3 בדצמבר 2015 מאת אור סיגולי
למקרה שזה לא בא לכם באופן טבעי גם ככה, הנה לכם שתי סיבות לשמוח בסת' רוגן, אחת תיאורטית והשנייה קונקרטית יותר. הראשונה היא שכנראה בזכותו הגיעה למסכינו הקומדיה לשמה התכנסנו "הלילה שלפני" (The Night Before), שמתרחשת כמעט כולה בערב חג המולד. אותו חג נוצרי לא נורא אהוב על מפיצנו, לטוב ולרע, ואני נוטה להאמין שגורלו של הסרט הזה היה זהה… להמשך קריאה
16 ביוני 2014 מאת אור סיגולי
הקומדיה "רחוב ג'אמפ 22" סימנה, מבחינתי, את כניסתם של צ'נינג טייטום וג'ונה היל להיכל התהילה של הצמדים הקולנועיים. עקרונית זהו הסרט הרביעי שלהם ביחד, אם כי באחד מהם הם כלל לא נפגשו ("סוף.") ובשני לא נראו על המסך ("סרט לגו", שם גיל טייטום את סופרמן והיל את גרין לנטרן). "רחוב ג'אמפ 21" משנת 2012, וממשיך דרכו שהגיע אלינו זה עתה,… להמשך קריאה
9 במאי 2014 מאת אור סיגולי
אחת מהעבודות היותר קשות בתחום ההפצה, אני מניח, היא יצירת טריילר קידומי לקומדיה. מעבר לדברים הברורים מאליהם שמאתגרים בבניית טריילר רגיל, העריכה לסרט קומי עשויה להיות מורכבת יותר, גם מבחינת הקצב והצורך לשמור על טון שמייצג את הסרט, אבל בעיקר המחשבה של כמה מהבדיחות כדאי להסגיר. מצד אחד, אם הסרט מצחיק ויש בו לא מעט רגעים טובים, הרעיון המיידי הוא להכניס… להמשך קריאה
4 באוקטובר 2013 מאת אורון שמיר
ברצוני לנסות ולהחזיר לשימוש פינה שבועית שהייתה קיימת בבלוג. בזמנו קראנו לה "עלו השבוע", והיא הייתה בעצם פוסט שבועי שהגיע בימי חמישי או שישי (תלוי כמה עסוק או עצל הייתי באותו סופש), ובו קצת אינפורמציה על סרטים חדשים בבתי הקולנוע (שמחדשים את המלאי בכל יום חמישי), כמו גם הפניות לטקסטים רלוונטיים שלנו. במהלך השנה האחרונה העומס האישי הכריע אותי מלהתחייב… להמשך קריאה
2 באוקטובר 2013 מאת אורון שמיר
בעקבות חג סוכות ופסטיבליו השונים נוצר חור בתוך חגיגות מישל גונדרי של הבלוג, שממשיכות כרגע אל החלק הנוסף שלהן ויגיעו לשיאן בהקרנה הרביעית של סדרת "סרטים מחוץ לזרם". כזכור, פעם בחודש אנו מצטרפים אל קולנוע לב בפרויקט שמטרתו לחשוף את הקהל לסרטים נהדרים או מעוררי מחלוקת (או גם וגם) שאנחנו מרגישים כי המסך הגדול יעשה עימם חסד, וטרם ניתנה להם… להמשך קריאה
27 בפברואר 2013 מאת פבלו אוטין
סוד הקסם של הקומדיות הרומנטיות, שוכן בין היתר בכך שהן עוזרות לנו להבין מה זו מערכת יחסים זוגית ואיך לגרום לה להצליח. כלומר, ברור שאסור להיסחף אחרי אשליית האהבה המושלמת מהסרטים, אבל גברים ונשים בקומדיה הרומנטית מייצגים אידיאל מסוים (מונוגאמי הטרו-נורמטיבי) לשאוף אליו. עד כדי כך הדבר, שהפילוסוף האמריקני היהודי סטנלי קאוול כתב על זה ספר שלם. מבחינתו הקומדיות הרומנטיות… להמשך קריאה
2 בספטמבר 2012 מאת אורון שמיר
