31 במרץ 2024 מאת לירון סיני
אלו עדיין ימים משונים, וכל עיסוק בעולם תוכן כבד שאיננו המלחמה בתוכה החיים שלנו מתנהלים מרגיש לפרקים תלוש, מנותק. זה לא תירוץ לכך שלא עלו כאן תכנים חדשים על תת הז'אנר אונס ונקמה בקולנוע תקופה ארוכה. אני מודה, גם בשגרה כשיש לך אפשרות להשלים עוד פער ב"חניבעל" המרהיבה, לתת צ'אנס לאימה בדיסני פלוס על שעון ביולוגי מתקתק (טעות, אני לא… להמשך קריאה
18 באוגוסט 2022 מאת לירון סיני
ההתגברות של גל סרטי האונס והנקמה בעשור האחרון נמשכת כבר זמן מה, במקביל וכתוצאה מתנועת metoo#. ועדיין מלהיב להיווכח כל פעם מחדש עד כמה הסרטים, שבליבם מהלך אלים וקשה של תקיפה מינית שמתניעה מהלך של נקמה, זזו מהשוליים המושמצים ביותר אל חיבוקו של המיינסטרים. פנינים נבחרות מתוכם אני מסקרת כאן בשנים האחרונות. לטוב ולרע, כפי שציינתי בעבר, כשנרטיב נצלני שהפך חתרני… להמשך קריאה
13 ביוני 2022 מאת לירון סיני
עד כה הקדשתי את רוב הסיקור של סרטי האונס והנקמה לסרטים שמתיישבים בצומת של תת-ז'אנרים (גם כי נחשבו נחותים בזמנו, וגם כי אלו אכן יושבים תחת ז'אנר אחר) של סקספלויטיישן וסלאשרים. לאלו יש מבנה ברור של תקיפה מינית ארוכה, ברוטאלית בייצוג הקולנועי שלה, וגרפיות ברמה שקשה לנו להסתכל עליה, כשלאחריה הקורבן, כמעט תמיד אישה, אמורה למות. לפעמים זה מה שקורה,… להמשך קריאה
2 במאי 2022 מאת לירון סיני
את עשרת הפוסטים שכתבתי עד כה על הנושא הקליל של סרטי אימה במבנה של אונס ונקמה התחלתי אי אז במרץ 2018, בעקבות המלצה של אור להאזין לפרק של פודקאסט האימה שאז נקרא "Shockwaves". המנחים אירחו את הבלוגרית ביג'יי קולנג'לו שסיפרה איך, באופן לא צפוי, דווקא צפייה בסרט הבעייתי והמושמץ של מאיר זרחי "יומה של האישה" (או בשמו הנוסף "אני יורקת… להמשך קריאה
7 ביוני 2021 מאת לירון סיני
הפעם במסע המתפתל אל נבכי תת-הז'אנר שעוסק באונס ונקמה אני ממשיכה לעוד תחנה של סקירה עדכנית אחת, לפני שאשוב אל העבר לסקירה כרונולוגית יותר. הסיבה לדילוגים קדימה בזמן שהפכו תכופים היא שצצים יותר סרטים שיכולים להתמקם תחת ההגדרה. "צעירה מבטיחה" זוכה האוסקר, עליו כתבתי בפעם הקודמת, הוא הדוגמה הבולטת והמרכזית ועכשיו תוכלו לצפות בו, אם תרצו, על מסך גדול בבתי… להמשך קריאה
29 במרץ 2021 מאת לירון סיני
בחודש שעבר העלה מחבר המאמרים הויזואליים על קולנוע פטריק ה. ווילם מאמר יוטיוב חדש, על מוזיקה. לאורך כל ההרצאה חשבתי על סצנה עדכנית אחת, בה שיר מטופש של פאריז הילטון מתנגן בחנות פארם מעוצבת בקפידה (מצועצעת, כי אנחנו הרי בסרט), צבועה בגוונים של ורוד ואדום, נוצצת כאילו שאנחנו במסיבה. השיר הופך מדיאגטי - כלומר קיים בעולם של הסרט והדמויות שומעות… להמשך קריאה
15 במאי 2020 מאת לירון סיני
