30 ביולי 2022 מאת עופר ליברגל
התלבטתי כיצד לסכם את פסטיבל ירושלים השנה ובסופו של דבר החלטתי לא לבצע סיכום. לא לנסות למצוא מגמות או מכנים משותפים בינתיים, לא לדרג את הסרטים שהכי אהבתי (לאור יש דירוג כזה). התוצאה צמודה מדי, לניתוח מעמיק דרוש עוד זמן. מה גם שהידיעה על מותו של אורי קליין ז"ל שהגיע רגע לפני שעמדתי לכתוב את הפוסט הזה הוציאה אותי סופית… להמשך קריאה
3 באוגוסט 2019 מאת אורון שמיר
חשבתם או חשבתן פעם איך היה מתנהג סרט בסדרת ״מהיר ועצבני״ בלי הדמויות הראשיות והמעיקות? זאת אומרת, בלי כישורי המשחק של וין דיזל, המימיקה של מישל רודריגז, או בלבולי המוח סביב נושא ״כולנו משפחה״ בכל כמה דקות. אם אנחנו כבר שם, אפשר גם לצמצם את אהבת הספורט המוטורי למינימום, למקסם את עלילות הפשע והצלת העולם שהפכו לנפוצות יותר ויותר ככל… להמשך קריאה
20 בינואר 2018 מאת אורון שמיר
הידעתם? זמן הקשב והריכוז הממוצע של קהל, כלומר אנשים שמראש הגיעו מוכנים להאזין לדובר מכל סוג או מדיום, הוא איפשהו בין 18 ל-20 דקות. זה אומר שאם ההרצאה ארוכה מהזמן הזה, על המרצה להחליף הילוך או לשנות פוקוס בכל שליש שעה, אחרת הוא עלול לאבד את הקהל שלו שיפליג בעצמו בתום הזמן הזה למקום רעיוני אחר. האם כל זה רלוונטי… להמשך קריאה
24 ביוני 2016 מאת עופר ליברגל
קוראים ותיקים של סריטה אשר יקישו את המילה "פיקסאר" בחיפוש, או פשוט יכנסו לחלק מן הלינקים במשפט זה, יודעים כי לבלוג בכלל ולי בפרט יש חיבה גדולה, לעתים לא רציונלית, לאולפני האנימציה של פיקסאר, גם בתקופה הנוכחית בה לא כל סרט תוצרת החברה מתקבל כאירוע קולנועי גדול, כפי שהיה לפני עשור בערך. לכן, ייתכן וחלקכם ייקח אותי בערבון מוגבל כאשר אומר שגם ״מוצאים את… להמשך קריאה
21 בדצמבר 2013 מאת עופר ליברגל
ראשית, אפתח בשתי אקסיומות: סרט על חיי נלסון מנדלה לא יכול להיות משעמם, וסרט על חיי נלסון מנדלה לא יכול שלא לרגש. סרטו החדש של ג'סטין צ'דוויק, הנושא את שם המנהיג הידוע, אינו מפריך את האקסיומות הנ"ל. מנדלה הוא דמות פוליטית מן המרתקות שפעלו אי פעם ולבטח בימי חיינו, והמאבק שלו לחירות ולשוויון זכויות לא יכול שלא לרגש. וכן, לא… להמשך קריאה
20 בדצמבר 2013 מאת אורון שמיר
חמישה סרטים חדשים עלו אתמול לאקרנים בבתי הקולנוע. הם מצטרפים אל אחד של שכבר החל את דרכו על המסכים בתחילת השבוע - "היה שלום פטר שווארץ" של יעל ראובני, עליו אור הרעיף שבחים. מלבדו יש לנו ישראלי נוסף (הפעם אור משתתף בו), וגם לא מעט מאמריקה, צרפת, אפריקה, רומניה ואפילו אלסקה. בתקופת הדינוזאורים. "החיים בינתיים", סרטו של ענר פרמינגר ("גולם… להמשך קריאה
1 בנובמבר 2013 מאת אור סיגולי
כיממה לפני הצפייה ב"תור: העולם האפל" גיליתי שאני מתרגש. לא יכולתי להתעלם מכך שהיה בי משהו שממש חיכה להקרנה הקרובה. עם זאת, לא כל כך הבנתי למה. לא אהבתי את "תור" הראשון, עונת הקיץ הזו ארוכה באופן בלתי נסבל, ואת הסיבות לשמחה שלי לראות את כריס המסוורת' אפשר לנטרל בשיטוט מהיר בגוגל-תמונות. אולי, חשבתי לעצמי, זה בגלל זהות הבמאי, אלן… להמשך קריאה
1 באוגוסט 2013 מאת אורון שמיר
נניח שהיה קיים מעין ספר דברי הימים של הקולנוע. ונניח שלכל במאי מוקצה באותו ספר מקום לשורה אחת בלבד. ישנם יוצרים רבים שקשה לסכם את רשימת ההישגים הקולנועיים שלהם לכדי הודעת טקסט או ציוץ בטוויטר, או בניסוח פחות מעליב - לדבר הראשון שקופץ לראש כאשר חושבים עליהם. גיירמו דל טורו, הוא דווקא אחד מהיותר קלים לפיצוח. אין לי מושג מה… להמשך קריאה
