• הרוכב
  • סרטים חדשים: ״קרב המינים״ מגיע לקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 53
  • ״הארץ שמעבר להרים״ ו״איפה לילבס ילדת הקרקס״
  • סקירה ישראלית כפולה: ״פיגומים״ ו״הפורצת״
  • ליגת הצדק
  • ארבעים ושבעה מטר
  • ״סוף טוב״, סקירה לסרטו של מיכאל האנקה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 52
  • מחשבות נוספות על ״בלייד ראנר 2049״
  • רצח באוריינט אקספרס
  • בשם בתי
  • תור: ראגנארוק

"טרון", סקירה

19 בדצמבר 2010 מאת אורון שמיר

לכל מי שמתלבט האם לצפות בסרט "טרון" ("TRON") משנת 1982 לפני "טרון: המורשת" ("TRON: Legacy") שעלה לאקרנים בסוף השבוע, הרשו לי לחסוך מכם את הלבטים. אין שום צורך אמיתי ובהול לחזות בסרט הישן כדי להבין את החדש. למעשה, אין שום צורך לראות את "טרון" כלל וספק גדול אם מישהו או משהו יהיו מסוגלים להסביר את החדש. צפו בסרט המקורי אם אתם מוצאים שעשוע כלשהו בצפייה באבן דרך בתולדות האפקטים המיוחדים והאנימציה הממוחשבת. אבן שנראית היום בלויה, שחוקה אבל די מגניבה.

זו הבעיה העיקרית של "סרטי אפקטים". של סרטים שכל מטרתם היא להציג לראווה את החידושים הטכנולוגיים האחרונים בהחלט בתחום הקולנוע, אשר בדרך כלל פותחו במיוחד עבורם. סרטים שכאלה נראים מעודכנים מאוד סמוך לתאריך הפקתם, אך גם מתיישנים מהר מאוד. עשור או שניים חולפים והם כבר נראים מצחיק למדי. הרבה השתנה מאז שראיתי את "טרון" לראשונה, כילד. מה שהיה אז מגניב, נראה היום טיפשי. פתאום שמים לב לרפליקות לא חכמות במיוחד, או לרגעים לא לגמרי הגיוניים. אנימציית המחשב שאני מניח שפערה את עיניי בתימהון אי אז, נראית היום כמו אחד משלבי הביניים שאפשר למצוא בהצצה אל מאחורי הקלעים של סרטים מונפשים. אתם יודעים, השלב שבו הכל במקום וזז בתזמונים הנכונים, אבל עדיין חסרות הטקסטורות, הצבעים והפרטים שיהפכו את התמונה לאמיתית יותר. כנראה שמדובר באחד מאותם סרטים שלא מזדקנים יפה ושלא מומלץ לצרוך בשנית כמבוגרים. עדיף להתרפק על הזכרונות הנוסטלגיים אשר בהכרח יתעלו על המקור, אם תתקלו בו שנית.

הסרט מתרחש בשנות השמונים, אז קווין פלין (ג'ף ברידג'ס) אפילו לא חלם על ילדים, משום שהיה די ילדותי בעצמו. הוא נהג לעבוד בחברת "Encom" אבל מתכנת נבזי בשם אד דילינג'ר (דייויד וורנר) גנב ממנו את כל המשחקים והתוכנות שברא. דילינג'ר נהיה למנכ"ל הכל-יכול של החברה, בעוד פלין ידידנו מנהל אולם משחקי ארקייד. לאלן (ברוס בוקסלייטנר) ולורה (סינדי מורגן) נמאס משלטון העריצות של דילינג'ר והתוכנה החדשה שלו,ה-MCP. הם מגניבים פלין פנימה אל מטה החברה, במטרה להרוס את התוכנה. באופן מקרי למדי, בבניין חברת התוכנה הזה מתנהל גם פרוייקט נוסף, בעזרתו יכולים עצמים ממשיים לעבור דיגיטציה באמצעות קרן לייזר. פלין שלנו מגיע לעזור בתור האקר שיפרוץ את התוכנה, אך מוצא את עצמו בתוך הקרביים של המחשב אחרי מפגש עם אותו לייזר מסתורי. בתוך עולם המתקיים כולו במרחב דיגיטלי, יחבור פלין אל התוכנה של אלן, שנקראת "טרון" ואל יורי, התוכנה של לורה, כדי לסיים את שלטון העריצות של המערכת.

אני מוכרח לציין לטובה את האקספוזיציה, המתרחשת בעולמנו שלנו. הבמאי סטיבן לייסברגר, שגם כתב את התסריט בשיתוף עם בוני מקברייד, העמיד פתיחה נאה, גם אם בסיסית מאוד, לסרט אקשן המתרחש ביקום מקביל לזה של הסרט. אחר-כך, נדמה שהבמאי השקיע את כל מרצו בלעמוד מעל כתפיהם של גרפיקאים מזיעים ועודד אותם לצייר עוד ועוד קוביות מרחפות. משום שעלילת הסרט הולכת ונהיית פשוטה ופשטנית יותר ויותר ככל שעובר הזמן. אם כי אודה שחיבבתי אלמנטים מסויימים, כמו העובדה שהתוכנות נראות כמו האנשים שיצרו אותן, כלומר מגולמות על ידי אותם שחקנים, שרק לובשים הפעם כובעים מצחיקים וחליפות זוהרות בחושך.

במובן הזה, "טרון" אכן מכיל בסאבטקסט שלו איזשהו דיון על אלוהות ואנושיות. המשתמשים הם האלוהים של התוכנות. חלק מהתוכנות מאמינות בהם, אבל ה-MCP מנסה להפנות את כל האמונה רק אליו ואל כוחו שלו, תוך שהוא מבטל את קיומם של כוחות נעלים נוספים. נשמע מוכר? אגב, בטרון החדש הדיון הוא אחר לגמרי. כלומר, אם תתאמצו ותמצאו אחד. כאן מדברים על האופציה העתידית שבה הטכנולוגיה תיהפך לאלוהים. נבואה שלחלוטין הגשימה את עצמה מאז יצא הסרט ועד היום, גם אם באופן אחר מזה שאליו התכוונה. האינטלגינציה המלאכותית עדיין רק מדמה בינה, לא חושבת בעצמה. אך מבחינת סגידה ופולחן, הטכנולוגיה היא אלוהה של התקופה. מוזר שהסרט הישן הצליח לחזות חלקית את העתיד, בעוד הסרט החדש, המתרחש בזמננו אנו, אפילו לא מתעסק בעידן הדיגיטלי. עת בה בני אדם נשאבים אל תוך המחשבים שלהם למשך שעות מדי יום ביומו. שלא לדבר על נבואות לעתיד. מי בכלל יכול לדמיין אותו, בעולם שמתקדם כל-כך מהר?

זהו טרון המדובר, בגילומו של ברוס בוקסלייטנר

וזה הדבר הכי מגניב שגיליתי בעקבות הסרט - גם יוצרי סאות' פארק גדלו על "טרון"!

נ.ב.
בתחילת השבוע שעבר חשבתי כמה מגניב ומקורי זה יהיה לפרסם סקירה של "טרון" הישן לפני בואו של החדש. אבל עכשיו, כשיש שוב עין הדג, אני צריך להתרגל להיות פחות מיוחד. או פשוט להתחיל לתכנן את הפרישה שלי 🙂

השאר תגובה