7 במרץ 2023 מאת עופר ליברגל
זוכרים את הסקר המקיף של מגזין Sight and Sound, זה שעשה כמה כותרות בדצמבר? אז גם ניתחתי את התוצאות שלו. באותו ניתוח כתבתי כי מעניין יותר מן המשאל המשוקלל, המרכיב קאנון קולנועי של 100-250 הסרטים הגדולים בכל הזמנים, הוא מבט על רשימות ספציפיות של מי שבחרו עשיריות אישיות. חלקן התפרסמו בגיליון המודפס של המזגין (ובטוויטר), אבל רק בסוף השבוע הזה… להמשך קריאה
21 בדצמבר 2021 מאת עופר ליברגל
מבחינת הקולנוע, בדומה להרבה בחינות אחרות יש להניח, שנת 2021 נראית בו זמנית ארוכה מדי וקצרה מדי. ארוכה, שכן חלק ממני מרגיש כי הפתיחה המחודשת של בתי הקולנוע התרחשה לפני זמן רב, בטח שיותר משנה, אך בפועל בתי הקולנוע המסחריים חזרו לפעול רק בסוף מאי (להוציא תקופת הרצה חלקית מאוד בהוט סינמה). הסינמטקים עבדו בצורה רציפה מאז ראשית חודש מרץ… להמשך קריאה
11 ביוני 2021 מאת אורון שמיר
תקופת המגפה מתחילה להיראות, לפחות במדינות מסויימות, כמו היסטוריה. קרובה וטרייה, אבל משהו שאנחנו כבר מתגברים עליו ולא חיים אותו בשיא הלחץ. כל-כך הרבה תוכן נוצר בתקופה, כל-כך מעט אמנות מבדרת או אפילו סתם מוצלחת. אולי כי רפלקציה בזמן אמת שווה משהו רק לעתים נדירות. על חלק קטן מן היצירות המתייחסות ישירות למגפה והשלכותיה, או ספק מתגאות בכך שנוצרו בזמנים… להמשך קריאה
28 בדצמבר 2020 מאת לירון סיני
דבר אחד היה בטוח בשנה בה שום דבר לא היה בטוח, וכל מילה נוספת עליה נידונה להיקרא כמו הד שחוק של קלישאה שכתב מישהו אחר. "אני חושבת לגמור עם זה" של צ'רלי קאופמן לא יופיע בעשיריה שלי. יש לי הערכה מיוחדת לסרטים שאינם סרטי אימה באופן מוצהר, ועם זאת יש בהם רגעים מצמררים שלא מרפים. היו בו כמה סצנות כאלה,… להמשך קריאה
22 בדצמבר 2020 מאת עופר ליברגל
כותרת סיכום השנה שלי לקוחה משמו של זוכה פרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה, ואחד מן הסרטים שהכי אהבתי השנה. הכותרת באנגלית היא This Is Not a Burial, It's a Resurrection למי שרוצה לדעת איך למצוא את הסרט שביים למוהאנג ג'רמיה מוזסה. אולם, היא נבחרה כמוצא לסיכום הזה לא בגלל הסרט, אלא בגלל תופעה בולטת בעיסוק בקולנוע בשנת 2020,… להמשך קריאה
30 באפריל 2020 מאת אורון שמיר
חודש אפריל שמסתיים היום נחווה כל כולו בצל המגפה, כמעט לא משנה איפה בעולם ביליתם או ביליתן אותו. תרשו לי להיות מהאופטימים המעצבנים האלה שבטוחים שחודש מאי עשוי להיות קל יותר ושאולי גם יהיה קיץ קולנועי, לפחות בבתי הקולנוע של ישראל. עד שזה יקרה, נמשיך עם הגרסה המוטנטית של מדור הסרטים החדשים, למרות שהפעם התזמון שלי לא משהו בכלל. פספסתי… להמשך קריאה
24 בדצמבר 2019 מאת עופר ליברגל
