• סרטים חדשים: ״הפורצת״ של הגר בן אשר
  • ארבעים ושבעה מטר
  • ״סוף טוב״, סקירה לסרטו של מיכאל האנקה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 52
  • מחשבות נוספות על ״בלייד ראנר 2049״
  • רצח באוריינט אקספרס
  • בשם בתי
  • האוורסט של הסינפיליה - Out 1
  • תור: ראגנארוק
  • סרטי רוחות לא כולל אימה: מצעד הרפאים של סריטה

May the 4th be with You

4 במאי 2011 מאת אורון שמיר

היום, הרביעי בחודש מאי, הוא "יום מלחמת הכוכבים". חג לא רשמי אך בינלאומי, אשר נולד מכך שבאנגלית "May the Fourth" נשמע כמו "May the Force", תחילת הברכה המפורסמת מהסרטים – "May the Force be with you". קשה לדמיין דרך חדשה ומקורית בה המעריצים של לוק סקייווקר, האן סולו והנסיכה ליאה יהיו יכולים לחגוג בה את קיומם של סרטי הקולנוע הפולחניים. נדמה שכל מחווה אפשרית כבר נעשתה והדבר היחיד שנותר רענן יחסית, היא התהייה המתמשכת. כלומר, מהו בעצם סוד הקסם של סרטי "מלחמת הכוכבים”? מה הקנה לה את הלוקסוס להפוך למותג החרוש והמאוזכר ביותר בהיסטוריה (ולא רק) של הקולנוע?

בעברית זה לא ממש עובד, הא?

אנו נמצאים יותר משלושים שנה אחרי הסרט המיתולוגי שהחל את הכל, מלווה בשני המשכיו הגרנדיוזיים “האימפריה מכה שנית” ו-”שובו של הג'דיי”. עברו גם כמה שנים טובות מאז הקרנתה של הטרילוגיה החדשה והדי פתטית של תחילת שנות האלפיים, אשר כללה את “אימת הפאנטום”, “מתקפת המשובטים” ו-”נקמת הסית'”. למרות זאת, אנשים עדיין מדברים על "מלחמת הכוכבים" באופן יומיומי. די בהצצה אל אתר חדשות הקולנוע מספר אחת בעולם, Slashfilm, כדי לאמוד את התופעה. האתר מקדיש פוסט אקראי, בערך פעם בשבוע, עבור איזה סרטון פארודי חדש או פוסטר מעשה ידיי מעריצים, ללא שום קשר לאקטואליה. מדובר באתר המנפיק כמה וכמה פוסטים טריים מדי יום, כך שמצוקת חומרים לא באה בחשבון כהסבר הגיוני. גם אהבת אמת של מי מהעורכים לצ'ובאקה או R2D2, אינה מצדיקה אובססיה של אתר שלם. אך למעשה, אותו "סלאשפילם" הוא מיקרוקוסמוס של רשת האינטרנט כולה. אם היכנשהו ברחבי תבל מישהו יצר חולצה מצחיקה, שיחזר סצינת מפתח באמצעות ספגטי בולונז או ניצח בקרב תקליטנים בעזרת המארש האימפריאלי, אתם עוד תשמעו על כך.

התופעה מוכרת היטב גם בעולם הקולנוע והטלוויזיה. החל מפארודיות פר-אקסלנס כמו "שיגעון בחלל" או הטרילוגיה של "איש משפחה", ועד לפרסומת עכשווית למכונית, בה מככב דארת' ויידר הקטן. בניגוד לכפייתיות ולצורך התמידי בייצור מידע שאפשר לזקוף לחובתו של האינטרנט, האינטרס של של המדיות האחרות להתעסק ללא הרף ב"מלחמת הכוכבים" ברור אפילו פחות. כך שהשאלה היא לא רק למה טורחים לפרסם (כמעט) כל שטות שמאזכרת את "מלחמת הכוכבים", אלא מדוע להשקיע זמן ביצירה של אחת כזאת מלכתחילה.

לו היה מדובר רק במעריצים הישנים והאדוקים, אלה שצפו בסרט הראשון בבתי הקולנוע של סוף שנות השבעים ובנו עבורו מקדש קטן בבתיהם, התופעה הייתה ודאי דועכת עם הזמן. או לפחות נשארת באותו סדר גודל, במקום להתרחב ולהתפשט כדי לשמר את עצמה. אולם, אם להסיק מן העובדות הקיימות, אין ספק שסדרת "סטאר וורס" לא רק שמשתבחת עם השנים בקרב השוחרים המתבגרים והמזדקנים שלה, אלא אף מגייסת כוחות חדשים ומלאי מרץ בכל שנה. קל לדמיין צפייה משותפת של אב ובנו (או אם ובתה לצורך העניין) בששת סרטי הסדרה, שנרכשו כמארז די.וי.די מהודר ועמוס תוספות מיוחדות. שהרי נדירים הם בני ובנות השמונה שלא יתחברו באופן מיידי אל הקסם הכובש שבהרפתקאה חללית, כפי שהועברה אל המסך על-ידי אדם שהאינטלגנציה הרגשית שלו תואמת במדוייק את זו של הזאטוטים. הכוונה היא לג'ורג' לוקאס, יוצר שובר הקופות האמיתי הראשון – “מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה".

