19 באפריל 2022 מאת עופר ליברגל
הקדמה לפרויקט: היציאה לאקרנים (ובהמשך אל נטפליקס) של "כוחו של הכלב" משלימה סוג של תהליך אשר מתעצם בשנים האחרונות: עלייה במעמדה של הבמאית ג'יין קמפיון כאחת מדמויות המפתח בתרבות של העשורים האחרונים. ההערכה המחודשת לסרטיה בקרב חובבי קולנוע נובעת לא רק מן המגדר שלה, אלא גם מכך שהיא הקדימה את זמנה בסוגיות אחרות. חלקן קשורות לייצוג מורכב של מיניות ודיון בטאבואים, חלקן קשורות ליצירת… להמשך קריאה
29 במאי 2021 מאת עופר ליברגל
לצד החגיגה מן הפתיחה של בתי הקולנוע המסחריים ויציאה למסכים של 20 סרטים חדשים בשבוע, כדאי לזכור שהסינמטקים פתוחים מזה מספר חודשים והם עדיין כאן. באופן ספציפי ובשקט יחסי, במוצאי שבת (כלומר הערב) יוקרן בסינמטק תל אביב "המבט של אודיסאוס" (Ulysses' Gaze), אחד מן הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים ואחד מן הסרטים הכי טובים של הבמאי היווני הגדול תיאו (או… להמשך קריאה
9 במרץ 2020 מאת עופר ליברגל
בסקר מבקרים ומבקרות מקיף שערך ה-BBC לפני מספר חודשים (גם אור סיגולי מן הבלוג הזה נטל בו חלק), נבחר "הפסנתר" (The Piano), סרטה של ג'יין קמפיון, לסרט הטוב ביותר שביום בידי אישה. למעשה, הסרט זכה להכרה ותהילה מרגע צאתו. הוא קטף את פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 1993 ומספר חודשים מאוחר יותר הוסיף שלושה פרסי אוסקר - לתסריט שכתבה קמפיון,… להמשך קריאה
21 בנובמבר 2019 מאת עופר ליברגל
להגיד שעבור חובבי קולנוע רבים ״האירי״ (The Irishman) הוא אחד מן הסרטים הכי מצופים בשנים האחרונות זה אנדרסטיימנט די גדול. השמות של רוברט דה נירו, אל פאצ׳ינו וג׳ו פשי על הפוסטר מבטיחים שיתוף פעולה בין שלושה מן השחקנים הכי מוערכים של המאה שעברה, ועוד תחת הבימוי של מרטין סקורסזה, מגדולי יוצרי הקולנוע בכל הזמנים (בלי קשר לדעות שלו על סרטי… להמשך קריאה
10 במרץ 2016 מאת עופר ליברגל
במהלך הצפייה השנייה שלי בסרטו החדש של הבמאי האיטלקי פאולו סורנטינו, ״נעורים״ (Youth), שמתי לב ללחישות אשר נשמעו מכיוונים שונים בנקודות שונות של הסרט. המילים "איזה יופי" חזרו פעם אחרי פעם, או פשוט "וואו". נדמה לי כי התגובה הזו מאפיינת את החוויה אשר הבמאי מותיר על הצופה, יותר מכל במאי אחר בן זמננו - כל הסרטים של סורנטינו הם חגיגה מפעימה של יופי… להמשך קריאה
7 במרץ 2014 מאת אור סיגולי
ווס אנדרסון גדול יותר מהסרטים שלו. כמו טרנטינו, כמו אלמדובר, כמו וודי אלן. המשפט "רוצה לראות את החדש של ווס אנדרסון?" יאמר פי חמישה יותר פעמים מהמשפט "רוצה לראות את 'מלון גרנד בודפשט?", כי סרט של אנדרסון הוא לפני הכל תצוגת יכולת של הבמאי והחזון הקבוע שלו יותר מאשר עלילה ומשחק. בשלב הזה, אחרי קריירה שמונה סרטים על פני 18… להמשך קריאה
17 בדצמבר 2013 מאת פבלו אוטין ועופר ליברגל
פרק שני של העונה השניה של הנחמןקאסט וכפי שהובטח אנחנו מתמקדים במרטין סקורסזה, או סקורסזי (כפי שמבטאים את זה באמריקאית). אולי כדי לטרוף קצת את הקלפים, החליט נחמן לא ללכת על אחת הבחירות הצפויות בפילמוגרפיה של סקורסזה, כמו למשל "נהג מונית" או "שור זועם" ודווקא לבחור ב"רחובות זועמים" (Mean Streets), אותו נחמן אוהב לעתים גם להקרין בשיעוריו. תחושת הכנות והרגש האוטוביוגרפי (רק… להמשך קריאה
27 בספטמבר 2013 מאת עופר ליברגל
"כנס העתידנים" (The Congress) של ארי פולמן הוא הסרט שהכי צפיתי לו בחיי בתור חובב קולנוע - ובמבחן התוצאה הוא ענה על כל הצפיות. יחד עם זאת, החששות המסוימים שהיו לי לגבי הסרט התאמתו גם הם. בשורה התחתונה, זהו סרט שקשה לי מאוד להגיע לשורה תחתונה לגביו - הוא עד כדי כך ייחודי, חוויתי, עוצמתי, מובן ולא מובן, דורש מבטים… להמשך קריאה
