15 בפברואר 2024 מאת אור סיגולי
באופן די משעשע, טקס פרסי הקולנוע של סרטי 2002 היה ממש כמו שידור חוזר של השנה הקודמת. בדיוק כמו "חתונה מאוחרת", שוב זכה סרט אחד בתשעה פרסים כנראה בלי הרבה תחרות, ומשם המשיך להצלחה מאסיבית אצל הקהל והביקורת (במונחים של קולנוע ישראלי). ובדיוק כמו דובר קוסאשווילי, שוב זכה במאי בזכות סרט ביכורים בעקבותיו של סרט קצר ומהולל שעוסק בילד קטן.… להמשך קריאה
28 בפברואר 2022 מאת עופר ליברגל
"הנה אנחנו", סרטם של התסריטאית דנה אידיסיס והבמאי ניר ברגמן עלה לאקרנים בישראל לפני כשבוע וחצי, בערך שנה וחצי אחרי שצפיתי בו לראשונה בהקרנות לקראת טקס פרסי אופיר 2020 (ממנו יצא לבסוף עם ארבעה פרסים). למרות זאת ולמרות שצפיתי בו פעם נוספת אחרי שעלה לקולנוע, הטקסט על הסרט באתר זה התעכב. אפילו כעת אני חווה קושי מסוים בכתיבה עליו, לאו… להמשך קריאה
4 ביוני 2020 מאת אורון שמיר
אנחנו חיים בזמנים מבלבלים ומבולבלים, אבל אתמול נדמה שהגענו לשיא חדש של אבסורד. לפחות בכל הקשור לפסטיבלי קולנוע. זה קרה עם ההכרזה של פסטיבל קאן על הבחירה הרשמית בסרטים שירכיבו את מהדורתו ה-73 של אירוע הקולנוע הצרפתי. זה שהיה אמור להסתיים לפני יותר משבוע, אבל בכלל לא התרחש. במשך שעה תמימה, ישבו המנהל תיירי פרמו והנשיא פייר לסקור, ראשי הפסטיבל היוקרתי,… להמשך קריאה
3 בנובמבר 2018 מאת אורון שמיר
שניים מהסרטים הישראליים היותר מעניינים שהוקרנו ועדיין מוקרנים השנה בבתי הקולנוע חולקים מספר קווי דמיון. את שניהם אפשר לקרוא כתיעוד או שימור של העבר הקולנועי של ישראל, דרך עשייה חדשה ויצירה צעירה. בשני המקרים מי שאחראי ישירות או בעקיפין הוא בית הספר ע״ש סם שפיגל בירושלים, העיר בה גם נחשפו לראשונה לקהל המקומי בפסטיבל הסרטים שהתקיים בקיץ. במקרה של ״Voice… להמשך קריאה
7 ביולי 2017 מאת עופר ליברגל
דומה כי ניר ברגמן נתפס בתודעה של חובבי הקולנוע בארץ כמייצג מובהק של סוג של מיינסטריים בקולנוע הישראלי החדש. זאת בעקבות סרטו הראשון והמצליח, ״כנפיים שבורות״, שכמו שילב בתוכו את כל המוטיבים של הדרמה המשפחתית הישראלית (אם כי רוב המוטיבים הללו הפכו לנפוצים בעיקר בסרטים אשר הוקרנו אחריו). גם סרט הסטודנטים שלו ״סוסי ים״, נראה כמו מודל לסרט הסטודנטים הישראלי הטיפוסי,… להמשך קריאה
14 ביולי 2016 מאת אורון שמיר
קודם כל, לפני שאני עולה למגרש, מחיאות כפיים לעופר שהתחיל את הפסטיבל בספרינט של שמונה שעות (המרכיבות סרט פיליפיני אחד), וכעת יורד מן המגרש למנוחה שלו לאחר התשה בת שבוע של צפייה וכתיבה. אני אחליף אותו ואמשיך להשתמש בשדה הסמנטי של כדורגל, משום שמשחק הכדור הפופולרי היה אחד המוטיבים שחזרו בכל סרט שראיתי בפסטיבל (או כמעט בכולם), לעיתים ברגעים והקשרים… להמשך קריאה
19 ביוני 2016 מאת אורון שמיר
