12 במרץ 2022 מאת לירון סיני
אף סרט לא עומד בפני עצמו בחלל ריק. כל יצירת אמנות נוצרת במודע ושלא במודע מתוך פסיפס השפעות אישיות ותרבותיות, ונשענת על יצירות אחרות. אם היא טובה היא תצליח לומר באמצעותן משהו חדש, או יותר נכון, לומר לנו משהו ישן או ידוע, משהו בעל ערך, בידורי, רגשי, אנושי, בצורה חדשה. וכשם שסרט מגיע אלינו מתוך פסיפס של מישהו, לרוב כמה… להמשך קריאה
12 באוקטובר 2021 מאת אורון שמיר
פסטיבל הקולנוע של ניו-יורק, שהסתיים בסוף השבוע, תופס מקום מיוחד בליבי. הוא מסמל שעוד שנה שלי בארה״ב חלפה, שעוד סתיו שהוא העונה החביבה עליי בעיר מגיע. השנה הנוכחית הייתה מיוחדת מכמה סיבות, אפילו בלי התאריך החצי-עגול עבורי של חמש שנים בניכר. זו בעצם שנת החזרה שלי לפסטיבל כהלכתו, אחרי מהדורת אונליין בשנה שעברה והחמצה מוחלטת של האירוע לפני שנתיים. אגב,… להמשך קריאה
22 בפברואר 2021 מאת אורון שמיר
זה כבר לא סרט אחד או שניים, זה ממש טרנד: הוליווד חוזרת אל שנות ה-60 בכלל וסוף העשור המכונן ההוא בתרבות האמריקאית בפרט. בפסטיבל סאנדנס לבדו, שעל החוויות שלי ממנו דיווחתי בשבועיים האחרונים (בארבעה פוסטים לפי נושאים), ראיתי כמה וכמה. למשל, ״Summer of Soul״ שחזר אל קיץ 69׳, כמאמר השיר של בריאן אדמס, כדי לספר על פסטיבל המוזיקה הלא מספיק… להמשך קריאה
5 בספטמבר 2020 מאת אורון שמיר
אל רשימת המאסטרים והאוטרים שמצאו בנטפליקס בית השקעות לשגעונות הקולנועיים שלהם, אפשר להוסיף כעת את צ׳ארלי קאופמן. מי שהתפרסם בתור שם נרדף לתסריטאי הוא כבר מזמן גם במאי בעל סגנון מובהק ונושאי עיסוק חוזרים. סרטו החדש ״אני חושבת לגמור עם זה״ (I'm Thinking of Ending Things) הוא למעשה הפעם השלישית שהוא מביים. בעוד את הקרדיט על סרטו הקודם, ״אנומליסה״, הוא… להמשך קריאה
11 בינואר 2018 מאת אורון שמיר
בעוד כחודשיים ישוב סטיבן ספילברג אל סרטי ההרפתקאות לצעירים (גם אם רק ברוחם), בעיבוד הקולנועי לספר הקאלט ״שחקן מספר אחת״ (Ready Player One). אבל כעת, בתפר שבין 2017 ל-2018, הוא מסתער על עונת הפרסים עם סרט מהסוג השני בו הוא מתמחה – חשוב וגדול מספיק כדי לנסות להיות מועמד לאוסקר. זה נכון שמעצם המעמד של ספילברג, כל סרט בבימויו הוא… להמשך קריאה
אף סרט לא עומד בפני עצמו בחלל ריק. כל יצירת אמנות נוצרת במודע ושלא במודע מתוך פסיפס השפעות אישיות ותרבותיות, ונשענת על יצירות אחרות. אם היא טובה היא תצליח לומר באמצעותן משהו חדש, או יותר נכון, לומר לנו משהו ישן או ידוע, משהו בעל ערך, בידורי, רגשי, אנושי, בצורה חדשה. וכשם שסרט מגיע אלינו מתוך פסיפס של מישהו, לרוב כמה… להמשך קריאה
פסטיבל הקולנוע של ניו-יורק, שהסתיים בסוף השבוע, תופס מקום מיוחד בליבי. הוא מסמל שעוד שנה שלי בארה״ב חלפה, שעוד סתיו שהוא העונה החביבה עליי בעיר מגיע. השנה הנוכחית הייתה מיוחדת מכמה סיבות, אפילו בלי התאריך החצי-עגול עבורי של חמש שנים בניכר. זו בעצם שנת החזרה שלי לפסטיבל כהלכתו, אחרי מהדורת אונליין בשנה שעברה והחמצה מוחלטת של האירוע לפני שנתיים. אגב,… להמשך קריאה
זה כבר לא סרט אחד או שניים, זה ממש טרנד: הוליווד חוזרת אל שנות ה-60 בכלל וסוף העשור המכונן ההוא בתרבות האמריקאית בפרט. בפסטיבל סאנדנס לבדו, שעל החוויות שלי ממנו דיווחתי בשבועיים האחרונים (בארבעה פוסטים לפי נושאים), ראיתי כמה וכמה. למשל, ״Summer of Soul״ שחזר אל קיץ 69׳, כמאמר השיר של בריאן אדמס, כדי לספר על פסטיבל המוזיקה הלא מספיק… להמשך קריאה
אל רשימת המאסטרים והאוטרים שמצאו בנטפליקס בית השקעות לשגעונות הקולנועיים שלהם, אפשר להוסיף כעת את צ׳ארלי קאופמן. מי שהתפרסם בתור שם נרדף לתסריטאי הוא כבר מזמן גם במאי בעל סגנון מובהק ונושאי עיסוק חוזרים. סרטו החדש ״אני חושבת לגמור עם זה״ (I'm Thinking of Ending Things) הוא למעשה הפעם השלישית שהוא מביים. בעוד את הקרדיט על סרטו הקודם, ״אנומליסה״, הוא… להמשך קריאה
בעוד כחודשיים ישוב סטיבן ספילברג אל סרטי ההרפתקאות לצעירים (גם אם רק ברוחם), בעיבוד הקולנועי לספר הקאלט ״שחקן מספר אחת״ (Ready Player One). אבל כעת, בתפר שבין 2017 ל-2018, הוא מסתער על עונת הפרסים עם סרט מהסוג השני בו הוא מתמחה – חשוב וגדול מספיק כדי לנסות להיות מועמד לאוסקר. זה נכון שמעצם המעמד של ספילברג, כל סרט בבימויו הוא… להמשך קריאה
תגובות אחרונות