29 באוקטובר 2016 מאת שני קיניסו
אורות הניאון תמיד נוכחים בסרטיו של ניקולס וינדינג רפן. נוכחותם היא אינה רק מקור לאסתטיקה היפנוטית ייחודית באמת ומשכרת חושים, ואינה נוכחות ריקנית למטרות אלו בלבד. אורות הניאון בסרטיו של רפן הם דמות מרכזית בפני עצמה. הם מעמתים ומנכיחים את התהוות תודעתן של הדמויות, והכרתן ברגשותיהן, יצריהן ומאוויהן העמוקים ביותר, ובהמשך את דחייתן של הדמויות מלהתעמת עם פנימיותן, המעוותת לרוב,… להמשך קריאה
28 ביוני 2016 מאת אור סיגולי
חודש יוני מסתיים בעוד רגע, ואתם יודעים מה זה אומר - הגיע הזמן לסיכום המחצית של סרטי 2016, השלב בו אני מביט אחורה לראות איך התייחסה אלינו השנה עד כה. סיכום המחצית הוא משהו שרץ בסריטה ברציפות מאז 2012 (לינקים לכל ארבעת סיכומי המחצית עד כה, בסוף הפוסט), אבל בשנה שעברה הוא כבר שבר שיאים והפך לפוסט הנקרא ביותר שלנו… להמשך קריאה
14 באפריל 2016 מאת עופר ליברגל
באחת מן המסורות הכי קשה לתפעול מבחינת הבלוג, כמדי שנה אני סוקר את הסרטים אשר ישתתפו בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן, פסטיבל הקולנוע הידוע ביותר בעולם שמסמן את תחילת העונה של סרטי איכות. בשנים האחרונות, מסתבר כי הבכורה של כמה מן הסרטים שהכי אהבתי במהלך כל שנה נתונה הייתה בפסטיבל זה, לבטח יותר מכל פסטיבל אחר. בפוסט של השנה שעברה די ניחשתי… להמשך קריאה
20 בדצמבר 2014 מאת עופר ליברגל
"הפסדנו בקרב" - את המשפט הזה לא אומרת אחת מן הדמויות בסרט החדש "מירוץ נגד הזמן" (Dying of the Light באנגלית), אלא התסריטאי-במאי של הסרט, פול שרדר. הוא יצא בכאב נגד הגרסה הסופית של הסרט, שנערכה על ידי האולפנים בניגוד לרצונו ושינתה את הכוונה המקורית שלו. ואת המשפט הוא אמר אפילו לפני שהוא ראה את הכותרת העברית של הסרט שלו.… להמשך קריאה
11 בדצמבר 2013 מאת אור סיגולי
ביום שישי הקרוב נפגש בפעם השישית ל"סרטים מחוץ לזרם", סדרת ההקרנות של הבלוג וקולנוע "לב". זה יקרה בשעה 11:00 בקולנוע לב דיזינגוף. אני חייב לומר את האמת, אני ממש אשמח אם מזג האוויר הגשום ימשיך גם אל תוך סוף השבוע כי באמת שאין סרט מושלם יותר להעביר אתו את הסערה בחוץ מאשר מה שמחכה לנו - "המהפנט", מותחן שבדי משובח… להמשך קריאה
27 ביולי 2013 מאת פבלו אוטין
בקרדיטים בסוף "רק אלוהים סולח" (Only God Forgives), סרטו החדש של ניקולס וינדינג רפן ("דרייב"), ניתן לראות תודות לבמאים כמו גאספר נואה ואלחנדרו חודורובסקי (הסרט אף מוקדש לזה האחרון). אך שמות של במאים נוספים עולים בראש בזמן הצפייה והם דיויד לינץ' וסייג'ון סוזוקי. ואם יש משהו שמאפיין את הקולנוע של כל אלה זה הרעיון שבסרטיהם העלילה הולכת ונהפכת למשנית ומה שעומד… להמשך קריאה
9 בנובמבר 2011 מאת עופר ליברגל