הערב יחלו בסינמטק תל אביב ההקרנות לסרטים המבקשים לסיים את חודש ספטמבר עם זכיות בטקס פרסי אופיר ה-27. מי שעוקב ועוקבת אחרי הבלוג אולי התפלאו שטרם פרסמנו את הפוסט השנתי שמתחיל את החגיגות, משום שהוא מגיע בדרך כלל בתחילת מאי או אפילו אפריל. אבל השנה האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, הגוף האחראי על תחרות האופירים, התעכבה מסיבות רבות עם טקס פרסי הטלוויזיה,… להמשך קריאה
18 בדצמבר 2014 מאת עופר ליברגל
המשוררת יונה וולך חיה בארץ בין השנים 1944 ל-1985. מסתובבים בינינו לא מעט אנשים שהכירו אותה וזוכרים איך היא הייתה בתור אדם. אבל עבור קהל גדול בהרבה, יונה וולך היא מיתוס – דימוי קיצוני של אמנית ההולכת עד הסוף עם הסגנון הייחודי שלה, תוך מרידה תמידית בממסד באשר הוא ממסד. למרות שאורך רוב הקריירה שלה, הממסד הספרותי שמח לקבל אותה… להמשך קריאה
16 ביוני 2013 מאת פבלו אוטין
הקולנוע נולד קצר. מלומייר, סקלדנובסקי, מלייס, פורטר וגריפית ועד קיטון וצ'פלין, כולם חקרו את הפורמט הקצר ויצרו בתוכו. חלק מהיצירות הגדולות בתולדות הקולנוע הן קצרות: "הכלב האנדלוזי", "אפס בהתנהגות", "חופשה בכפר", "דם הבהמות", "המזח" ועוד. כך גם בקולנוע הישראלי. לכן שמחתי כאשר לכבוד פסטיבל סרטי הסטודנטים התבקשתי לאצור תכנית הקרנות שתסקור את ההתפתחות ההיסטורית של הקולנוע הקצר בישראל. בכלל, נראה… להמשך קריאה
23 בספטמבר 2010 מאת אורון שמיר
בעודו מתאושש מהערב הנורא שעבר עליו בטקס פרסי אופיר, בו יצא בידיים ריקות, סרטו החדש של ניר ברגמן עלה לאקרנים בערב החג. "הדקדוק הפנימי", בשתי הצפיות שלי בו, היה לחוויה מיוחדת ומשמעותית עבורי. לכן, בחרתי שלא לכתוב עליו ביקורת רגילה, אלא לנסות ולהיכנס לעומק היכן שרק אפשר. זוהי אם כן דוגמת בכורה לאחת משתי דרכים בה ייפתח כאן באתר דיון… להמשך קריאה
באופן די משעשע, טקס פרסי הקולנוע של סרטי 2002 היה ממש כמו שידור חוזר של השנה הקודמת. בדיוק כמו "חתונה מאוחרת", שוב זכה סרט אחד בתשעה פרסים כנראה בלי הרבה תחרות, ומשם המשיך להצלחה מאסיבית אצל הקהל והביקורת (במונחים של קולנוע ישראלי). ובדיוק כמו דובר קוסאשווילי, שוב זכה במאי בזכות סרט ביכורים בעקבותיו של סרט קצר ומהולל שעוסק בילד קטן.… להמשך קריאה
"הנה אנחנו", סרטם של התסריטאית דנה אידיסיס והבמאי ניר ברגמן עלה לאקרנים בישראל לפני כשבוע וחצי, בערך שנה וחצי אחרי שצפיתי בו לראשונה בהקרנות לקראת טקס פרסי אופיר 2020 (ממנו יצא לבסוף עם ארבעה פרסים). למרות זאת ולמרות שצפיתי בו פעם נוספת אחרי שעלה לקולנוע, הטקסט על הסרט באתר זה התעכב. אפילו כעת אני חווה קושי מסוים בכתיבה עליו, לאו… להמשך קריאה
אנחנו חיים בזמנים מבלבלים ומבולבלים, אבל אתמול נדמה שהגענו לשיא חדש של אבסורד. לפחות בכל הקשור לפסטיבלי קולנוע. זה קרה עם ההכרזה של פסטיבל קאן על הבחירה הרשמית בסרטים שירכיבו את מהדורתו ה-73 של אירוע הקולנוע הצרפתי. זה שהיה אמור להסתיים לפני יותר משבוע, אבל בכלל לא התרחש. במשך שעה תמימה, ישבו המנהל תיירי פרמו והנשיא פייר לסקור, ראשי הפסטיבל היוקרתי,… להמשך קריאה
