11 בדצמבר 2022 מאת עופר ליברגל
אגדת הילדים "פינוקיו", פרי עטו של הסופר האיטלקי קרלו קולודי, שבה וקורמת עור וגידים כיצירה פופולרית בתרבות אחת לכמה זמן וזוכה לגלגולים חדשים. רק לפני מספר שנים זכינו לראות את העיבוד של מתיו גארונה והשנה זכינו לשני עיבודים חדשים: ראשית, דיסני עשו גרסת לייב אקשן לסרט האנימציה הקלסי שלהם מ-1940, כאשר רוברט זמקיס הופקד על הבימוי, טום הנקס נכנס לתפקיד… להמשך קריאה
10 באפריל 2022 מאת לירון סיני
ככל שסרט מתרחק ממך, נותרת ממנו הילה קטנה או גדולה, מכובדת או מביכה, מנחמת או מעיקה. תלוי בחוויית הצפייה האישית, באיכויותיו, במה שהוא סימל עבורך ובאופן שהוא נתפס על ידי דעת הקהל בצורה רחבה יותר עם השנים. נסו לחשוב לרגע על "בלייד" (Blade), הסרט הראשון או כל הטרילוגיה אם תרצו. מה עולה לראש? אילו דימויים ותחושות? עבורי, במשך שנים זה… להמשך קריאה
29 בינואר 2022 מאת עופר ליברגל
שלב מאוד מעניין בקריירה של יוצר קולנוע הוא השלב בו הוא יכול להגשים סוג של פריוקט חלומות שלו. גיירמו דל טורו, הבמאי שהסרטים שלו נראים תמיד מעט כמו חלום וכמו משהו שהוא יותר יקר להפקה מאשר יש לו פוטנציאל מסחרי, הגיע לשלב הזה. זה קרה אחרי הזכייה באוסקר על "צורת המים", סרט שאני עדיין אוהב יותר משאר העולם. מאז, דל… להמשך קריאה
13 בדצמבר 2021 מאת עופר ליברגל
אדם מקיי הוא אחד מגדולי במאי הקומדיה בקולנוע בעשורים האחרונים, הודות לסרטים כמו "והרי החדשות", "אחים חורגים" ו"החבר'ה האחרים". סרטים אלו הם חלק משיתוף הפעולה הפורה שהיה בינו לבין השחקן ויל פארל (השניים כרגע מסוכסכים). אין ספק שהוא רוצה וכנראה גם ראוי להיחשב גם כאחד מן הבמאים הכי חשובים שפועלים היום גם בלי אזכור הז'אנר הקומי, והוא בהחלט עושה מאמצים… להמשך קריאה
17 בפברואר 2020 מאת אור סיגולי
בפעם השנייה בפרויקט כל סרטי סטיבן קינג, ובפעם השלישית שלי בסריטה, מגיע פוסט שהתאפשר אך ורק בגלל קורא שתרם מזמנו ויכולתו. הפרק הזה התעכב המון זמן לא רק בגלל סיכומי השנה והאוסקר שנכנסו באמצע (וגם זה שהוצאתי ספר. יאיי.) אלא גם בגלל שפשוט לא הצלחתי להניח את ידי על "דספריישן – עיר ושמה ייאוש" (Desperation) העיבוד שביים מיק גאריס לטלוויזיה… להמשך קריאה
1 באוגוסט 2013 מאת אורון שמיר
נניח שהיה קיים מעין ספר דברי הימים של הקולנוע. ונניח שלכל במאי מוקצה באותו ספר מקום לשורה אחת בלבד. ישנם יוצרים רבים שקשה לסכם את רשימת ההישגים הקולנועיים שלהם לכדי הודעת טקסט או ציוץ בטוויטר, או בניסוח פחות מעליב - לדבר הראשון שקופץ לראש כאשר חושבים עליהם. גיירמו דל טורו, הוא דווקא אחד מהיותר קלים לפיצוח. אין לי מושג מה… להמשך קריאה
5 בנובמבר 2011 מאת אורון שמיר
אחד הדברים הכי מדהימים בסרט הגם-ככה מדהים באופן כללי ששמו "דרייב" (“Drive”) הן התגובות האסוציאטיביות שהוא מעורר בצופיו. אישית, לי הוא הזכיר את הקולנוע הדרום-קוריאני של העשור הקודם. אבל יצא לי גם לשמוע השוואות לסרטי שוד צרפתים (אולי בזכות הטמפו), סרטי סמוראים (סוגיות המוסר והכבוד, אני מניח) למערבונים קלאסיים (הגיבור חסר השם והשפעתו על “תושבי העיירה”), לסרטי ניאו-נואר (כנראה בשל… להמשך קריאה
