10 במרץ 2014 מאת פבלו אוטין ועופר ליברגל
הפרק הרביעי בנחמןקאסט עוזב סוף סוף את שנת 1973 ומתקדם בזמן שנתיים תמימות עד לשנת 1975 ואל "נאשוויל" (Nashville) של רוברט אלטמן, עוד אחד מן הבמאים האמריקאים הגדולים שפרצו לתודעה בשנות השבעים. עד כמה אלטמן גדול? הוא הבמאי האהוב על נחמן, מסיבות עליהן תוכלו לשמוע בפודקאסט. והסיבות הן רבות ולא רק אצל נחמן. אלטמן בכלל ו"נאשוויל" בפרט מדורגים קרוב לפסגה… להמשך קריאה
29 בדצמבר 2013 מאת אור סיגולי
רגע לפני שאנחנו סוגרים את השנה עם פוסט "אנשי השנה" המסורתי ולפני פודקאסט סיכום השנה, אנחנו הולכים על משהו חדש לגמרי. עד עכשיו העשיריות שלנו היו מפוזרות בכל מיני פוסטים נפרדים, בפודקאסטים, בטקסטים, ומה לא. השנה אמרנו - לא עוד! בסיומה של שנת 2013, אנחנו - אורון, עופר ואני (אור. היי) - מכנסים את כל בחירותינו תחת פוסט אחד מהודר,… להמשך קריאה
18 בדצמבר 2013 מאת אור סיגולי
כדרכו של דצמבר, בכל שבוע עולים סרטים חדשים בעלי פרופיל גבוה ורמת עניין קיצונית. ככה זה כשמתקרבים לאוסקר ולסיכומי השנה (רצף סיכומי השנה האינטנסיבי של "סריטה" יתחיל בשבוע הבא. תשארו בסביבה, יש לנו המון מה להציע). בשבוע שעבר המצב בכלל היה צפוף עם כמה סרטים מומלצים במיוחד, ביניהם אלו שמככבים בפוסט הדאבל פיצ'ר הנוכחי, וכמובן "ההוביט: מפלתו של סמאוג" מפלג… להמשך קריאה
13 בדצמבר 2013 מאת אור סיגולי
איש ללא שם וללא היסטוריה, נמצא על יאכטה קטנה מוקף אך ורק במים ללא כל סימן מוכר של יבשה. זה כל מה שתמצאו ב"הכל אבוד" (All is Lost), הסרט החדש של ג'יי. סי שנדור, שביים את "התמוטטות" (Margin Call). המינימליזם המהדהד של הסרט איננו מקרי, והוא כה נקי שלא צריך להניח על כלי השיט הזה טיגריס ולהדביק לו אקספוזיציה ארוכה… להמשך קריאה
4 בדצמבר 2013 מאת אור סיגולי
על אף שבשבוע שעבר יצאו לא מעט סרטים לבתי הקולנוע, בסופו של דבר, רק שניים מהם מעניינים ולכן הפינה השבועית, המוקדשת לסרטים חדשים ולסרטים קודמים שמתאימים להם לצפייה זה לצד זה, תתמקד בהם. "כחול הוא הצבע החם ביותר" ו"זרים על שפת האגם" יצאו יחד בתזמון די מושלם. שניהם גיבורי פסטיבל קאן, שניהם צרפתיים, שניהם מתעסקים ביחסים חד מיניים ושניהם עושים… להמשך קריאה
22 באוקטובר 2013 מאת אור סיגולי
אחרי הפסקה בת חודש, שבה לבלוג פינת "אימת החודש". האמת היא שעל השולחן הצטברו לא מעט סרטי אימה חדשים, אבל מפאת הזמן והמקום החלטתי בכל זאת להסתפק הפעם, בנוהל, בארבעה, ולהשאיר את הנותרים לסקירת האימה הבאה. בזמן הזה שבין "אימת החודש" של אוגוסט לעכשיו, חזרתי אל הסדרה "אז והיום" שם התמקדתי ב"אנחנו מה שאנחנו", הגרסה המקסיקנית אל מול הגרסה האמריקנית… להמשך קריאה
