• סרטים חדשים: ״הפורצת״ של הגר בן אשר
  • ארבעים ושבעה מטר
  • ״סוף טוב״, סקירה לסרטו של מיכאל האנקה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 52
  • מחשבות נוספות על ״בלייד ראנר 2049״
  • רצח באוריינט אקספרס
  • בשם בתי
  • האוורסט של הסינפיליה - Out 1
  • תור: ראגנארוק
  • סרטי רוחות לא כולל אימה: מצעד הרפאים של סריטה

"סוד של אישה", סקירה

10 בינואר 2011 מאת עופר ליברגל

הסרט סוד של אישה (A Woman's Secret) משנת 1949 מסקרן בגלל שיתוף הפועלה החד פעמי בין התסריטאי הרמן ג'יי מנקייביץ' (בסרטו הלפני האחרון) והבמאי ניקולס ריי (זהו הסרט השלישי שיצא לאקרנים, אבל למעשה הוא צולם לפני השניים האחרים, כך שמדובר בסוג של יצירת ביכורים) – שניים מן הקולות היותר ייחודים בהוליווד הקלאסית.

מנקייביץ' מוכר כיום בעיקר כשותף לתסריט של "האזרח קיין" אבל לאורך שנות השלושים והארבעים הוא כתב שורה ארוכה של סרטים, המשלבים בין דיאלוג שנון מאוד לשבירה של דרך הסיפור האופיינית להוליווד.

ריי, החל מסוף שנות הארבעים ועד לתחילת שנות השישים יצר סרטים שחתרו נגד הז'אנרים ההוליוודים הטיפוסיים, בעיקר מערבונים ופילם נואר. הסרטים של ריי נראים כהפקות הוליוודיות שגרתיות, אבל ככל שמתסכלים בהם יותר מגלים תמונה מורכבת, המעמידה בספק את הסוף הסגור.

אחד מן המכנים המשותפים הבולטים ביותר בין שני היוצרים, הוא היחס לדמות האישה. רבות נכתב על היחס המבזה לנשים בסרטי הפילם נואר. אצל ריי התמונה הפוכה – ברוב המכריע של סרטיו האישה היא דמות מורכבת הרבה יותר מן הדמות הגברית. הוא מעניק עומק לתבניות השחוקות של הפאם-פאטל והאישה התמימה ובכך למעשה שובר אותן. מנקייביץ' פשוט ידע לכתוב טוב ואצלו אין דמות שלא ניחנת באינטלגנציה, מה שיוצר לרוב דמויות נשיות יותר עשירות, גם במקרים שבהם תפקידן העלילתי הוא משני יחסית (למשל, ב"האזרח קיין").

שיתוף הפעולה ביניהם, שהוא גם הסרט היחיד שמנקייביץ' חתום עליו כמפיק (הוא השתתף גם בהפקת סרטיהם הראשונים של האחים מרקס) הא שילוב של שני ז'אנרים שונים מאוד – הפילם נואר והמיוזיקל של מאחורי הקלעים, העוקב אחר עלייתה לגדולה של זמרת.

בפתיחת הסרט, אנו רואים עימות בין שתי הדמויות הנשיות הראשיות – הזמרת המצליחה סוזן והאישה שגילתה אותה, זמרת העבר מריאן. לאחר עימות קצר, מריאן נכנסת לחדר של סוזן, המצלמה יורדת לקומה התחתונה ונשמעת ירייה. סוזן נפצעת ומריאן ממהרת להתקשר למשטרה ולהודות בירי. אלא שידידה הטוב לוק לא מוכן לקבל את ההסבר הזה והוא פורס בפני מפקד המשטרה את הסיבות בגללן הוא סבור כי לא ייתכן שמריאן ביצעה את הפשע.

מנקודת פתיחה זו מתקדם התסריט של מנקייביץ' בשני כיוונים – בחקירת הרצח בהווה ובמקביל בתיאור עברן של שלוש הדמויות המרכזיות. מנקייביץ' השתמש במבנה דומה בנואר המצוין שכתב "חופשת חג מולד" ובמידה רבה גם ב"האזרח קיין". בסצנות המתרחשות בהווה גונבת את ההצגה אשתו של מפקד המשטרה, המתלוננת על אופיו של בעלה ויוצאת לחקור את הרצח בעצמה. היא מעניקה לסרט מימד קומי שנון.