הגבריות האמריקאית, ובעקבותיה גם העולמית - במשבר. לפחות בקולנוע. כבר שנים שקומדיות רומנטיות מתאפיינות בגברים-ילדים שחוגגים את האינפנטיליות שלהם ברגישות ובמודעות עצמית. ז'אנר הברומאנס, האחווה הגברית, משיג את ההיפך ממטרתו כאשר שני החברים הכי טובים נוטים למצוא עצמם רוטטים מבכי וממלמלים לחבר האפלטוני הטוב ביותר שלהם – אני אוהב אותך, אחי. בינתיים, גיבורי האקשן החדשים נראים יותר כמו דוגמניות, בעוד… להמשך קריאה
27 באוגוסט 2012 מאת עופר ליברגל
על רוב הפרטים לגבי סרטה החדש של שרה פולי, הואלס האחרון (Take This Waltz), אורון ואני כנראה די מסכימים. אבל איכשהו, הגענו לשורה תחתונה אחרת לגמרי לגבי הסרט, או בעיקר לגבי היחס שלנו כלפיו. לדעתי זה מנובע בעיקר בגלל בניית ציפיות לא נכונה: לאורוןלא נוח עם כך שהסרט לא מאמין באהבה. אני רוצה לשפוט את הסרט לא על פי מה שהוא לא, אלא… להמשך קריאה
24 באוגוסט 2012 מאת אורון שמיר
את "הואלס האחרון" ("Take This Waltz") תפסתי בפסטיבל ירושלים לפני כחודש וחצי, וגם כתבתי עליו בזריזות. הענקתי לו צפייה נוספת ממש לאחרונה לכבוד כתיבת ביקורת עליו לעכבר העיר (כיוון שזו הביקורת הראשונה שלי שמתפרסמת במדור הקולנוע של העיתון, לא רציתי לפשל. ואיזה קטע - מסתבר שגם אחרי שש שנים באותה עבודה אפשר להתרגש ממשהו חדש). אך כיוון שדעתי עליו לא… להמשך קריאה
22 באוקטובר 2011 מאת עופר ליברגל
סת' רוגן הוא סוג של בובת פיתום עבור הקולנוע האמריקאי: הוא שמנמן (אם כי רזה מאוד בשנים האחרונות), בעל קול ייחודי וגס מאוד, בכלל הוא גס מאוד, ובעיקר אומר דברים שאנשים אחרים לא אומרים. אני מדבר גם על ההופעות שלו בתוכניות אירוח, בהן הוא מספר בהנאה על שימוש בסמים, גם על התסריטים שהוא כותב ובעיקר על הנוכחות שלו בסרטים. רוגן… להמשך קריאה
למקרה שזה לא בא לכם באופן טבעי גם ככה, הנה לכם שתי סיבות לשמוח בסת' רוגן, אחת תיאורטית והשנייה קונקרטית יותר. הראשונה היא שכנראה בזכותו הגיעה למסכינו הקומדיה לשמה התכנסנו "הלילה שלפני" (The Night Before), שמתרחשת כמעט כולה בערב חג המולד. אותו חג נוצרי לא נורא אהוב על מפיצנו, לטוב ולרע, ואני נוטה להאמין שגורלו של הסרט הזה היה זהה… להמשך קריאה
הקומדיה "רחוב ג'אמפ 22" סימנה, מבחינתי, את כניסתם של צ'נינג טייטום וג'ונה היל להיכל התהילה של הצמדים הקולנועיים. עקרונית זהו הסרט הרביעי שלהם ביחד, אם כי באחד מהם הם כלל לא נפגשו ("סוף.") ובשני לא נראו על המסך ("סרט לגו", שם גיל טייטום את סופרמן והיל את גרין לנטרן). "רחוב ג'אמפ 21" משנת 2012, וממשיך דרכו שהגיע אלינו זה עתה,… להמשך קריאה
אחת מהעבודות היותר קשות בתחום ההפצה, אני מניח, היא יצירת טריילר קידומי לקומדיה. מעבר לדברים הברורים מאליהם שמאתגרים בבניית טריילר רגיל, העריכה לסרט קומי עשויה להיות מורכבת יותר, גם מבחינת הקצב והצורך לשמור על טון שמייצג את הסרט, אבל בעיקר המחשבה של כמה מהבדיחות כדאי להסגיר. מצד אחד, אם הסרט מצחיק ויש בו לא מעט רגעים טובים, הרעיון המיידי הוא להכניס… להמשך קריאה