19 באוקטובר 2013 מאת אור סיגולי
שני סרטים הסובבים סביב אותו נושא ונעשים במקביל הוא משהו שכבר מזמן הפסקנו להתייחס אליו כאל דבר מה מרעיש. הדבר קורה בערך פעם בשנה אם לא יותר. בין אם זה מטאורים ("ארמגדון" ו"פגיעה קטלנית"), ביוגרפיות ("טרומן קפוטה" ו"ידוע לשמצה"), חרקים ("באג לייף" ו"עבודת נמלים"), קוסמים ("יוקרה" ו"אמן האשליות") או עיבודים ליצירות מופת ("הפיתויים האסורים של ואלמונט" ו"יחסים מסוכנים" אי שם… להמשך קריאה
14 באוקטובר 2013 מאת אור סיגולי
לא ייאמן שעברה כמעט שנה מאז חלקה השני של (סוג של) סדרת "אז והיום", שבוחנת את סרטי האימה והרימייקים שנעשו להם. הפוסט הראשון של "אז והיום" היה "גבעות הפחד", מודל 1977 אל מול מודל 2006, שפסק באופן מוחלט לטובת הרימייק; והשני היה "הבית האחרון משמאל" שגרסתו המקורית יצאה ב-1972, והרימייק שנעשה לו השתחרר 35 שנים לאחר מכן, שם העניינים היו… להמשך קריאה
12 באוקטובר 2013 מאת אור סיגולי
אנשים שצופים בכמות גדולה של סרטים אוהבים להגיד שהם יכולים לזהות האם הסרט יהיה לטעמם או לא כבר בעשרים הדקות הראשונות (אם לא פחות). האמת היא שאני מכיר ומזדהה עם העניין הזה. קשה לי להזכר בסרט שבו סבלתי ברבע שעה הראשונה שלו אך לפתע התהפך לגמרי ושאב אותי פנימה. לעיתים זה לא קשור לעניין הסרט עצמו, שאולי באמת השתפר, אבל… להמשך קריאה
10 באוגוסט 2013 מאת אור סיגולי
רוב צופי הקולנוע - או שמא צריך לכתוב רוב מבקרי הקולנוע - כמעט אף פעם לא מתייחסים לסרט כיצירה שעומדת בפני עצמה, אלא כחלק ממכלול. הסרט תמיד יהיה חלק מאיזושהי מפה גדולה יותר כמו למשל השיוך הז'אנרי של הסרט, שנת היציאה שלו, המדינה שהפיקה אותו או אפילו אסוציאציה אישית כלשהי. אני מניח שהסיבה לכך היא שזה גורם לסרט להיות גדול… להמשך קריאה
הפרק הרביעי בנחמןקאסט עוזב סוף סוף את שנת 1973 ומתקדם בזמן שנתיים תמימות עד לשנת 1975 ואל "נאשוויל" (Nashville) של רוברט אלטמן, עוד אחד מן הבמאים האמריקאים הגדולים שפרצו לתודעה בשנות השבעים. עד כמה אלטמן גדול? הוא הבמאי האהוב על נחמן, מסיבות עליהן תוכלו לשמוע בפודקאסט. והסיבות הן רבות ולא רק אצל נחמן. אלטמן בכלל ו"נאשוויל" בפרט מדורגים קרוב לפסגה… להמשך קריאה
רגע לפני שאנחנו סוגרים את השנה עם פוסט "אנשי השנה" המסורתי ולפני פודקאסט סיכום השנה, אנחנו הולכים על משהו חדש לגמרי. עד עכשיו העשיריות שלנו היו מפוזרות בכל מיני פוסטים נפרדים, בפודקאסטים, בטקסטים, ומה לא. השנה אמרנו - לא עוד! בסיומה של שנת 2013, אנחנו - אורון, עופר ואני (אור. היי) - מכנסים את כל בחירותינו תחת פוסט אחד מהודר,… 