אני יודע שעל הסרט הזה נכתב לא מעט בבלוג זה. גם הרשת העברית סיפקה מספר טקסטים משובחים אחרים. יש תחושה שאין עוד מה להוסיף אחרי כמות המלל הזאת, שיוצרת ציפיות גבוהות מדי מן הסרט, אשר עלול בשל כך לאכזב קהל שמגיע על מנת לצפות באקשן טוב או לקבל סרט אמנותי מתוחכם. גם אני, לאחר הצפייה השנייה הרגשתי שיש מימד של הילול… להמשך קריאה
5 בנובמבר 2011 מאת אורון שמיר
אחד הדברים הכי מדהימים בסרט הגם-ככה מדהים באופן כללי ששמו "דרייב" (“Drive”) הן התגובות האסוציאטיביות שהוא מעורר בצופיו. אישית, לי הוא הזכיר את הקולנוע הדרום-קוריאני של העשור הקודם. אבל יצא לי גם לשמוע השוואות לסרטי שוד צרפתים (אולי בזכות הטמפו), סרטי סמוראים (סוגיות המוסר והכבוד, אני מניח) למערבונים קלאסיים (הגיבור חסר השם והשפעתו על “תושבי העיירה”), לסרטי ניאו-נואר (כנראה בשל… להמשך קריאה
31 באוקטובר 2011 מאת אור סיגולי
"דרייב", סרט האקשן האולטרה-מסוגנן שיצא עכשיו לבתי הקולנוע בארץ אחרי שהוקרן בפסטיבל חיפה, שם הפיל אותנו מהרגליים, הוא ההזדמנות הראשונה של צופי מדינת ישראל להיחשף לאחד מסרטיו של הבמאי ניקולס וינדינג רפן באולמות הקולנוע (שני סרטיו האחרונים לפני "דרייב" הוקרנו גם הם באופן חד-פעמי בפסטיבל חיפה). זהו סרטו השמיני במספר של רפן, שנולד בדנמרק בשנת 1970 ובילה את שנות התבגרותו… להמשך קריאה
18 באוקטובר 2011 מאת אור סיגולי
זהו. חצי פסטיבל מאחורינו, ואחרי הפתיחה האיטית של יום ראשון, סימני חיים נצפו שוב במתחם הפסטיבל. זוהי תמיד הנקודה הקשה ביותר בשבילי. אני ממש מקווה שעוד אצליח לעמוד בזה חמישה ימים נוספים. אני על מעט מאוד שעות שינה, את הלילות אני מעביר בכתיבה לבלוג ולעכבר העיר ומשקאות אנרגיה הופכים למצרך חובה. אז אני יודע שנגיד, להיות ספורטאי אולימפי זה קשה… להמשך קריאה
אורות הניאון תמיד נוכחים בסרטיו של ניקולס וינדינג רפן. נוכחותם היא אינה רק מקור לאסתטיקה היפנוטית ייחודית באמת ומשכרת חושים, ואינה נוכחות ריקנית למטרות אלו בלבד. אורות הניאון בסרטיו של רפן הם דמות מרכזית בפני עצמה. הם מעמתים ומנכיחים את התהוות תודעתן של הדמויות, והכרתן ברגשותיהן, יצריהן ומאוויהן העמוקים ביותר, ובהמשך את דחייתן של הדמויות מלהתעמת עם פנימיותן, המעוותת לרוב,… להמשך קריאה
חודש יוני מסתיים בעוד רגע, ואתם יודעים מה זה אומר - הגיע הזמן לסיכום המחצית של סרטי 2016, השלב בו אני מביט אחורה לראות איך התייחסה אלינו השנה עד כה. סיכום המחצית הוא משהו שרץ בסריטה ברציפות מאז 2012 (לינקים לכל ארבעת סיכומי המחצית עד כה, בסוף הפוסט), אבל בשנה שעברה הוא כבר שבר שיאים והפך לפוסט הנקרא ביותר שלנו… 