אגדת הילדים "פינוקיו", פרי עטו של הסופר האיטלקי קרלו קולודי, שבה וקורמת עור וגידים כיצירה פופולרית בתרבות אחת לכמה זמן וזוכה לגלגולים חדשים. רק לפני מספר שנים זכינו לראות את העיבוד של מתיו גארונה והשנה זכינו לשני עיבודים חדשים: ראשית, דיסני עשו גרסת לייב אקשן לסרט האנימציה הקלסי שלהם מ-1940, כאשר רוברט זמקיס הופקד על הבימוי, טום הנקס נכנס לתפקיד… להמשך קריאה
ככל שסרט מתרחק ממך, נותרת ממנו הילה קטנה או גדולה, מכובדת או מביכה, מנחמת או מעיקה. תלוי בחוויית הצפייה האישית, באיכויותיו, במה שהוא סימל עבורך ובאופן שהוא נתפס על ידי דעת הקהל בצורה רחבה יותר עם השנים. נסו לחשוב לרגע על "בלייד" (Blade), הסרט הראשון או כל הטרילוגיה אם תרצו. מה עולה לראש? אילו דימויים ותחושות? עבורי, במשך שנים זה… להמשך קריאה
שלב מאוד מעניין בקריירה של יוצר קולנוע הוא השלב בו הוא יכול להגשים סוג של פריוקט חלומות שלו. גיירמו דל טורו, הבמאי שהסרטים שלו נראים תמיד מעט כמו חלום וכמו משהו שהוא יותר יקר להפקה מאשר יש לו פוטנציאל מסחרי, הגיע לשלב הזה. זה קרה אחרי הזכייה באוסקר על "צורת המים", סרט שאני עדיין אוהב יותר משאר העולם. מאז, דל… להמשך קריאה
אדם מקיי הוא אחד מגדולי במאי הקומדיה בקולנוע בעשורים האחרונים, הודות לסרטים כמו "והרי החדשות", "אחים חורגים" ו"החבר'ה האחרים". סרטים אלו הם חלק משיתוף הפעולה הפורה שהיה בינו לבין השחקן ויל פארל (השניים כרגע מסוכסכים). אין ספק שהוא רוצה וכנראה גם ראוי להיחשב גם כאחד מן הבמאים הכי חשובים שפועלים היום גם בלי אזכור הז'אנר הקומי, והוא בהחלט עושה מאמצים… להמשך קריאה
בפעם השנייה בפרויקט כל סרטי סטיבן קינג, ובפעם השלישית שלי בסריטה, מגיע פוסט שהתאפשר אך ורק בגלל קורא שתרם מזמנו ויכולתו. הפרק הזה התעכב המון זמן לא רק בגלל סיכומי השנה והאוסקר שנכנסו באמצע (וגם זה שהוצאתי ספר. יאיי.) אלא גם בגלל שפשוט לא הצלחתי להניח את ידי על "דספריישן – עיר ושמה ייאוש" (Desperation) העיבוד שביים מיק גאריס לטלוויזיה… להמשך קריאה
נניח שהיה קיים מעין ספר דברי הימים של הקולנוע. ונניח שלכל במאי מוקצה באותו ספר מקום לשורה אחת בלבד. ישנם יוצרים רבים שקשה לסכם את רשימת ההישגים הקולנועיים שלהם לכדי הודעת טקסט או ציוץ בטוויטר, או בניסוח פחות מעליב - לדבר הראשון שקופץ לראש כאשר חושבים עליהם. גיירמו דל טורו, הוא דווקא אחד מהיותר קלים לפיצוח. אין לי מושג מה… להמשך קריאה
אחד הדברים הכי מדהימים בסרט הגם-ככה מדהים באופן כללי ששמו "דרייב" (“Drive”) הן התגובות האסוציאטיביות שהוא מעורר בצופיו. אישית, לי הוא הזכיר את הקולנוע הדרום-קוריאני של העשור הקודם. אבל יצא לי גם לשמוע השוואות לסרטי שוד צרפתים (אולי בזכות הטמפו), סרטי סמוראים (סוגיות המוסר והכבוד, אני מניח) למערבונים קלאסיים (הגיבור חסר השם והשפעתו על “תושבי העיירה”), לסרטי ניאו-נואר (כנראה בשל… להמשך קריאה
תגובות אחרונות