שניים מהסרטים הישראליים היותר מעניינים שהוקרנו ועדיין מוקרנים השנה בבתי הקולנוע חולקים מספר קווי דמיון. את שניהם אפשר לקרוא כתיעוד או שימור של העבר הקולנועי של ישראל, דרך עשייה חדשה ויצירה צעירה. בשני המקרים מי שאחראי ישירות או בעקיפין הוא בית הספר ע״ש סם שפיגל בירושלים, העיר בה גם נחשפו לראשונה לקהל המקומי בפסטיבל הסרטים שהתקיים בקיץ. במקרה של ״Voice… להמשך קריאה
דומה כי ניר ברגמן נתפס בתודעה של חובבי הקולנוע בארץ כמייצג מובהק של סוג של מיינסטריים בקולנוע הישראלי החדש. זאת בעקבות סרטו הראשון והמצליח, ״כנפיים שבורות״, שכמו שילב בתוכו את כל המוטיבים של הדרמה המשפחתית הישראלית (אם כי רוב המוטיבים הללו הפכו לנפוצים בעיקר בסרטים אשר הוקרנו אחריו). גם סרט הסטודנטים שלו ״סוסי ים״, נראה כמו מודל לסרט הסטודנטים הישראלי הטיפוסי,… להמשך קריאה
קודם כל, לפני שאני עולה למגרש, מחיאות כפיים לעופר שהתחיל את הפסטיבל בספרינט של שמונה שעות (המרכיבות סרט פיליפיני אחד), וכעת יורד מן המגרש למנוחה שלו לאחר התשה בת שבוע של צפייה וכתיבה. אני אחליף אותו ואמשיך להשתמש בשדה הסמנטי של כדורגל, משום שמשחק הכדור הפופולרי היה אחד המוטיבים שחזרו בכל סרט שראיתי בפסטיבל (או כמעט בכולם), לעיתים ברגעים והקשרים… להמשך קריאה
הערב יחלו בסינמטק תל אביב ההקרנות לסרטים המבקשים לסיים את חודש ספטמבר עם זכיות בטקס פרסי אופיר ה-27. מי שעוקב ועוקבת אחרי הבלוג אולי התפלאו שטרם פרסמנו את הפוסט השנתי שמתחיל את החגיגות, משום שהוא מגיע בדרך כלל בתחילת מאי או אפילו אפריל. אבל השנה האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, הגוף האחראי על תחרות האופירים, התעכבה מסיבות רבות עם טקס פרסי הטלוויזיה,… להמשך קריאה
המשוררת יונה וולך חיה בארץ בין השנים 1944 ל-1985. מסתובבים בינינו לא מעט אנשים שהכירו אותה וזוכרים איך היא הייתה בתור אדם. אבל עבור קהל גדול בהרבה, יונה וולך היא מיתוס – דימוי קיצוני של אמנית ההולכת עד הסוף עם הסגנון הייחודי שלה, תוך מרידה תמידית בממסד באשר הוא ממסד. למרות שאורך רוב הקריירה שלה, הממסד הספרותי שמח לקבל אותה… להמשך קריאה
הקולנוע נולד קצר. מלומייר, סקלדנובסקי, מלייס, פורטר וגריפית ועד קיטון וצ'פלין, כולם חקרו את הפורמט הקצר ויצרו בתוכו. חלק מהיצירות הגדולות בתולדות הקולנוע הן קצרות: "הכלב האנדלוזי", "אפס בהתנהגות", "חופשה בכפר", "דם הבהמות", "המזח" ועוד. כך גם בקולנוע הישראלי. לכן שמחתי כאשר לכבוד פסטיבל סרטי הסטודנטים התבקשתי לאצור תכנית הקרנות שתסקור את ההתפתחות ההיסטורית של הקולנוע הקצר בישראל. בכלל, נראה… להמשך קריאה
בעודו מתאושש מהערב הנורא שעבר עליו בטקס פרסי אופיר, בו יצא בידיים ריקות, סרטו החדש של ניר ברגמן עלה לאקרנים בערב החג. "הדקדוק הפנימי", בשתי הצפיות שלי בו, היה לחוויה מיוחדת ומשמעותית עבורי. לכן, בחרתי שלא לכתוב עליו ביקורת רגילה, אלא לנסות ולהיכנס לעומק היכן שרק אפשר. זוהי אם כן דוגמת בכורה לאחת משתי דרכים בה ייפתח כאן באתר דיון… להמשך קריאה
תגובות אחרונות