אחת השאלות בביקורת קולנוע בעיניי היא למי הסרט מיועד. או יותר מדויק, מי ייהנו ממנו. כי לצד עניינים קצת יותר אובייקטיביים למראית עין, כמו רמת כתיבת התסריט, טיב המשחק, איכות הצילום וחבורתם, הרבה מאוד מהעמדות לגבי קולנוע או כל פיסת תרבות שהיא תלויות בטעם אישי. ככל שהסרט מוצא חן בעיני יותר אנשים האם הוא בהכרח "טוב" יותר? אם היינו מודדים… להמשך קריאה
22 באוקטובר 2019 מאת לירון סיני
החגים חלפו, משהו שמנסה לקרוא לעצמו סתיו מורגש באוויר (או שזו אשליה שקצת פחות חם), ובסוף השבוע הגיע לאקרנים "מליפיסנט: אדונית הרשע", ההמשך של "מליפיסנט" ("Maleficent") מ-2014, שהיה אחד מהסרטים הראשונים של דיסני שאפשר להתייחס אליו כאל עיבוד עם שחקנים בשר ודם לקלאסיקה אהובה. בניגוד לשעתוקים שהתרגלנו לקבל בשנים האחרונות, הוא גם הביא גרסה מנקודת מבט אחרת של הסיפור. זה… להמשך קריאה
6 ביולי 2019 מאת לירון סיני
ובכן, לטוב ולרע - אנחנו רשמית בתוך שנות ה-80. השיער יתנפח, הבגדים יתרחבו באזורי הכתפיים ויוצרו באזור החלציים, הצבעים על הפנים ובכלל יהיו זוהרים יותר וכך גם המוזיקה, אלא אם כן נהיה במחוזות בהם הכל שחור, אפל ומזיע. בהתאמה, לעיתים גם המחוות ייעשו גדולות יותר. כך אפשר היה, לכאורה, לצפות מהסרט הפעם - "רחובות פראיים" (Savage Streets) שיספק את כל… להמשך קריאה
28 במאי 2019 מאת לירון סיני
בזמן שכולם עוד מתאוששים מכל מיני דברים שקשורים בג'ון סנואו, אני חוזרת לטפל בסדר (סוג של) כרונולוגי בתת הז'אנר המושמץ בקולנוע - סרטי אונס-נקמה. עזבתי אותנו עם ניתוח של שני סרטי "משאלת מוות" הראשונים, שעוסקים באומללות ובגבריות. זה רק הולם שהפוסט הנוכחי עוסק בסרט שהוא מעין היפוך שלהם מבחינת הטיפול בנושא והדמויות מכיוון שהוא עוסק במידה רבה באומללות ובנשיות. "גברת… להמשך קריאה
אלו עדיין ימים משונים, וכל עיסוק בעולם תוכן כבד שאיננו המלחמה בתוכה החיים שלנו מתנהלים מרגיש לפרקים תלוש, מנותק. זה לא תירוץ לכך שלא עלו כאן תכנים חדשים על תת הז'אנר אונס ונקמה בקולנוע תקופה ארוכה. אני מודה, גם בשגרה כשיש לך אפשרות להשלים עוד פער ב"חניבעל" המרהיבה, לתת צ'אנס לאימה בדיסני פלוס על שעון ביולוגי מתקתק (טעות, אני לא… להמשך קריאה
ההתגברות של גל סרטי האונס והנקמה בעשור האחרון נמשכת כבר זמן מה, במקביל וכתוצאה מתנועת metoo#. ועדיין מלהיב להיווכח כל פעם מחדש עד כמה הסרטים, שבליבם מהלך אלים וקשה של תקיפה מינית שמתניעה מהלך של נקמה, זזו מהשוליים המושמצים ביותר אל חיבוקו של המיינסטרים. פנינים נבחרות מתוכם אני מסקרת כאן בשנים האחרונות. לטוב ולרע, כפי שציינתי בעבר, כשנרטיב נצלני שהפך חתרני… להמשך קריאה
עד כה הקדשתי את רוב הסיקור של סרטי האונס והנקמה לסרטים שמתיישבים בצומת של תת-ז'אנרים (גם כי נחשבו נחותים בזמנו, וגם כי אלו אכן יושבים תחת ז'אנר אחר) של סקספלויטיישן וסלאשרים. לאלו יש מבנה ברור של תקיפה מינית ארוכה, ברוטאלית בייצוג הקולנועי שלה, וגרפיות ברמה שקשה לנו להסתכל עליה, כשלאחריה הקורבן, כמעט תמיד אישה, אמורה למות. לפעמים זה מה שקורה,… להמשך קריאה