ברצוני לנסות ולהחזיר לשימוש פינה שבועית שהייתה קיימת בבלוג. בזמנו קראנו לה "עלו השבוע", והיא הייתה בעצם פוסט שבועי שהגיע בימי חמישי או שישי (תלוי כמה עסוק או עצל הייתי באותו סופש), ובו קצת אינפורמציה על סרטים חדשים בבתי הקולנוע (שמחדשים את המלאי בכל יום חמישי), כמו גם הפניות לטקסטים רלוונטיים שלנו. במהלך השנה האחרונה העומס האישי הכריע אותי מלהתחייב… להמשך קריאה
בעקבות חג סוכות ופסטיבליו השונים נוצר חור בתוך חגיגות מישל גונדרי של הבלוג, שממשיכות כרגע אל החלק הנוסף שלהן ויגיעו לשיאן בהקרנה הרביעית של סדרת "סרטים מחוץ לזרם". כזכור, פעם בחודש אנו מצטרפים אל קולנוע לב בפרויקט שמטרתו לחשוף את הקהל לסרטים נהדרים או מעוררי מחלוקת (או גם וגם) שאנחנו מרגישים כי המסך הגדול יעשה עימם חסד, וטרם ניתנה להם… להמשך קריאה
סוד הקסם של הקומדיות הרומנטיות, שוכן בין היתר בכך שהן עוזרות לנו להבין מה זו מערכת יחסים זוגית ואיך לגרום לה להצליח. כלומר, ברור שאסור להיסחף אחרי אשליית האהבה המושלמת מהסרטים, אבל גברים ונשים בקומדיה הרומנטית מייצגים אידיאל מסוים (מונוגאמי הטרו-נורמטיבי) לשאוף אליו. עד כדי כך הדבר, שהפילוסוף האמריקני היהודי סטנלי קאוול כתב על זה ספר שלם. מבחינתו הקומדיות הרומנטיות… להמשך קריאה
הגבריות האמריקאית, ובעקבותיה גם העולמית - במשבר. לפחות בקולנוע. כבר שנים שקומדיות רומנטיות מתאפיינות בגברים-ילדים שחוגגים את האינפנטיליות שלהם ברגישות ובמודעות עצמית. ז'אנר הברומאנס, האחווה הגברית, משיג את ההיפך ממטרתו כאשר שני החברים הכי טובים נוטים למצוא עצמם רוטטים מבכי וממלמלים לחבר האפלטוני הטוב ביותר שלהם – אני אוהב אותך, אחי. בינתיים, גיבורי האקשן החדשים נראים יותר כמו דוגמניות, בעוד… להמשך קריאה
על רוב הפרטים לגבי סרטה החדש של שרה פולי, הואלס האחרון (Take This Waltz), אורון ואני כנראה די מסכימים. אבל איכשהו, הגענו לשורה תחתונה אחרת לגמרי לגבי הסרט, או בעיקר לגבי היחס שלנו כלפיו. לדעתי זה מנובע בעיקר בגלל בניית ציפיות לא נכונה: לאורוןלא נוח עם כך שהסרט לא מאמין באהבה. אני רוצה לשפוט את הסרט לא על פי מה שהוא לא, אלא… להמשך קריאה
את "הואלס האחרון" ("Take This Waltz") תפסתי בפסטיבל ירושלים לפני כחודש וחצי, וגם כתבתי עליו בזריזות. הענקתי לו צפייה נוספת ממש לאחרונה לכבוד כתיבת ביקורת עליו לעכבר העיר (כיוון שזו הביקורת הראשונה שלי שמתפרסמת במדור הקולנוע של העיתון, לא רציתי לפשל. ואיזה קטע - מסתבר שגם אחרי שש שנים באותה עבודה אפשר להתרגש ממשהו חדש). אך כיוון שדעתי עליו לא… להמשך קריאה
סת' רוגן הוא סוג של בובת פיתום עבור הקולנוע האמריקאי: הוא שמנמן (אם כי רזה מאוד בשנים האחרונות), בעל קול ייחודי וגס מאוד, בכלל הוא גס מאוד, ובעיקר אומר דברים שאנשים אחרים לא אומרים. אני מדבר גם על ההופעות שלו בתוכניות אירוח, בהן הוא מספר בהנאה על שימוש בסמים, גם על התסריטים שהוא כותב ובעיקר על הנוכחות שלו בסרטים. רוגן… להמשך קריאה
תגובות אחרונות