בשנת 1977 השתנו חוקי המשחק, אחרי הסנסציה שעורר הסרט בקופות הכרטיסים. הוליווד הפכה מבית חרושת לבידור שמטרתו להרוויח המון כסף, לבית חרושת לאשליה של בידור, שמטרתו להרוויח המון המון המון כסף. לוקאס, שסיפר על הסבל שגרמה לו עבודת הבימוי בסרט הראשון, פינה את כס הבמאי לאחרים בשני סרטי ההמשך ואף צירף תסריטאים נוספים מלבדו, בעוד הוא הסתפק בהפקה בלבד. מאז ועד היום, נדמה כי האובססיה המטורפת שלו, לאו דווקא בשיתוף עם מעריציו, היא שמחזיקה את המותג בחיים. מי ייתן והכוח יהיה עימנו, הכוח להמשיך ולסבול את השיגעון של האיש הזה. שימו בצד את העובדה שאלה הסרטים שהמציאו, פחות או יותר, את הסחורה הנלווית. או לפחות שכלולו את המרצ'נדייז לשלמות. הכוונה היא לפס הייצור הנוכחי של משחק מחשב חדש או סדרת אנימציה כעורה נוספת, עם הלוגו “מלחמת הכוכבים”, לפחות פעם בשנה. בין לבין, נזרקות שמועות על צילומי טרילוגיה נוספת, לצד הכחשות מצידו של לוקאס. או מפוזרות הבטחות להוצאות מחודשות של סרטי הקולנוע בגרסאות של תלת-מימד, בלו-ריי, או אולי יום אחד גם בהצגת יחיד של לוקאס עצמו, מי יודע. אגב, גרסה דומה כבר קיימת.

ובכל זאת, אין להתכחש לאיכויות שאכן קיימות בסדרת הסרטים, או לפחות בשלישיה הבכורה. זה מתחיל בבסיס של הבסיס – מלחמת הטוב ברע, המורדים החופשיים נגד שלטון העריצות. הכל בקרבות ענק בין ספינות חלל או בדו קרב של סייף עתידני, אחד על אחד. עם גיבור שראוי להריע לו ונבל שמעביר בצופים צמרמורת מעצם נוכחותו בלבד. על כמה סרטים עכשווים אפשר להגיד שהם מספקים לצופים את ההנאות הללו? זה ממשיך עם נושאים אהובים על כולם, כפי שהוכיחה החתונה הבריטית המלכותית בחודש החולף. עניינים כמו בני מלוכה, שושלות משפחתיות, נסיכות ואבירים (לא סתם, אבירי ג'דיי) וטוויסט משפחתי שמאכלס מאז כל טלנובלה שמכבדת את עצמה. לחיזוק הקשרים והעניין בדמויות נוצר בסרט הראשון משולש רומנטי, נוסחה מוצלחת תמיד, אשר הופך בהמשך לסיפור אהבה בלתי אפשרי, עם טוויסט שנהיה חובה בכל טלנובלה שניה. זה מסתיים עם העובדה הפשוטה שסדרת "מלחמת הכוכבים" מציעה ומספקת חוויה קולנועית גדולה מהחיים, אסקפיזם טהור לכל גיל ומין וניחוח של סיפור אגדה מודרני ופשוט להפליא. זאת מבלי להזכיר דמויות שעוצבו כדי להתאהב בהן, פסקול גאוני של ג'ון וויליאמס או אפקטים ויזואליים פורצי דרך, לזמנם. ישנן סיבות רבות מדוע "מלחמת הכוכבים" הם סרטים שעובדים ברמה הבסיסית ביותר, אבל זהו גודל ומשך הפולחן שקשה לתפיסה.

הרי מדובר בסרטים שהם יותר קאלט מ"מועדון קרב", "ביג ליבובסקי" או כל סרט אחר שניתן למנות – בהתחשב במספר הקריצות שנעשו להם לאורך השנים. המותג "מלחמת הכוכבים" אף גדול יותר מטרילוגיות אפיות אחרות, כמו "שר הטבעות", מעצם ההשוואה ביניהם והיותו ותיק יותר. סוד הקסם האמיתי של הסרטים הללו יישאר אולי בלתי מפוענח לעד, אבל את התשובה הכי ממצת תקבלו כנראה מן המעריצה הבאה – בת שלוש, רהוטה ומחבבת את אובי וואן קנובי:

הטקסט הנ"ל התפרסם הבוקר, בשינויים קלים ובגרסה מעט מקוצרת, באתר עכבר העיר אונליין.

השאר תגובה