כדרכו של דצמבר, בכל שבוע עולים סרטים חדשים בעלי פרופיל גבוה ורמת עניין קיצונית. ככה זה כשמתקרבים לאוסקר ולסיכומי השנה (רצף סיכומי השנה האינטנסיבי של "סריטה" יתחיל בשבוע הבא. תשארו בסביבה, יש לנו המון מה להציע). בשבוע שעבר המצב בכלל היה צפוף עם כמה סרטים מומלצים במיוחד, ביניהם אלו שמככבים בפוסט הדאבל פיצ'ר הנוכחי, וכמובן "ההוביט: מפלתו של סמאוג" מפלג… 
איש ללא שם וללא היסטוריה, נמצא על יאכטה קטנה מוקף אך ורק במים ללא כל סימן מוכר של יבשה. זה כל מה שתמצאו ב"הכל אבוד" (All is Lost), הסרט החדש של ג'יי. סי שנדור, שביים את "התמוטטות" (Margin Call). המינימליזם המהדהד של הסרט איננו מקרי, והוא כה נקי שלא צריך להניח על כלי השיט הזה טיגריס ולהדביק לו אקספוזיציה ארוכה… 
אחרי הפסקה בת חודש, שבה לבלוג פינת "אימת החודש". האמת היא שעל השולחן הצטברו לא מעט סרטי אימה חדשים, אבל מפאת הזמן והמקום החלטתי בכל זאת להסתפק הפעם, בנוהל, בארבעה, ולהשאיר את הנותרים לסקירת האימה הבאה. בזמן הזה שבין "אימת החודש" של אוגוסט לעכשיו, חזרתי אל הסדרה "אז והיום" שם התמקדתי ב"אנחנו מה שאנחנו", הגרסה המקסיקנית אל מול הגרסה האמריקנית… 
שני סרטים הסובבים סביב אותו נושא ונעשים במקביל הוא משהו שכבר מזמן הפסקנו להתייחס אליו כאל דבר מה מרעיש. הדבר קורה בערך פעם בשנה אם לא יותר. בין אם זה מטאורים ("ארמגדון" ו"פגיעה קטלנית"), ביוגרפיות ("טרומן קפוטה" ו"ידוע לשמצה"), חרקים ("באג לייף" ו"עבודת נמלים"), קוסמים ("יוקרה" ו"אמן האשליות") או עיבודים ליצירות מופת ("הפיתויים האסורים של ואלמונט" ו"יחסים מסוכנים" אי שם… 
לא ייאמן שעברה כמעט שנה מאז חלקה השני של (סוג של) סדרת "אז והיום", שבוחנת את סרטי האימה והרימייקים שנעשו להם. הפוסט הראשון של "אז והיום" היה "גבעות הפחד", מודל 1977 אל מול מודל 2006, שפסק באופן מוחלט לטובת הרימייק; והשני היה "הבית האחרון משמאל" שגרסתו המקורית יצאה ב-1972, והרימייק שנעשה לו השתחרר 35 שנים לאחר מכן, שם העניינים היו… 
אנשים שצופים בכמות גדולה של סרטים אוהבים להגיד שהם יכולים לזהות האם הסרט יהיה לטעמם או לא כבר בעשרים הדקות הראשונות (אם לא פחות). האמת היא שאני מכיר ומזדהה עם העניין הזה. קשה לי להזכר בסרט שבו סבלתי ברבע שעה הראשונה שלו אך לפתע התהפך לגמרי ושאב אותי פנימה. לעיתים זה לא קשור לעניין הסרט עצמו, שאולי באמת השתפר, אבל… 
רוב צופי הקולנוע - או שמא צריך לכתוב רוב מבקרי הקולנוע - כמעט אף פעם לא מתייחסים לסרט כיצירה שעומדת בפני עצמה, אלא כחלק ממכלול. הסרט תמיד יהיה חלק מאיזושהי מפה גדולה יותר כמו למשל השיוך הז'אנרי של הסרט, שנת היציאה שלו, המדינה שהפיקה אותו או אפילו אסוציאציה אישית כלשהי. אני מניח שהסיבה לכך היא שזה גורם לסרט להיות גדול…
תגובות אחרונות