18 בנובמבר 2022 מאת אור סיגולי
זה קצת מוזר לכתוב את זה ככה, בהתחשב בקונטקסט והכל, אבל הדרך הכי טובה להגיע אל הסרט החדש "התפריט" היא במקרה. זה מסוג הסרטים שאם לא מתכוננים אליהם, אם פשוט נתקלים בהם מתוך סקרנות עיוורת, תוצאה של החלטה ספונטנית או כששאר ההקרנות בסינמפלקס מלאות, הם יעבדו כמו קסם. לא בהכרח כי הוא מלא תפניות והפתעות, אלא כי לטובה ולרעה הוא… להמשך קריאה
13 בנובמבר 2021 מאת אורון שמיר
נוסטלגיה היא המגפה של עולם התרבות במאה ה-21. מלבד אינספור רימייקים או החייאות למיניהן של סרטי ומותגי עבר, כמות התוכן המוקדשת לעיסוק מתרפק בתקופות שחלפו הוא מהגבוהים בהיסטוריה, יש להניח. כאשר הומצא המושג במאה ה-17, הנוסטלגיה קוטלגה כמחלה, בניסיון של רופא שוויצרי בשם יוהנס הופר לתאר את התשוקה מלאת הכאב של חיילים שוויצרים לשוב משדה הקרב אל ביתם (תודה ויקיפדיה).… להמשך קריאה
15 בינואר 2021 מאת אורון שמיר
השנה הזו התחילה כמו שהקודמת נגמרה, בחוסר ודאות לגבי מערך הפצת סרטי הקולנוע בישראל. יש המאמינים, ואנחנו בשלב האמונה יש לציין, שאולי בחודש מרץ נוכל לחזור אל האולמות. אני נאלץ להקשיב לכל ניחוש כזה כדי להשהות כתיבה על סרטים מדוברים שכבר נצפו כמעט בכל מקום מלבד ישראל, מ״טנט״ בקיץ ועד ״נשמה״ בסוף השנה. ברור לי שלא רק הקהל אלא גם… להמשך קריאה
14 באוגוסט 2020 מאת אורון שמיר
לאחרונה יוצא לנו למלא את סופי השבוע בפחות סקירות מהרגיל, להסתפק באזכור הסרטים החדשים במדור המיועד להם מבלי להרחיב. אולי כי לכתוב את המילה ״סביר״ אלף פעמים זו לא בדיוק הסקירה שהיינו רוצים לכתוב, או אפילו לקרוא. אבל זה מה שיש לומר על הרבה מהסרטים שאמורים למלא המסך הביתי ואת החלל בלו״ז ובלב שלנו מאז שאין בתי קולנוע. מדי פעם… להמשך קריאה
16 ביולי 2020 מאת אורון שמיר
תייגו תחת סרטים שתוכננה להם הפצה קולנועית בישראל, אבל אז המגפה שיבשה הכל. ״אמה.״ (.Emma), עיבוד חדש לספרה המפורסם של ג'יין אוסטן, כבר זכה לתאריך עלייה לקולנוע באפריל, אחרי בכורה בריטית ואמריקאית בסוף פברואר. יצא שראיתי אותו בקולנוע, פעם כשעוד היה דבר כזה, אבל נאלצתי לחכות עד החודש כדי לכתוב עליו במועד שיהיה רלוונטי לקהל הישראלי. הראשונים להרים את כפפת… להמשך קריאה
6 באפריל 2018 מאת אורון שמיר
הסרט הזה לא בתוכניות ההפצה בישראל ככל הידוע לי, אבל למען האמת – כבר לא אכפת לי. מזה כשנתיים שאני מנסה לאזן בין חוסר הסנכרון בין מערך הפצת הסרטים העולמי, בדגש על הניו-יורקי, לבין הטריטוריה שפשוט לא מאוד מעניינת הרבה שווקים בינלאומיים, הידועה לכולנו בשם מדינת ישראל. זה נכון שסרטים הוליוודיים גדולים בדרך כלל מגיעים ארצה במקביל למועד שחרורם בארצות… להמשך קריאה
2 בפברואר 2017 מאת אור סיגולי
סקירה זו נטולת ספויילרים לחלוטין. אם הבמאי האמריקאי מ. נייט שיאמאלאן יצליח לחזור חזרה לפסגה, זה יהיה אחד הסיפורים היפים. זה לא שהזדמנות שנייה היא משהו נדיר בהוליווד (ע"ע בן אפלק, ריאן ריינולדס או מל גיבסון), אבל זוהי עוד הוכחה שהדברים תמיד יכולים להשתנות. תולדות הדברים בקצרה: שימאלאן, שנולד בהודו ב-1970, פרץ לתודעה עם סרטו השלישי, "החוש השישי". זה קרה… להמשך קריאה
23 בדצמבר 2016 מאת אור סיגולי