1 ביוני 2012 מאת עופר ליברגל
יש יוצרי קולנוע אשר ניתן לזהות את הסגנון הייחודי שלהם בכל סרט שהם מביימים, כמעט בכל סצנה. ויש את ווס אנדרסון, שהוא מקרה הרבה יותר קיצוני של התופעה - הוא פיתח סגנון שאומנם מושפע מידע קולנועי רחב והשפיע בעצמו על לא מעט יוצרים, אבל דומה כאילו הוא מנתהל בתוך יקום סגנוני נבדל משאר העולם. הסרטים של ווס אנדרסון נראים כאילו… להמשך קריאה
הקדמה לפרויקט: היציאה לאקרנים (ובהמשך אל נטפליקס) של "כוחו של הכלב" משלימה סוג של תהליך אשר מתעצם בשנים האחרונות: עלייה במעמדה של הבמאית ג'יין קמפיון כאחת מדמויות המפתח בתרבות של העשורים האחרונים. ההערכה המחודשת לסרטיה בקרב חובבי קולנוע נובעת לא רק מן המגדר שלה, אלא גם מכך שהיא הקדימה את זמנה בסוגיות אחרות. חלקן קשורות לייצוג מורכב של מיניות ודיון בטאבואים, חלקן קשורות ליצירת… להמשך קריאה
בסקר מבקרים ומבקרות מקיף שערך ה-BBC לפני מספר חודשים (גם אור סיגולי מן הבלוג הזה נטל בו חלק), נבחר "הפסנתר" (The Piano), סרטה של ג'יין קמפיון, לסרט הטוב ביותר שביום בידי אישה. למעשה, הסרט זכה להכרה ותהילה מרגע צאתו. הוא קטף את פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 1993 ומספר חודשים מאוחר יותר הוסיף שלושה פרסי אוסקר - לתסריט שכתבה קמפיון,… 
להגיד שעבור חובבי קולנוע רבים ״האירי״ (The Irishman) הוא אחד מן הסרטים הכי מצופים בשנים האחרונות זה אנדרסטיימנט די גדול. השמות של רוברט דה נירו, אל פאצ׳ינו וג׳ו פשי על הפוסטר מבטיחים שיתוף פעולה בין שלושה מן השחקנים הכי מוערכים של המאה שעברה, ועוד תחת הבימוי של מרטין סקורסזה, מגדולי יוצרי הקולנוע בכל הזמנים (בלי קשר לדעות שלו על סרטי… 
במהלך הצפייה השנייה שלי בסרטו החדש של הבמאי האיטלקי פאולו סורנטינו, ״נעורים״ (Youth), שמתי לב ללחישות אשר נשמעו מכיוונים שונים בנקודות שונות של הסרט. המילים "איזה יופי" חזרו פעם אחרי פעם, או פשוט "וואו". נדמה לי כי התגובה הזו מאפיינת את החוויה אשר הבמאי מותיר על הצופה, יותר מכל במאי אחר בן זמננו - כל הסרטים של סורנטינו הם חגיגה מפעימה של יופי… 
ווס אנדרסון גדול יותר מהסרטים שלו. כמו טרנטינו, כמו אלמדובר, כמו וודי אלן. המשפט "רוצה לראות את החדש של ווס אנדרסון?" יאמר פי חמישה יותר פעמים מהמשפט "רוצה לראות את 'מלון גרנד בודפשט?", כי סרט של אנדרסון הוא לפני הכל תצוגת יכולת של הבמאי והחזון הקבוע שלו יותר מאשר עלילה ומשחק. בשלב הזה, אחרי קריירה שמונה סרטים על פני 18… 
פרק שני של העונה השניה של הנחמןקאסט וכפי שהובטח אנחנו מתמקדים במרטין סקורסזה, או סקורסזי (כפי שמבטאים את זה באמריקאית). אולי כדי לטרוף קצת את הקלפים, החליט נחמן לא ללכת על אחת הבחירות הצפויות בפילמוגרפיה של סקורסזה, כמו למשל "נהג מונית" או "שור זועם" ודווקא לבחור ב"רחובות זועמים" (Mean Streets), אותו נחמן אוהב לעתים גם להקרין בשיעוריו. תחושת הכנות והרגש האוטוביוגרפי (רק… 
"כנס העתידנים" (The Congress) של ארי פולמן הוא הסרט שהכי צפיתי לו בחיי בתור חובב קולנוע - ובמבחן התוצאה הוא ענה על כל הצפיות. יחד עם זאת, החששות המסוימים שהיו לי לגבי הסרט התאמתו גם הם. בשורה התחתונה, זהו סרט שקשה לי מאוד להגיע לשורה תחתונה לגביו - הוא עד כדי כך ייחודי, חוויתי, עוצמתי, מובן ולא מובן, דורש מבטים… 
יש יוצרי קולנוע אשר ניתן לזהות את הסגנון הייחודי שלהם בכל סרט שהם מביימים, כמעט בכל סצנה. ויש את ווס אנדרסון, שהוא מקרה הרבה יותר קיצוני של התופעה - הוא פיתח סגנון שאומנם מושפע מידע קולנועי רחב והשפיע בעצמו על לא מעט יוצרים, אבל דומה כאילו הוא מנתהל בתוך יקום סגנוני נבדל משאר העולם. הסרטים של ווס אנדרסון נראים כאילו…
תגובות אחרונות