• פרסי אופיר 2017 - ״פוקסטרוט״ עם שמונה פרסים
  • אימת החודש - ספטמבר 2017
  • ״קולומבוס״, סקירה לקראת הקרנה בפסטיבל חיפה
  • הרטרוספקטיבה של סרטי קארל תיאודור דרייר
  • סרטים חדשים: ״פוקסטרוט״ מגיע אל בתי הקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 42
  • התנגשות
  • המלצות (ואזהרה) לסרטי באטמן המצוירים
  • זה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 41
  • פסטיבל ונציה 2017: דיווח שביעי ואחרון
  • ?DC מה צופן לנו העתיד הקולנועי של
  • פסטיבל ונציה 2017 - דיווח שני של עופר

סקירות ד.ו.ד: "Flipped" ו-"The Thorn in the Heart"

10 באפריל 2011 מאת אורון שמיר

החל מיום שישי האחרון ועד הקיץ תוכלו למצוא אותי, מלבד כאן בבלוג ובאתר עכבר העיר אונליין, גם בגיליון הסוף-שבועי של עכבר העיר המודפס. אני מחליף את הכותב הקבוע של מדור סרטי ה-DVD, או ד.ו.ד אם תרצו, ואהיה שם בכל שבוע בזמן הקרוב. את המדור השבועי תוכלו למצוא לאחר יום-יומיים גם כאן בבלוג, או באתר עכבר העיר אונליין, שם אולי כבר הצלחתם להתרגל לנוכחותי הוירטואלית. כספתח, בחרתי בשני סרטים של שני במאים בעלי שמות גדולים. האחד רלוונטי יותר מן השני, אבל כל אחד מהם הוציא סרט חדש שנעלם מעיניי הצופים והביקורות. הסיבות לכך, לפניכם:

התפרסם בעכבר העיר, יום שישי ה-8 באפריל 2011

קשה להבין כיצד התדרדרה הקריירה של רוב ריינר, אשר מלך בקולנוע האמריקאי מאמצע שנות השמונים ועד תחילת התשעים, לתהומות שכאלה. מי שאחראי לסרטים מגוונים ומופלאים כמו "ספיינל טאפ", "הנסיכה הקסומה" וכמובן "כשהארי פגש את סאלי", מתמקד לאחרונה בדרמות דביקות ומתקתקות. לפני ארבע שנים היה זה "מתים על החיים" שכבש את לבבות הקשישים בישראל. הפעם, מגיש ריינר סיפור על התבגרות ונעורים, אשר דילג על מסכי הקולנוע ונחת הישר בספריות ההשאלה.

העלילה של "הפוך" (“Flipped”, במקור) עוקבת אחר מעשיית היכרותם והתאהבותם התמימה של שני ילדים, אי אז בשנות השישים בפרבר אמריקאי שטוף שמש. ברייס לוסקי (קאלן מק'אוליף) עובר לשכונה חדשה עם משפחתו וצד באופן מיידי את תשומת ליבה של השכנה, ג'ולי בייקר (מדלין קארול). סיפור שמתחיל בכיתה ב' נמשך אל השנים הראשונות של התיכון והבגרות המינית. בעוד ג'ולי רדפה אחרי ברייס ללא עניין מיוחד מצידו, המצב מתהפך כאשר הילד הופך לנער ומפתח רגשות כלפיי הנערה השונה והמיוחדת, בעוד היא מתחילה לאבד עניין בבחור הלא מרתק במיוחד.

מפח הנפש שהוזכר לעיל מתגמד ונעלם לאחר הצפייה. מלבד הפקה מקצועית כמצופה ממוצר הוליוודי, הסרט רחוק מלהרשים בכל החזיתות הקולנועיות האחרות והחשובות יותר. “הפוך" מבוסס על ספר מאת וונדלין ואן דראנן, אשר עובד לתסריט בידי אנדרו שיינמן, בדרך כלל מפיק אשר מרבה לעבוד עם ריינר. רעה חולה מוכרת הנוגעת לעיבוד ספרים לסרטים, היא הוספת קריינות שמטרתה להעביר את רחשי הלב של הדמויות ולשמר את רוח המקור הספרותי. אך במקרה הנ"ל הווייס-אובר מלווה כל רגע ורגע, בסרט שמתיימר להגיש סיפור אינטימי, עד למיאוס מוחלט מקריינות שנועדה למלא זמן אוויר במלל חסר חשיבות. בנוסף, כאשר הסיפור מסופר לראשונה מנקודת מבטו של ברייס ואז מתחלף וחושף את פרשנותה ומחשבותיה של ג'ולי לגביי אותם אירועים בהם צפינו זה עתה, ההרגשה היא של טריק קולנועי חביב. אך כאשר העניין חוזר על עצמו בכל סצינה בסרט, התחושה היא של דריכה במקום. התסריט של שיינמן אינו שיעור באיך לא לכתוב לקולנוע, אלא בית ספר של ממש, כולל ההקלה והריקנות של סיום הלימודים.

ומה תרומתו של ריינר ידידנו? בימוי כל-כך סטנדרטי ופונקציונלי עד כי לא ניכר בו שום ניסיון להציל את הסרט מבינוניות מרגיזה. אז אם חשקה נפשכם בסרט התבגרות חביב ונוגע, לא סביר ש“הפוך" יספק את מבוקשכם. לעומת זאת, אם תחפצו בסיפור לפני השינה, תנו לו צ'אנס.

"הפוך". בימוי: רוב ריינר. ארה"ב 2010, 90 דקות

בניגוד למקרה של ריינר, זה די משונה כאשר אחד הבמאים היצירתיים והכשרוניים בקולנוע העולמי העכשווי מוציא סרט חדש שאיש לא מדבר או שמע עליו. “The Thorn in the Heart” הוא מסמך תיעודי שנראה כמו החומרים מהם עשויים חלק נכבד מן הסרטים הדוקומנטריים בישראל. הבמאי מפנה את מצלמתו אל משפחתו שלו, במקרה הזה אל דודתו שהייתה מורה וגם אל בנה, המספר על היציאה שלו מהארון. תרכיב קלאסי לדוקו סטודנטיאלי, אלא שכאן מגיע הטוויסט – לדודה קוראים סוזט, בנה הוא ז'אן-איב והבמאי החתום על הסרט הוא לא אחר מאשר מישל גונדרי (“שמש נצחית בראש צלול”).

מסתבר שקצת אחרי "קדימה, תריץ אחורה" ומעט לפני "הצרעה הירוקה" שיצא השנה, התרכז היוצר הצרפתי בפרוייקט תיעודי קטן ומשפחתי. התוצאה שובת לב בזכות הכנות הקולנועית של הבמאי, אשר בוחר לשלב בסרטו גם סצינות בהם נראים בטעות אנשי הצוות בפריים, לצד סרטי 8 מ”מ ביתיים. יחד עם האנימציות המקסימות שלו בקטעי המעבר וההחלטה המוצלחת לקיים את רוב הראיונות בטבע במקום בחלל סגור, הופך הסרט למעניין לצפייה גם עבור מי שאינו בן משפחתו של היוצר. מעל לכל, מישל גונדרי שב ומוכיח עד כמה נוסטלגיה מצלטמת יפה.

"The Thorn in the Heart". בימוי: מישל גונדרי. צרפת 2099, 86 דקות


הסרטים נצפו באדיבות האוזן השלישית, כפרה עליהם.

השאר תגובה