סיכום השנה הקולנועית הוא תמיד אתגר כיוון שתהליכים רבים ניתן להעריך רק בדיעבד ולא בזמן אמת. בנוסף לכך, התאריך הוא בסופו של דבר סימן שרירותי, וכמה מן הסרטים האמריקאים המוערכים ביותר יוצאים בארץ באיחור, כך שנראה אותם רק בשנת 2020. עם זאת, אירוע תקשורתי אחד שהחל באמירה שולית בראיון לקידום סרט, מספק בעיניי שער לעיסוק בכמה מן התופעות הבולטות של… להמשך קריאה
6 באוגוסט 2019 מאת לירון סיני
עדכון: בפרסום הפוסט, קראנו לסוג החדש של הסיקוולים בהם עוסק הפוסט כ"ריקוולים", אבל מסתבר שהמונח הזה כבר תפוס ומתייחס למשהו קצת אחר. אז החלטנו ללכת על העיברות שהמצאנו. אם תרצו מונח לועזי אפשר להתייחס אליהם גם כאל ריטקוולים - סיקוולים שעושים סוג של רטקון למותג. המושג הזה הוזכר פה ושם, ומתאר את הסרטים יותר במדויק. כשלא זוכרים שסרט מסוים עומד… להמשך קריאה
9 ביולי 2019 מאת אורון שמיר
הכותרת של המאמר הזה עובדת לא רע גם בלי המילים הראשונות, כי כבר מזמן הגענו לנקודה בה בלתי סביר לעבור יום, ברשת או במציאות, בלי לשמוע את המילה ״נטפליקס״. בעולם, ענקית הסטרימינג מצויה בנקודת זמן מעניינת בהיסטוריה שלה, רגע לפני ששחקניות גדולות נוספות אל זירת הזרמת התוכן. בישראל, אנחנו חוגגים שלוש שנים שכבר יש לנו כתוביות בעברית לחלק מן התכנים,… להמשך קריאה
7 בינואר 2019 מאת לירון סיני
ביקורות על סרטים שיוצאים רק למסך הקטן, כלומר, בנטפליקס כשמדובר על הפצה בישראל, היא סוג של שינוי בהגדרה של מהו סרט קולנוע. למרות כוכבי רשימות סוף שנה כמו "רומא" או "העולם שאחרי: הכחדה" שיצא לרגע לבתי הקולנוע בחו"ל, רוב הסרטים שמופקים (או מופקים עצמאית ואז נרכשים, או מופקים ואז נזנחים ואז נרכשים) על ידי גופי און דימנד (צפייה לפי דרישה,… להמשך קריאה
זוכרים את הסקר המקיף של מגזין Sight and Sound, זה שעשה כמה כותרות בדצמבר? אז גם ניתחתי את התוצאות שלו. באותו ניתוח כתבתי כי מעניין יותר מן המשאל המשוקלל, המרכיב קאנון קולנועי של 100-250 הסרטים הגדולים בכל הזמנים, הוא מבט על רשימות ספציפיות של מי שבחרו עשיריות אישיות. חלקן התפרסמו בגיליון המודפס של המזגין (ובטוויטר), אבל רק בסוף השבוע הזה… להמשך קריאה
מבחינת הקולנוע, בדומה להרבה בחינות אחרות יש להניח, שנת 2021 נראית בו זמנית ארוכה מדי וקצרה מדי. ארוכה, שכן חלק ממני מרגיש כי הפתיחה המחודשת של בתי הקולנוע התרחשה לפני זמן רב, בטח שיותר משנה, אך בפועל בתי הקולנוע המסחריים חזרו לפעול רק בסוף מאי (להוציא תקופת הרצה חלקית מאוד בהוט סינמה). הסינמטקים עבדו בצורה רציפה מאז ראשית חודש מרץ… 
תקופת המגפה מתחילה להיראות, לפחות במדינות מסויימות, כמו היסטוריה. קרובה וטרייה, אבל משהו שאנחנו כבר מתגברים עליו ולא חיים אותו בשיא הלחץ. כל-כך הרבה תוכן נוצר בתקופה, כל-כך מעט אמנות מבדרת או אפילו סתם מוצלחת. אולי כי רפלקציה בזמן אמת שווה משהו רק לעתים נדירות. על חלק קטן מן היצירות המתייחסות ישירות למגפה והשלכותיה, או ספק מתגאות בכך שנוצרו בזמנים… 
