מבט מחודש על סרטי ג'יין קמפיון: "עד שיצא עשן"

19 באפריל 2022 מאת עופר ליברגל

הקדמה לפרויקט: היציאה לאקרנים (ובהמשך אל נטפליקס) של "כוחו של הכלב" משלימה סוג של תהליך אשר מתעצם בשנים האחרונות: עלייה במעמדה של הבמאית ג'יין קמפיון כאחת מדמויות המפתח בתרבות של העשורים האחרונים. ההערכה המחודשת לסרטיה בקרב חובבי קולנוע נובעת לא רק מן המגדר שלה, אלא גם מכך שהיא הקדימה את זמנה בסוגיות אחרות. חלקן קשורות לייצוג מורכב של מיניות ודיון בטאבואים, חלקן קשורות ליצירת… להמשך קריאה

״המבט של אודיסיאוס״: על הקולנוע של תיאו אנגלופולוס, לרגל הקרנה סרטו בסינמטק ת״א

29 במאי 2021 מאת עופר ליברגל

לצד החגיגה מן הפתיחה של בתי הקולנוע המסחריים ויציאה למסכים של 20 סרטים חדשים בשבוע, כדאי לזכור שהסינמטקים פתוחים מזה מספר חודשים והם עדיין כאן. באופן ספציפי ובשקט יחסי, במוצאי שבת (כלומר הערב) יוקרן בסינמטק תל אביב "המבט של אודיסאוס" (Ulysses' Gaze), אחד מן הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים ואחד מן הסרטים הכי טובים של הבמאי היווני הגדול תיאו (או… להמשך קריאה

״הפסנתר״, סקירה לסרטה המוערך של ג'יין קמפיון

9 במרץ 2020 מאת עופר ליברגל

בסקר מבקרים ומבקרות מקיף שערך ה-BBC לפני מספר חודשים (גם אור סיגולי מן הבלוג הזה נטל בו חלק), נבחר "הפסנתר" (The Piano), סרטה של ג'יין קמפיון, לסרט הטוב ביותר שביום בידי אישה. למעשה, הסרט זכה להכרה ותהילה מרגע צאתו. הוא קטף את פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 1993 ומספר חודשים מאוחר יותר הוסיף שלושה פרסי אוסקר - לתסריט שכתבה קמפיון,… להמשך קריאה

״האירי״, סקירה וניתוח

21 בנובמבר 2019 מאת עופר ליברגל

להגיד שעבור חובבי קולנוע רבים ״האירי״ (The Irishman) הוא אחד מן הסרטים הכי מצופים בשנים האחרונות זה אנדרסטיימנט די גדול. השמות של רוברט דה נירו, אל פאצ׳ינו וג׳ו פשי על הפוסטר מבטיחים שיתוף פעולה בין שלושה מן השחקנים הכי מוערכים של המאה שעברה, ועוד תחת הבימוי של מרטין סקורסזה, מגדולי יוצרי הקולנוע בכל הזמנים (בלי קשר לדעות שלו על סרטי… להמשך קריאה

״נעורים״, סקירה

10 במרץ 2016 מאת עופר ליברגל

במהלך הצפייה השנייה שלי בסרטו החדש של הבמאי האיטלקי פאולו סורנטינו, ״נעורים״ (Youth), שמתי לב ללחישות אשר נשמעו מכיוונים שונים בנקודות שונות של הסרט. המילים "איזה יופי" חזרו פעם אחרי פעם, או פשוט "וואו". נדמה לי כי התגובה הזו מאפיינת את החוויה אשר הבמאי מותיר על הצופה, יותר מכל במאי אחר בן זמננו - כל הסרטים של סורנטינו הם חגיגה מפעימה של יופי… להמשך קריאה

"מלון גרנד בודפשט", סקירה

7 במרץ 2014 מאת אור סיגולי

ווס אנדרסון גדול יותר מהסרטים שלו. כמו טרנטינו, כמו אלמדובר, כמו וודי אלן. המשפט "רוצה לראות את החדש של ווס אנדרסון?" יאמר פי חמישה יותר פעמים מהמשפט "רוצה לראות את 'מלון גרנד בודפשט?", כי סרט של אנדרסון הוא לפני הכל תצוגת יכולת של הבמאי והחזון הקבוע שלו יותר מאשר עלילה ומשחק. בשלב הזה, אחרי קריירה שמונה סרטים על פני 18… להמשך קריאה

הסרטים הגדולים עם נחמן אינגבר, עונה 2 פרק 2: "רחובות זועמים" של מרטין סקורסזה

17 בדצמבר 2013 מאת פבלו אוטין ועופר ליברגל

פרק שני של העונה השניה של הנחמןקאסט וכפי שהובטח אנחנו מתמקדים במרטין סקורסזה, או סקורסזי (כפי שמבטאים את זה באמריקאית). אולי כדי לטרוף קצת את הקלפים, החליט נחמן לא ללכת על אחת הבחירות הצפויות בפילמוגרפיה של סקורסזה, כמו למשל "נהג מונית" או "שור זועם" ודווקא לבחור ב"רחובות זועמים" (Mean Streets), אותו נחמן אוהב לעתים גם להקרין בשיעוריו. תחושת הכנות והרגש האוטוביוגרפי (רק… להמשך קריאה

"כנס העתידנים", סקירה

27 בספטמבר 2013 מאת עופר ליברגל

"כנס העתידנים" (The Congress) של ארי פולמן הוא הסרט שהכי צפיתי לו בחיי בתור חובב קולנוע - ובמבחן התוצאה הוא ענה על כל הצפיות. יחד עם זאת, החששות המסוימים שהיו לי לגבי הסרט התאמתו גם הם. בשורה התחתונה, זהו סרט שקשה לי מאוד להגיע לשורה תחתונה לגביו - הוא עד כדי כך ייחודי, חוויתי, עוצמתי, מובן ולא מובן, דורש מבטים… להמשך קריאה

"ממלכת אור הירח", סקירה

1 ביוני 2012 מאת עופר ליברגל

יש יוצרי קולנוע אשר ניתן לזהות את הסגנון הייחודי שלהם בכל סרט שהם מביימים, כמעט בכל סצנה. ויש את ווס אנדרסון, שהוא מקרה הרבה יותר קיצוני של התופעה - הוא פיתח סגנון שאומנם מושפע מידע קולנועי רחב והשפיע בעצמו על לא מעט יוצרים, אבל דומה כאילו הוא מנתהל בתוך יקום סגנוני נבדל משאר העולם. הסרטים של ווס אנדרסון נראים כאילו… להמשך קריאה