3 באוגוסט 2020 מאת אורון שמיר
כשיצא לאקרנים בארצות הברית ״אישה עובדת״ של מיכל אביעד, נאמר עליו שהוא סרט המי-טו הראשון. כלומר סרט מהעידן והאקלים החברתי הנוכחיים שמיטיב להביא את נקודת מבטה של אישה במרחב עבודה מתעלל, מטריד, או אפילו כזה שפוגע, הכל על רקע מיני. החל מהשנה יש לו בן-דוד רחוק, ששונה ממנו למדי בהרבה מובנים אבל עונה להגדרה ובוחר זווית מרתקת בעיניי. קוראים לו… להמשך קריאה
24 ביולי 2020 מאת עופר ליברגל
בשבועות האחרונים יצא לכתוב כאן על הקריירה של כמה וכמה במאיות שפעלו בקולנוע האמריקאי של שנות השבעים. זו תקופה בה הוליווד לכאורה נתנה הזדמנות לבמאים צעירים ובעלי חזון אמנותי פחות שגרתי, אבל גם כמעט ולא נתנה הזדמנות לנשים לביים. ממה שיצא לי להתרשם, כל מקרה של במאית שכן זכתה לעבוד הוא די מרתק, גם בנסיבות וגם בייחוד של התוצר. כך… להמשך קריאה
20 ביוני 2020 מאת עופר ליברגל
פוסט זה הוא השני והמסכם שלי בסקירה על הסרטים שביימה היוצרת המגוונת איליין מאי. מעט על תולדות חייה והמוניטין הכללי של יצירתה כתבתי בפוסט הראשון, שם גם סקרתי את שני סרטיה הראשונים שזכו להצלחה עם צאתם לאקרנים בראשית שנות ה-70. כמובטח, הפוסט הנוכחי עוסק בסרטים שכשלונם מנע את המשך הקריירה שלה כבמאית קולנוע (היא המשיכה ליצור במדיומים ובתפקידים אחרים). אולם,… להמשך קריאה
17 ביוני 2020 מאת עופר ליברגל
לא מכבר כתבתי על סרטיה של ברברה לודן כבמאית, פוסט שכלל גם אזכור לבמאית ג'ואן מיקלין סילבר, שעל סרטיה הראשונים כתבתי בעבר. כך שכבר חזרתי אל שתי במאיות שהיו פעילות בקולנוע האמריקאי של שנות השבעים, תקופה בה פרחה "הוליווד חדשה". המפיקים נתנו אמון ביוצרים צעירים, שיצרו קולנוע אמנותי לעיתים ניסיוני יותר, אך הדבר לא בא לידי ביטוי בכך שניתנו לנשים… להמשך קריאה
22 במאי 2020 מאת עופר ליברגל
בעשור האחרון ההתעניינות ב"וונדה" (Wanda), סרטה של ברברה לודן, עלה משנה לשנה. הרבה מזה הודות לשני שחזורים שונים וסמוכים שעבר הסרט, שיצא בראשית שנות השבעים וזכה לביקורות נלהבות וכישלון מסחרי. התעניינות מחדש נובעת גם מהכרה במיעוט ההזדמנויות שקיבלו נשים לביים סרטים לאורך תולדות הקולנוע בכלל ובשנות השבעים בארה"ב בפרט, וגם בגלל היותה של לודן דמות טרגית, בקריאה שטחית. בעשור שאחרי… להמשך קריאה
9 במרץ 2020 מאת עופר ליברגל
בסקר מבקרים ומבקרות מקיף שערך ה-BBC לפני מספר חודשים (גם אור סיגולי מן הבלוג הזה נטל בו חלק), נבחר "הפסנתר" (The Piano), סרטה של ג'יין קמפיון, לסרט הטוב ביותר שביום בידי אישה. למעשה, הסרט זכה להכרה ותהילה מרגע צאתו. הוא קטף את פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 1993 ומספר חודשים מאוחר יותר הוסיף שלושה פרסי אוסקר - לתסריט שכתבה קמפיון,… להמשך קריאה
4 בנובמבר 2012 מאת פבלו אוטין
לוקרסיה מרטל, אחת הבמאיות הגדולות בעולם כיום ובהחלט הבמאית המובילה מארגנטינה, מגיעה כאורחת של הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות. הפסטיבל יקרין את שלושת הסרטים הארוכים שלה וגם שלושה מתוך הסרטים הקצרים שלה. בנוסף, מרטל תיתן סדנת אמן (ביום ג' ה-6.11 ב-20:00 בבית האמנים ברחובות) שזכיתי לכבוד להנחות. אז ממש מומלץ להגיע, במיוחד כי שמורים באולם 20 מקומות חינם בעבור קוראי… להמשך קריאה