התלבטתי כיצד לסכם את פסטיבל ירושלים השנה ובסופו של דבר החלטתי לא לבצע סיכום. לא לנסות למצוא מגמות או מכנים משותפים בינתיים, לא לדרג את הסרטים שהכי אהבתי (לאור יש דירוג כזה). התוצאה צמודה מדי, לניתוח מעמיק דרוש עוד זמן. מה גם שהידיעה על מותו של אורי קליין ז"ל שהגיע רגע לפני שעמדתי לכתוב את הפוסט הזה הוציאה אותי סופית… להמשך קריאה
חשבתם או חשבתן פעם איך היה מתנהג סרט בסדרת ״מהיר ועצבני״ בלי הדמויות הראשיות והמעיקות? זאת אומרת, בלי כישורי המשחק של וין דיזל, המימיקה של מישל רודריגז, או בלבולי המוח סביב נושא ״כולנו משפחה״ בכל כמה דקות. אם אנחנו כבר שם, אפשר גם לצמצם את אהבת הספורט המוטורי למינימום, למקסם את עלילות הפשע והצלת העולם שהפכו לנפוצות יותר ויותר ככל… 
הידעתם? זמן הקשב והריכוז הממוצע של קהל, כלומר אנשים שמראש הגיעו מוכנים להאזין לדובר מכל סוג או מדיום, הוא איפשהו בין 18 ל-20 דקות. זה אומר שאם ההרצאה ארוכה מהזמן הזה, על המרצה להחליף הילוך או לשנות פוקוס בכל שליש שעה, אחרת הוא עלול לאבד את הקהל שלו שיפליג בעצמו בתום הזמן הזה למקום רעיוני אחר. האם כל זה רלוונטי… 
קוראים ותיקים של סריטה אשר יקישו את המילה "פיקסאר" בחיפוש, או פשוט יכנסו לחלק מן הלינקים במשפט זה, יודעים כי לבלוג בכלל ולי בפרט יש חיבה גדולה, לעתים לא רציונלית, לאולפני האנימציה של פיקסאר, גם בתקופה הנוכחית בה לא כל סרט תוצרת החברה מתקבל כאירוע קולנועי גדול, כפי שהיה לפני עשור בערך. לכן, ייתכן וחלקכם ייקח אותי בערבון מוגבל כאשר אומר שגם ״מוצאים את… 
ראשית, אפתח בשתי אקסיומות: סרט על חיי נלסון מנדלה לא יכול להיות משעמם, וסרט על חיי נלסון מנדלה לא יכול שלא לרגש. סרטו החדש של ג'סטין צ'דוויק, הנושא את שם המנהיג הידוע, אינו מפריך את האקסיומות הנ"ל. מנדלה הוא דמות פוליטית מן המרתקות שפעלו אי פעם ולבטח בימי חיינו, והמאבק שלו לחירות ולשוויון זכויות לא יכול שלא לרגש. וכן, לא… 
חמישה סרטים חדשים עלו אתמול לאקרנים בבתי הקולנוע. הם מצטרפים אל אחד של שכבר החל את דרכו על המסכים בתחילת השבוע - "היה שלום פטר שווארץ" של יעל ראובני, עליו אור הרעיף שבחים. מלבדו יש לנו ישראלי נוסף (הפעם אור משתתף בו), וגם לא מעט מאמריקה, צרפת, אפריקה, רומניה ואפילו אלסקה. בתקופת הדינוזאורים. "החיים בינתיים", סרטו של ענר פרמינגר ("גולם… 
כיממה לפני הצפייה ב"תור: העולם האפל" גיליתי שאני מתרגש. לא יכולתי להתעלם מכך שהיה בי משהו שממש חיכה להקרנה הקרובה. עם זאת, לא כל כך הבנתי למה. לא אהבתי את "תור" הראשון, עונת הקיץ הזו ארוכה באופן בלתי נסבל, ואת הסיבות לשמחה שלי לראות את כריס המסוורת' אפשר לנטרל בשיטוט מהיר בגוגל-תמונות. אולי, חשבתי לעצמי, זה בגלל זהות הבמאי, אלן… 
נניח שהיה קיים מעין ספר דברי הימים של הקולנוע. ונניח שלכל במאי מוקצה באותו ספר מקום לשורה אחת בלבד. ישנם יוצרים רבים שקשה לסכם את רשימת ההישגים הקולנועיים שלהם לכדי הודעת טקסט או ציוץ בטוויטר, או בניסוח פחות מעליב - לדבר הראשון שקופץ לראש כאשר חושבים עליהם. גיירמו דל טורו, הוא דווקא אחד מהיותר קלים לפיצוח. אין לי מושג מה…
תגובות אחרונות