• פרסי אופיר 2017 - ״פוקסטרוט״ עם שמונה פרסים
  • סיכום שנת תשע״ז בקולנוע הישראלי
  • אימת החודש - ספטמבר 2017
  • ״קולומבוס״, סקירה לקראת הקרנה בפסטיבל חיפה
  • הרטרוספקטיבה של סרטי קארל תיאודור דרייר
  • סרטים חדשים: ״פוקסטרוט״ מגיע אל בתי הקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 42
  • התנגשות
  • המלצות (ואזהרה) לסרטי באטמן המצוירים
  • זה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 41
  • פסטיבל ונציה 2017: דיווח שביעי ואחרון
  • ?DC מה צופן לנו העתיד הקולנועי של
  • פסטיבל ונציה 2017 - דיווח שני של עופר

עלו השבוע: "עוד שנה" ו-"פעילות על טבעית 2"

9 בדצמבר 2010 מאת אורון שמיר

אחרי המבול של השבוע שעבר, שכלל שמונה סרטים חדשים, בתי הקולנוע מעדכנים את לוח ההקרנות בשניים נוספים בלבד. בשביל האיזון, כנראה.

הראשון הוא סרטו החדש של הבמאי הבריטי מייק לי, אשר מעניין יהיה לראות האם יצליח חרף ההתבטאויות של הבמאי נגד מדיניותה של ישראל וביטול הגעתו ארצה לפני כחודש וחצי. "עוד שנה" עוקב אחר זוג מבוגר ונשוי באושר במשך ארבע עונות השנה, כאשר מפגשים עם חברים מלמדים אותם על המחסור החמור באושר שקיים בעולם. נשמע לי כמו מייק לי קלאסי, אחרי הניסיון (הלא מוצלח לטעמי) לקומדיה קלילה שנקרא "חופשיה ומאושרת".

הסרט השני שעולה היום לאקרנים הוא ההמשך ללהיט האימה של אשתקד. זהו "פעילות על טבעית 2". הראשון היה איום ברמות כמעט בלתי נצפות (בעיניי. האמריקאיים הפכו אותו לאחד הסרטים הרווחיים ביותר בהיסטוריה, ביחס של השקעה לעומת הכנסות ממכירת כרטיסים). כך שאת השני אני לא מעוניין לפגוש אפילו בסיוטים הכי גרועים שלי. הקונץ של בית רדוף ומצלמות ביתיות נשמר, אבל הפעם זו משפחה שבוחרת להתקין מצלמות אבטחה בביתם, אחרי מה שהם חושדים כשרשרת של פריצות. הבמאי של הסרט המקורי, אורן פלאי, לא קשור ישירות. את מקומו תפס טוד וויליאמס, מה שלא אומר הרבה לגביי כמה נורא הסרט אמור להיות.

בהיעדר הוכחות בדמות טקסט כתוב, לא נותר לי אלא להניח שנבחרת הבלוג טרם צפתה וחוותה דעתה על מי מהסרטים. כך שאנו תלויים בתגובות שלכם להמלצות או הזהרות.

תגובות

  1. איתן הגיב:

    על "עוד שנה" כתבתי בבלוג שלי.

    במשפט: אני דווקא אוהב את מייק לי, אבל הסרט הזה הוא, אפעס..ככה ככה.

    ולגבי "פעילות על טבעית קטלנית ולא מוסברת 28" – עצור! ועד כאן!
    לטעמי הסרט הראשון היה מבריק, מפחיד, ומאוד אפקטיבי (ועם שחקנים טובים יותר הוא כבר היה עובר אצלי לקטגוריה של סרטים משובחים באמת, נגיד "קיוב").

    לגבי הסרט השני – כרגע אני לא מתכוון ללכת לראות, אלא אם אני אקרא ביקורת יוצאת דופן. בעיקר, כי נראה לי שזה more of the same, כלומר, ניסיון הוליוודי נלוז לרכב על גל הצלחה. על פניו, נראה לי סרט מיותר.

