מהעולם הספציפי מאוד של חקר התלמוד הירושלמי באוניברסיטה העברית, שקיבל מרוברט דה נירו ופסטיבל קאן פרס על תסריט. לא על צילום או קטגוריה טכנית ש"קל" יותר למדוד, אלא על התסריט. במילים אחרות, אם יש בסרט איכות כלשהי, היא לא תחמוק מעיניו של כל צופה, מכל מקום בעולם.

השאר תגובה