דבר אחד היה בטוח בשנה בה שום דבר לא היה בטוח, וכל מילה נוספת עליה נידונה להיקרא כמו הד שחוק של קלישאה שכתב מישהו אחר. "אני חושבת לגמור עם זה" של צ'רלי קאופמן לא יופיע בעשיריה שלי. יש לי הערכה מיוחדת לסרטים שאינם סרטי אימה באופן מוצהר, ועם זאת יש בהם רגעים מצמררים שלא מרפים. היו בו כמה סצנות כאלה,… 
כותרת סיכום השנה שלי לקוחה משמו של זוכה פרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה, ואחד מן הסרטים שהכי אהבתי השנה. הכותרת באנגלית היא This Is Not a Burial, It's a Resurrection למי שרוצה לדעת איך למצוא את הסרט שביים למוהאנג ג'רמיה מוזסה. אולם, היא נבחרה כמוצא לסיכום הזה לא בגלל הסרט, אלא בגלל תופעה בולטת בעיסוק בקולנוע בשנת 2020,… 
חודש אפריל שמסתיים היום נחווה כל כולו בצל המגפה, כמעט לא משנה איפה בעולם ביליתם או ביליתן אותו. תרשו לי להיות מהאופטימים המעצבנים האלה שבטוחים שחודש מאי עשוי להיות קל יותר ושאולי גם יהיה קיץ קולנועי, לפחות בבתי הקולנוע של ישראל. עד שזה יקרה, נמשיך עם הגרסה המוטנטית של מדור הסרטים החדשים, למרות שהפעם התזמון שלי לא משהו בכלל. פספסתי… 
סיכום השנה הקולנועית הוא תמיד אתגר כיוון שתהליכים רבים ניתן להעריך רק בדיעבד ולא בזמן אמת. בנוסף לכך, התאריך הוא בסופו של דבר סימן שרירותי, וכמה מן הסרטים האמריקאים המוערכים ביותר יוצאים בארץ באיחור, כך שנראה אותם רק בשנת 2020. עם זאת, אירוע תקשורתי אחד שהחל באמירה שולית בראיון לקידום סרט, מספק בעיניי שער לעיסוק בכמה מן התופעות הבולטות של… 
עדכון: בפרסום הפוסט, קראנו לסוג החדש של הסיקוולים בהם עוסק הפוסט כ"ריקוולים", אבל מסתבר שהמונח הזה כבר תפוס ומתייחס למשהו קצת אחר. אז החלטנו ללכת על העיברות שהמצאנו. אם תרצו מונח לועזי אפשר להתייחס אליהם גם כאל ריטקוולים - סיקוולים שעושים סוג של רטקון למותג. המושג הזה הוזכר פה ושם, ומתאר את הסרטים יותר במדויק. כשלא זוכרים שסרט מסוים עומד… 
הכותרת של המאמר הזה עובדת לא רע גם בלי המילים הראשונות, כי כבר מזמן הגענו לנקודה בה בלתי סביר לעבור יום, ברשת או במציאות, בלי לשמוע את המילה ״נטפליקס״. בעולם, ענקית הסטרימינג מצויה בנקודת זמן מעניינת בהיסטוריה שלה, רגע לפני ששחקניות גדולות נוספות אל זירת הזרמת התוכן. בישראל, אנחנו חוגגים שלוש שנים שכבר יש לנו כתוביות בעברית לחלק מן התכנים,… 
ביקורות על סרטים שיוצאים רק למסך הקטן, כלומר, בנטפליקס כשמדובר על הפצה בישראל, היא סוג של שינוי בהגדרה של מהו סרט קולנוע. למרות כוכבי רשימות סוף שנה כמו "רומא" או "העולם שאחרי: הכחדה" שיצא לרגע לבתי הקולנוע בחו"ל, רוב הסרטים שמופקים (או מופקים עצמאית ואז נרכשים, או מופקים ואז נזנחים ואז נרכשים) על ידי גופי און דימנד (צפייה לפי דרישה,…
תגובות אחרונות