25 במאי 2016 מאת אורון שמיר
לפעמים כשחוזרים מחו״ל לוקח יותר משבוע עד שמסיימים לפרוק את המזוודות. בטח ובטח אם שעה וחצי אחרי הנחיתה בארץ כבר מספיקים לראות סרט ראשון בפסטיבל דוקאביב, כפי שקרה לי השנה. אז אני בהחלט יודע שפסטיבל קאן כבר חילק פרסים וקיפל שטיחים אדומים בתחילת השבוע הנוכחי, כפי שדיווחנו ברשתות החברתיות בזמן אמת, אבל יש לי עוד פוסט אחד לפרוק לפני הסיכום… להמשך קריאה
27 במאי 2012 מאת אורון שמיר
כמה כיף להמשיך ולשבח מותחני פשע אפלים ואולטרה-אלימים מדרום קוריאה. מעצמת הקולנוע שכבר ניכסה לעצמה ז'אנרים אמריקאים ושיכללה אותם לכדי שלמות, ממשיכה לייצר במאים מבריקים בקצב מדהים. אחד השמות החדשים שכדאי לשנן הוא נה הונג-ג'ין. בשנת 2008 הוא הרשים עם סרט הביכורים שלו, “The Chaser” - סרט בן שעתיים שרובו מרדף עוצר נשימה, המגובה במשחק חתול ועכבר בין שוטר/סרסור לרוצח… להמשך קריאה
לפעמים כשחוזרים מחו״ל לוקח יותר משבוע עד שמסיימים לפרוק את המזוודות. בטח ובטח אם שעה וחצי אחרי הנחיתה בארץ כבר מספיקים לראות סרט ראשון בפסטיבל דוקאביב, כפי שקרה לי השנה. אז אני בהחלט יודע שפסטיבל קאן כבר חילק פרסים וקיפל שטיחים אדומים בתחילת השבוע הנוכחי, כפי שדיווחנו ברשתות החברתיות בזמן אמת, אבל יש לי עוד פוסט אחד לפרוק לפני הסיכום… להמשך קריאה
כמה כיף להמשיך ולשבח מותחני פשע אפלים ואולטרה-אלימים מדרום קוריאה. מעצמת הקולנוע שכבר ניכסה לעצמה ז'אנרים אמריקאים ושיכללה אותם לכדי שלמות, ממשיכה לייצר במאים מבריקים בקצב מדהים. אחד השמות החדשים שכדאי לשנן הוא נה הונג-ג'ין. בשנת 2008 הוא הרשים עם סרט הביכורים שלו, “The Chaser” - סרט בן שעתיים שרובו מרדף עוצר נשימה, המגובה במשחק חתול ועכבר בין שוטר/סרסור לרוצח…
תגובות אחרונות