ממש לפני שנה, יצאנו אורון ואני מהקרנה מקדימה של הסרט "האיש שנולד מחדש". אלו היו צהריי יום שישי, בחוץ השתוללה סערה, ובזמן שחיכינו לאוטובוס באיזור התעשייה של הרצליה, נושא השיחה היה כמעט אחד ויחיד: איך כולם עושים סלטות באוויר מהתפקיד של ליאונרדו דיקפריו, אבל אף אחד לא מדבר על תצוגת המשחק הטובה ביותר של הסרט – זו של טום הארדי.… להמשך קריאה
זה קצת מוזר לכתוב את זה ככה, בהתחשב בקונטקסט והכל, אבל הדרך הכי טובה להגיע אל הסרט החדש "התפריט" היא במקרה. זה מסוג הסרטים שאם לא מתכוננים אליהם, אם פשוט נתקלים בהם מתוך סקרנות עיוורת, תוצאה של החלטה ספונטנית או כששאר ההקרנות בסינמפלקס מלאות, הם יעבדו כמו קסם. לא בהכרח כי הוא מלא תפניות והפתעות, אלא כי לטובה ולרעה הוא… להמשך קריאה
נוסטלגיה היא המגפה של עולם התרבות במאה ה-21. מלבד אינספור רימייקים או החייאות למיניהן של סרטי ומותגי עבר, כמות התוכן המוקדשת לעיסוק מתרפק בתקופות שחלפו הוא מהגבוהים בהיסטוריה, יש להניח. כאשר הומצא המושג במאה ה-17, הנוסטלגיה קוטלגה כמחלה, בניסיון של רופא שוויצרי בשם יוהנס הופר לתאר את התשוקה מלאת הכאב של חיילים שוויצרים לשוב משדה הקרב אל ביתם (תודה ויקיפדיה).… להמשך קריאה
לאחרונה יוצא לנו למלא את סופי השבוע בפחות סקירות מהרגיל, להסתפק באזכור הסרטים החדשים במדור המיועד להם מבלי להרחיב. אולי כי לכתוב את המילה ״סביר״ אלף פעמים זו לא בדיוק הסקירה שהיינו רוצים לכתוב, או אפילו לקרוא. אבל זה מה שיש לומר על הרבה מהסרטים שאמורים למלא המסך הביתי ואת החלל בלו״ז ובלב שלנו מאז שאין בתי קולנוע. מדי פעם… להמשך קריאה
תייגו תחת סרטים שתוכננה להם הפצה קולנועית בישראל, אבל אז המגפה שיבשה הכל. ״אמה.״ (.Emma), עיבוד חדש לספרה המפורסם של ג'יין אוסטן, כבר זכה לתאריך עלייה לקולנוע באפריל, אחרי בכורה בריטית ואמריקאית בסוף פברואר. יצא שראיתי אותו בקולנוע, פעם כשעוד היה דבר כזה, אבל נאלצתי לחכות עד החודש כדי לכתוב עליו במועד שיהיה רלוונטי לקהל הישראלי. הראשונים להרים את כפפת… להמשך קריאה
הסרט הזה לא בתוכניות ההפצה בישראל ככל הידוע לי, אבל למען האמת – כבר לא אכפת לי. מזה כשנתיים שאני מנסה לאזן בין חוסר הסנכרון בין מערך הפצת הסרטים העולמי, בדגש על הניו-יורקי, לבין הטריטוריה שפשוט לא מאוד מעניינת הרבה שווקים בינלאומיים, הידועה לכולנו בשם מדינת ישראל. זה נכון שסרטים הוליוודיים גדולים בדרך כלל מגיעים ארצה במקביל למועד שחרורם בארצות… להמשך קריאה
סקירה זו נטולת ספויילרים לחלוטין. אם הבמאי האמריקאי מ. נייט שיאמאלאן יצליח לחזור חזרה לפסגה, זה יהיה אחד הסיפורים היפים. זה לא שהזדמנות שנייה היא משהו נדיר בהוליווד (ע"ע בן אפלק, ריאן ריינולדס או מל גיבסון), אבל זוהי עוד הוכחה שהדברים תמיד יכולים להשתנות. תולדות הדברים בקצרה: שימאלאן, שנולד בהודו ב-1970, פרץ לתודעה עם סרטו השלישי, "החוש השישי". זה קרה… להמשך קריאה
ממש לפני שנה, יצאנו אורון ואני מהקרנה מקדימה של הסרט "האיש שנולד מחדש". אלו היו צהריי יום שישי, בחוץ השתוללה סערה, ובזמן שחיכינו לאוטובוס באיזור התעשייה של הרצליה, נושא השיחה היה כמעט אחד ויחיד: איך כולם עושים סלטות באוויר מהתפקיד של ליאונרדו דיקפריו, אבל אף אחד לא מדבר על תצוגת המשחק הטובה ביותר של הסרט – זו של טום הארדי.… להמשך קריאה
תגובות אחרונות