    1. יום אחד מישהו יצליח להסביר לי מה בדיוק היה כל-כך מבריק/אפקטיבי/ווטאבר ב"פעילות על טבעית" (או "מחוז 9" לצורך העניין). אבל בעיניי, אם זה לא משוחק כמו סרט, מצולם כמו סרט וכתוב כמו סרט – אין לי אפילו סיבה לקרוא לזה סרט. אני לא מדבר על בימוי או דברים אחרים שלחלוטין נעדרו או נעלמו משם באורח פלאי, אבל בסטנדרטים הכי בסיסיים של קולנוע הדרעק הזה לא עומד. ואם לא להתייחס לזה כאל סרט, אלא כאל "משהו" שראיתי (לבד, בבית, בלילה, בלי הפרעות – כמו שצריך לראות סרטי אימה), אז מדובר באחד ה"משהואים" המפוהקים, המביכים והמשעממים שראיתי בחיי. למזלי הרב העריכה הריצה קדימה בעצמה את רוב הסרט, והחלקים שלא היו בפאסט-פורוורד לגמרי היו צריכים להיות לדעתי 🙂

  2. איתן הגיב:

    נתחיל מהסוף – את "פעילות על טבעית ראיתי (ואהבתי). את "מחוז 9" לא. אבל לפי מה שאני מבין, שניהם מגיעים מאותו מקום – לנסות לזייף סרט דוקומנטרי בשביל להפחיד אותך. "פעילות על טבעית" היה אפקטיבי יותר בעיניי בגלל הצמצום שלו. "מחוז 9" (ו"קלוברפילד" – את שניהם לא ראיתי) היו פחות מעניינים בעיניי, בגלל שברור היה שהם עושים הרבה רעש "קולנועי" ובכך הם פחות ריאליסטים.

    וחוץ מזה, אני מוחה על ההערה שלך על התסריט: נכון שהדיאלוגים לא גאוניים, אבל עצם העובדה שיש בתסריט אסקלציה הדרגתית עד למצב מפחיד באמת בסוף מעידה בעיניי על כתיבה נבונה ומדויקת. ויאיר רוה כתב בזמנו על אפקט הצילום החכם: כשאתה דוחף את המצלמה לתוך עליית גג, כשבעצם אתה (הצופה) רואה את מה שיש או אין שם לפני שהדמות הראשית רואה – יש בזה אפקט בימויי שיוצר אימה אמיתית בקהל. כך גם אורן פלי השכיל להשתמש בתקציב הזעום שלו בצורה חכמה.

    אני מבין אנשים שהשמעממו מהסרט הזה – יש בו מעט מאוד, אבל מתוך הצמצום יש לו אפקט חזק ומפחיד.

    1. איתן ידידי, אני מבקש את סליחתך על המשך השיחה הוירטואלית הזו לאחר כמה ימי הפסקה ממחשבים ואינטרנט, מסיבות כפויות…

      אז נגעת בדיוק בנקודה שהפריעה לי בסרט. שבעצם מפריעה לי בכל סרט דוקו או מוקו שראיתי בחיי – היומרה לריאליזם, לעומת התוצאה הסופית המזוייפת מקילומטר. לו היה הסרט מצליח לעבוד עליי שהוא "אמיתי" (ואני בא לקולנוע כדי שיעבדו עליי, חד וחלק), אני מניח שהייתי מפחד מעט. אבל הנסיונות של הסרט לזייף ריאליזם היו עלובים עד מאוד והעליבות הזו זרקה אותי אל מחוץ להתרחשות. ניקח רק אלמנט אחד, למרות שאני חוזר ומדגיש ששום דבר לא מצא חן בעיניי בסרט – המשחק. אחד הדברים הכי חשובים בקולנוע בכלל ובאימה בפרט. משחק הוא דבר שלא צריך בשבילו תקציב. לא חסרים שחקנים סבירים הרעבים ללחם בארה"ב וישמחו לצ'אנס הזה. אבל שני החבר'ה ב"פעילות על טבעית" היו כל-כך מחפירים בעיניי, עד כי לא יכולתי לחשוב אפילו לשניה שהם מדברים ביניהם ולא מקריאים מדף, או מעמידים פנים. יחד עם בחירות תמוהות של הבמאי (השחקנית הולכת לישון תמיד עם חזייה… כן בטח, מאוד ריאליסטי) הכל נפל כמגדל קלפים.

  3. מאוג אהבתי עוד "עוד שנה" כמו שאני מאוד אוהב כמעט כל סרט של מייק לי (וזה נכון גם לגבי "חופשייה ומאושרת" אם כי במידה פחותה). ומה שאני אוהב אצלו זה אחד הדברים שאיתן לא אהב ב"עוד שנה" – הצמדות לזמן אמיתי, גם במחיר של יצירת עניין או מיקוד הדרמה. "עוד שנה" רחוק מלהיות אחד מסרטיו הטובים של מייק לי, אבל עבורי הוא אחד מן הסרטים הטובים של השנה.
    מנסח את המחשבות שלי לקראת טקסט יותר ארוך.

השאר תגובה