6 בספטמבר 2021 מאת לירון סיני
כבר ציינתי פה בעבר שאחת הדרכים הנוחות עבורי להעריך סרט היא איזה טעם הוא מותיר בזיכרון ככל שחולף הזמן. פרטי העלילה ברובם עשויים לדהות ואפילו להיעלם בחלק מהמקרים (למעט סרטים שנחקקו עקב ריבוי צפיות או רושם עז ברמת הנרטיב). מה שנשאר הוא גחלים של תמצית, סצנה פה, רגע מכונן או זניח שם ותחושה. וכעת כשהעיבוד החדש של "קנדימן" (Candyman) כבר… להמשך קריאה
4 בספטמבר 2021 מאת לירון סיני
בדומה לקללת האלבום השני במוזיקה, כי פעם האזנו בעיקר לאלבומים במלואם או משהו עתיק שכזה, החשש לנפילה בסרט המשך הוא הגיוני. גם ככה בחוויות שלנו אנחנו משווים לדברים שכבר ראינו ועברנו, זה חלק מהמצב האנושי התרבותי, לחפש תבניות מסודרות להכניס לתוכן את מרכיבי החיים. סרט המשך מעגן את ההשוואה, את המדידה ביחס למשהו אחר מראש. וככל שהראשון הצליח יותר, היה… להמשך קריאה
28 באוגוסט 2021 מאת אור סיגולי
כשסרט הופך לתופעה, יש לזה לעיתים גם צדדים שליליים. או לפחות קצת פחות טובים. מצד אחד, הצלחה קולנועית שמביאה מיליוני אנשים לבתי הקולנוע, שזוכה בפרסים, שמכניסה מילים חדשות לז'רגון ומייצרת אימג'ים שהופכים לאיקוניים בין רגע, הוא הדבר שאנחנו מתפללים אליו. הוא מחדש לנו את המצברים. הוא מזכיר לנו שבתוך אוקיינוס של בינוניות ואכזבות תמיד יש סיכוי לגלות לפתע אי קטן… להמשך קריאה
23 באוגוסט 2021 מאת אור סיגולי
בדיוק לפני שנה, במהדורת אוגוסט 2020, כתבתי על אחד מסרטי האימה המדוברים של התקופה, "הוסט" הבריטי, שמתרחש כולו בזום. והנה, תריסר חודשים לאחר מכן, הוא מגיע אלינו לבתי הקולנוע (למרות שהוא גם סוג של יצא לפני. או משהו. קשה לעקוב). אני ממשיך להמליץ על הסרט הקצר והאפקטיבי הזה, אם אתם מחפשים קצת הבהלות מוצלחות. בענייני האימה של החודש הנוכחי בסריטה,… להמשך קריאה
15 באוגוסט 2021 מאת לירון סיני
לפעמים כל מה שאת רוצה זה לשכוח מהצרות שלך ולאוורר אותן בו זמנית מול סרט אימה טוב. על מי אני עובדת, "לפעמים" זה כמעט כל יום בשבוע מבחינתי. וכל שעה היא שעה טובה לקצת אימה. אלא מה, הז'אנר האהוב שמאפשר לנו לרעוד ולקפוץ מפחד בבטחת אולם הקולנוע או הסלון אמנם נמצא ברנסנס נהדר בשנים האחרונות, אבל עם הביקוש עולה גם… להמשך קריאה
5 באוגוסט 2021 מאת לירון סיני
אם קרה המקרה ויש כאן מישהי או מישהו שקוראים את הסקירה ועוד לא צפו בסרט האקשן "שמיים אדומים כדם", ההמלצה הזריזה שלי היא שתעשו את זה בלי לקרוא שום דבר עליו למעט את השורות הספורות הבאות. אל תקראו את התקציר בנטפליקס, אל תבקשו שיגידו מה הקטע שלו או אלו ז'אנרים הוא מערבב או למה יש בו פלאשבקים מטרחנים שגורמים לו… להמשך קריאה
26 ביולי 2021 מאת אור סיגולי
עוד לפני אימת החודש, יולי זכה ללא מעט טקסטים על סרטי הז'אנר בזכות טרילוגיית "רחוב הפחד", שכל שלושת פרקיה קיבלו סקירה משלהם. כפי שקיוויתי, הסתבר שזו כן הייתה הצלחה (הטרילוגיה, לא הטקסטים) ועל כן יש כבר תכנון נטפליקסי להרחיב את המותג ולהפוך אותו למין יקום משותף. אמנם זה מושג שיכול לייצר צמרמורת בשלב הזה, אבל תעשיית התוכן לא לומדת דבר.… להמשך קריאה
18 ביולי 2021 מאת אור סיגולי
ובחלק האחרון של טרילוגיית סרטי "רחוב הפחד", התגלה בעצם שנטפליקס העלו מותג סרטי אימה שפונה לקהל צעיר יחסית, העוסקת ברדיפה להט"בית. אז אולי זה כבר לא משהו להתרגש ממנו, אבל אני בטח עדיין לא מקבל דברים כאלה כמובן מאליו. כבר מהשלב הזה אני הכי מרוצה על כל הסיפור. אמנם עוד בסרט הראשון, שהתרחש ב-1994, נקבעה גיבורה להט"בית שהובילה את העלילה,… להמשך קריאה
13 ביולי 2021 מאת אור סיגולי
כפי שהובטח, והרי לא הייתה לנו סיבה לחשוב אחרת, תוך שבוע מחשיפת "רחוב הפחד – פרק 1: 1994", שחררה נטפליקס את סרט ההמשך, שני מתוך שלושה, הקרוי "רחוב הפחד – חלק 2: 1978" (Fear Street Part 2: 1978). מכיוון שאין לנו נתונים מהימנים האם החלק הראשון היה להצלחה בהזמנות, קשה לדעת אם ההייבריד הנטפליקסי של מיני-סדרה, מותג סרטים ואנתולוגיה, עורר… להמשך קריאה
5 ביולי 2021 מאת אור סיגולי
הזמנים המשתנים יכולים להיות די קשים לאלו מבינינו שעדיין אוהבים, או מחפשים, עולם ברור של חלוקה ושיוכים מוחלטים, של קטגוריות יציבות, של בינאריות. וזו כנראה רק ההתחלה, בטח בעולם התוכן. עוד לא הגיעה הפסיקה בדיון הסוער האם לגיטימי להכליל את "טווין פיקס: החזרה", "המילטון" או "או.ג'י: תוצרת אמריקה" במצעד סרטי השנה, והנה יגיע משהו שרק יעשה את זה מסובך יותר.… להמשך קריאה
תגובות אחרונות