את עשרת הפוסטים שכתבתי עד כה על הנושא הקליל של סרטי אימה במבנה של אונס ונקמה התחלתי אי אז במרץ 2018, בעקבות המלצה של אור להאזין לפרק של פודקאסט האימה שאז נקרא "Shockwaves". המנחים אירחו את הבלוגרית ביג'יי קולנג'לו שסיפרה איך, באופן לא צפוי, דווקא צפייה בסרט הבעייתי והמושמץ של מאיר זרחי "יומה של האישה" (או בשמו הנוסף "אני יורקת… להמשך קריאה
הפעם במסע המתפתל אל נבכי תת-הז'אנר שעוסק באונס ונקמה אני ממשיכה לעוד תחנה של סקירה עדכנית אחת, לפני שאשוב אל העבר לסקירה כרונולוגית יותר. הסיבה לדילוגים קדימה בזמן שהפכו תכופים היא שצצים יותר סרטים שיכולים להתמקם תחת ההגדרה. "צעירה מבטיחה" זוכה האוסקר, עליו כתבתי בפעם הקודמת, הוא הדוגמה הבולטת והמרכזית ועכשיו תוכלו לצפות בו, אם תרצו, על מסך גדול בבתי… להמשך קריאה
בחודש שעבר העלה מחבר המאמרים הויזואליים על קולנוע פטריק ה. ווילם מאמר יוטיוב חדש, על מוזיקה. לאורך כל ההרצאה חשבתי על סצנה עדכנית אחת, בה שיר מטופש של פאריז הילטון מתנגן בחנות פארם מעוצבת בקפידה (מצועצעת, כי אנחנו הרי בסרט), צבועה בגוונים של ורוד ואדום, נוצצת כאילו שאנחנו במסיבה. השיר הופך מדיאגטי - כלומר קיים בעולם של הסרט והדמויות שומעות… להמשך קריאה
אחת השאלות בביקורת קולנוע בעיניי היא למי הסרט מיועד. או יותר מדויק, מי ייהנו ממנו. כי לצד עניינים קצת יותר אובייקטיביים למראית עין, כמו רמת כתיבת התסריט, טיב המשחק, איכות הצילום וחבורתם, הרבה מאוד מהעמדות לגבי קולנוע או כל פיסת תרבות שהיא תלויות בטעם אישי. ככל שהסרט מוצא חן בעיני יותר אנשים האם הוא בהכרח "טוב" יותר? אם היינו מודדים… להמשך קריאה
החגים חלפו, משהו שמנסה לקרוא לעצמו סתיו מורגש באוויר (או שזו אשליה שקצת פחות חם), ובסוף השבוע הגיע לאקרנים "מליפיסנט: אדונית הרשע", ההמשך של "מליפיסנט" ("Maleficent") מ-2014, שהיה אחד מהסרטים הראשונים של דיסני שאפשר להתייחס אליו כאל עיבוד עם שחקנים בשר ודם לקלאסיקה אהובה. בניגוד לשעתוקים שהתרגלנו לקבל בשנים האחרונות, הוא גם הביא גרסה מנקודת מבט אחרת של הסיפור. זה… להמשך קריאה
ובכן, לטוב ולרע - אנחנו רשמית בתוך שנות ה-80. השיער יתנפח, הבגדים יתרחבו באזורי הכתפיים ויוצרו באזור החלציים, הצבעים על הפנים ובכלל יהיו זוהרים יותר וכך גם המוזיקה, אלא אם כן נהיה במחוזות בהם הכל שחור, אפל ומזיע. בהתאמה, לעיתים גם המחוות ייעשו גדולות יותר. כך אפשר היה, לכאורה, לצפות מהסרט הפעם - "רחובות פראיים" (Savage Streets) שיספק את כל… להמשך קריאה
בזמן שכולם עוד מתאוששים מכל מיני דברים שקשורים בג'ון סנואו, אני חוזרת לטפל בסדר (סוג של) כרונולוגי בתת הז'אנר המושמץ בקולנוע - סרטי אונס-נקמה. עזבתי אותנו עם ניתוח של שני סרטי "משאלת מוות" הראשונים, שעוסקים באומללות ובגבריות. זה רק הולם שהפוסט הנוכחי עוסק בסרט שהוא מעין היפוך שלהם מבחינת הטיפול בנושא והדמויות מכיוון שהוא עוסק במידה רבה באומללות ובנשיות. "גברת… להמשך קריאה
תגובות אחרונות