באחת מן המסורות הכי קשה לתפעול מבחינת הבלוג, כמדי שנה אני סוקר את הסרטים אשר ישתתפו בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן, פסטיבל הקולנוע הידוע ביותר בעולם שמסמן את תחילת העונה של סרטי איכות. בשנים האחרונות, מסתבר כי הבכורה של כמה מן הסרטים שהכי אהבתי במהלך כל שנה נתונה הייתה בפסטיבל זה, לבטח יותר מכל פסטיבל אחר. בפוסט של השנה שעברה די ניחשתי… 
"הפסדנו בקרב" - את המשפט הזה לא אומרת אחת מן הדמויות בסרט החדש "מירוץ נגד הזמן" (Dying of the Light באנגלית), אלא התסריטאי-במאי של הסרט, פול שרדר. הוא יצא בכאב נגד הגרסה הסופית של הסרט, שנערכה על ידי האולפנים בניגוד לרצונו ושינתה את הכוונה המקורית שלו. ואת המשפט הוא אמר אפילו לפני שהוא ראה את הכותרת העברית של הסרט שלו.… 
ביום שישי הקרוב נפגש בפעם השישית ל"סרטים מחוץ לזרם", סדרת ההקרנות של הבלוג וקולנוע "לב". זה יקרה בשעה 11:00 בקולנוע לב דיזינגוף. אני חייב לומר את האמת, אני ממש אשמח אם מזג האוויר הגשום ימשיך גם אל תוך סוף השבוע כי באמת שאין סרט מושלם יותר להעביר אתו את הסערה בחוץ מאשר מה שמחכה לנו - "המהפנט", מותחן שבדי משובח… 
בקרדיטים בסוף "רק אלוהים סולח" (Only God Forgives), סרטו החדש של ניקולס וינדינג רפן ("דרייב"), ניתן לראות תודות לבמאים כמו גאספר נואה ואלחנדרו חודורובסקי (הסרט אף מוקדש לזה האחרון). אך שמות של במאים נוספים עולים בראש בזמן הצפייה והם דיויד לינץ' וסייג'ון סוזוקי. ואם יש משהו שמאפיין את הקולנוע של כל אלה זה הרעיון שבסרטיהם העלילה הולכת ונהפכת למשנית ומה שעומד… 
אחד הדברים הכי מדהימים בסרט הגם-ככה מדהים באופן כללי ששמו "דרייב" (“Drive”) הן התגובות האסוציאטיביות שהוא מעורר בצופיו. אישית, לי הוא הזכיר את הקולנוע הדרום-קוריאני של העשור הקודם. אבל יצא לי גם לשמוע השוואות לסרטי שוד צרפתים (אולי בזכות הטמפו), סרטי סמוראים (סוגיות המוסר והכבוד, אני מניח) למערבונים קלאסיים (הגיבור חסר השם והשפעתו על “תושבי העיירה”), לסרטי ניאו-נואר (כנראה בשל… 
"דרייב", סרט האקשן האולטרה-מסוגנן שיצא עכשיו לבתי הקולנוע בארץ אחרי שהוקרן בפסטיבל חיפה, שם הפיל אותנו מהרגליים, הוא ההזדמנות הראשונה של צופי מדינת ישראל להיחשף לאחד מסרטיו של הבמאי ניקולס וינדינג רפן באולמות הקולנוע (שני סרטיו האחרונים לפני "דרייב" הוקרנו גם הם באופן חד-פעמי בפסטיבל חיפה). זהו סרטו השמיני במספר של רפן, שנולד בדנמרק בשנת 1970 ובילה את שנות התבגרותו… 
זהו. חצי פסטיבל מאחורינו, ואחרי הפתיחה האיטית של יום ראשון, סימני חיים נצפו שוב במתחם הפסטיבל. זוהי תמיד הנקודה הקשה ביותר בשבילי. אני ממש מקווה שעוד אצליח לעמוד בזה חמישה ימים נוספים. אני על מעט מאוד שעות שינה, את הלילות אני מעביר בכתיבה לבלוג ולעכבר העיר ומשקאות אנרגיה הופכים למצרך חובה. אז אני יודע שנגיד, להיות ספורטאי אולימפי זה קשה…
תגובות אחרונות