כשיצא לאקרנים בארצות הברית ״אישה עובדת״ של מיכל אביעד, נאמר עליו שהוא סרט המי-טו הראשון. כלומר סרט מהעידן והאקלים החברתי הנוכחיים שמיטיב להביא את נקודת מבטה של אישה במרחב עבודה מתעלל, מטריד, או אפילו כזה שפוגע, הכל על רקע מיני. החל מהשנה יש לו בן-דוד רחוק, ששונה ממנו למדי בהרבה מובנים אבל עונה להגדרה ובוחר זווית מרתקת בעיניי. קוראים לו… להמשך קריאה
בשבועות האחרונים יצא לכתוב כאן על הקריירה של כמה וכמה במאיות שפעלו בקולנוע האמריקאי של שנות השבעים. זו תקופה בה הוליווד לכאורה נתנה הזדמנות לבמאים צעירים ובעלי חזון אמנותי פחות שגרתי, אבל גם כמעט ולא נתנה הזדמנות לנשים לביים. ממה שיצא לי להתרשם, כל מקרה של במאית שכן זכתה לעבוד הוא די מרתק, גם בנסיבות וגם בייחוד של התוצר. כך… להמשך קריאה
פוסט זה הוא השני והמסכם שלי בסקירה על הסרטים שביימה היוצרת המגוונת איליין מאי. מעט על תולדות חייה והמוניטין הכללי של יצירתה כתבתי בפוסט הראשון, שם גם סקרתי את שני סרטיה הראשונים שזכו להצלחה עם צאתם לאקרנים בראשית שנות ה-70. כמובטח, הפוסט הנוכחי עוסק בסרטים שכשלונם מנע את המשך הקריירה שלה כבמאית קולנוע (היא המשיכה ליצור במדיומים ובתפקידים אחרים). אולם,… להמשך קריאה
לא מכבר כתבתי על סרטיה של ברברה לודן כבמאית, פוסט שכלל גם אזכור לבמאית ג'ואן מיקלין סילבר, שעל סרטיה הראשונים כתבתי בעבר. כך שכבר חזרתי אל שתי במאיות שהיו פעילות בקולנוע האמריקאי של שנות השבעים, תקופה בה פרחה "הוליווד חדשה". המפיקים נתנו אמון ביוצרים צעירים, שיצרו קולנוע אמנותי לעיתים ניסיוני יותר, אך הדבר לא בא לידי ביטוי בכך שניתנו לנשים… להמשך קריאה
בעשור האחרון ההתעניינות ב"וונדה" (Wanda), סרטה של ברברה לודן, עלה משנה לשנה. הרבה מזה הודות לשני שחזורים שונים וסמוכים שעבר הסרט, שיצא בראשית שנות השבעים וזכה לביקורות נלהבות וכישלון מסחרי. התעניינות מחדש נובעת גם מהכרה במיעוט ההזדמנויות שקיבלו נשים לביים סרטים לאורך תולדות הקולנוע בכלל ובשנות השבעים בארה"ב בפרט, וגם בגלל היותה של לודן דמות טרגית, בקריאה שטחית. בעשור שאחרי… להמשך קריאה
בסקר מבקרים ומבקרות מקיף שערך ה-BBC לפני מספר חודשים (גם אור סיגולי מן הבלוג הזה נטל בו חלק), נבחר "הפסנתר" (The Piano), סרטה של ג'יין קמפיון, לסרט הטוב ביותר שביום בידי אישה. למעשה, הסרט זכה להכרה ותהילה מרגע צאתו. הוא קטף את פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 1993 ומספר חודשים מאוחר יותר הוסיף שלושה פרסי אוסקר - לתסריט שכתבה קמפיון,… להמשך קריאה
לוקרסיה מרטל, אחת הבמאיות הגדולות בעולם כיום ובהחלט הבמאית המובילה מארגנטינה, מגיעה כאורחת של הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות. הפסטיבל יקרין את שלושת הסרטים הארוכים שלה וגם שלושה מתוך הסרטים הקצרים שלה. בנוסף, מרטל תיתן סדנת אמן (ביום ג' ה-6.11 ב-20:00 בבית האמנים ברחובות) שזכיתי לכבוד להנחות. אז ממש מומלץ להגיע, במיוחד כי שמורים באולם 20 מקומות חינם בעבור קוראי… להמשך קריאה
תגובות אחרונות