מורין אוהרה מתוך "סוד של אישה"

אולם העיקר הוא בסצנות המתרחשות בעבר. אלו מציגות סיפור לא פשוט של זמרת אשר איבדה את קולה ומזהה בצעירה ענייה פוטנציאל לכוכבת חדשה. היא אכן הופכת אותה לכוכבת, אך דרך משטר אימונים קפדני המונע ממנה חיי חברה, מה שמוליך לעימות בלתי נמנע, גם לפני תקרית הירי. מה שמוסיף שמן למדורה הוא ששתי הנשים מאוהבות בלוק (אותו מגלם מלווין דאגלס) וחושבות שהוא מעדיף את השנייה.

שני דברים מעניקים לסרט את כוחו: ראשית, התסריט של מנקייביץ', שמלא בדיאלוגים שנונים ומתחכמים, היוצרים תחושה לא ריאליסטית מצד אחד אך גם בונים היטב דמויות מורכבות. מריאן מונעת על פניו בעיקר מדחף לשחזר את עברה, אך היא גם אישה המנסה לעזור לבחורה בצרה ומנסה למצוא דרך אל הגבר בו היא מאוהבת. אך במידה רבה דווקא הפרוייקט לו היא מקדישה את חייה מרחיק אותה מקשר רומנטי עימו ובמקביל מאלץ אותה לשהות בקירבתו. לעומתה, סוזן מוצגת בתור נערה תמימה הרוצה להצליח, אך לא באמת מצליחה לעכל את הפרסום שכמעט ונכפה עליה. אולם, בכמה סצנות מתגלה הדמות השברירית הזאת כחכמה בהרבה שכפי שנדמה תחילה, אך לא במחיר של אובדן התמימות.

הדבר השני אשר ממנו שואב הסרט את כוחו הוא ההופעה של שתי השחקניות הראשיות: את סוזן מגלמת גלוריה גרהאם (שהתחתנה עם הבמאי בתום הצילומים, נקודת פתיחה לעלילה רכילותית שאף תסריטאי הוליוודי לא יעז לחשוב עליה) הנראית כאן תמימה מן הרגיל, אך היופי המכשף שלה נוכח מאוד בסרט, בייחוד בסצנות בהם היא שרה. הבעות הפנים שלה ובעיקר המשחק עם הגבות הם מסוג הפלאים שמבקרים מעולם לא יצילחו להגדיר במדויק. טובה ממנה היא מורין אוהרה בתפקיד מריאן – אישה לא תמימה, נחושה, חכמה אך טובת לב ומכונה לספוג השפלות ואף מאסר למען הזולת. אוהרה, הידועה בעיקר בזכות סרטים של ג'ון פורד בהם גילמה אישה קשוחה שבסופו של דבר שאפה להיכנע לסמכות הגברית, מעניקה הפעם לדמותה כוח לא מתפשר לצד עדינות. בכך היא יוצרת דמות מרתקת בהרבה מן המקובל בקולנוע של התקופה.

עוד קצת גלוריה גרהאם

סוד של אישה לרוב אינו מוזכר כאחד מסרטיו הגדולים של ריי. מצד אחד, יש הגיון בכך שכן הוא אינו סוחף או מייצר רגעים בלתי נשכחים. ייתכן גם כי הסרט מתרחק יותר מדי מז'אנר הנואר והופך בסופו של דבר לדרמה קומית אנושית אשר המימד של הפשע בה נהיה משני לצד תיאור היחסים בין הדמויות. אך בכל זאת, מדובר בסרט בעל איכות ייחודית גם בהשוואה לעבודות אחרות של היוצרים, בעיקר משום שריי ומנקייביץ' הצליחו לייצר סרט בו קיים מתח מיני אמין בין שלושת הגיבורים, שמכירים במשך שנים מבלי להיות מעורבים רומנטית.

השאר תגובה