24 בפברואר 2023 מאת עופר ליברגל
איני אוהב לפתוח טקסט עם אמירה נחרצת מדי, אולם עבורי סרטו של אקירה קורוסאווה משנת 1952, "איקירו" (Ikiru), הוא אולי אחד מן הסרטים הכי גדולים בתולדות הקולנוע. אמנם לא בחרתי בו לאחרונה כאחד מעשרת הסרטים הכי טובים אי-פעם בדירוג הלא-מחייב שעשיתי, אבל בהחלט שקלתי אותו. זאת למרות שהוא לא בטוח הסרט הכי גדול של קורוסאווה, במאי יפני שעבד שבז'אנרים שונים… להמשך קריאה
24 בדצמבר 2022 מאת אורון שמיר
בסוף שנת 2013, או תחילת 2014 בישראל, אחד השמות הקבועים בעונת הפרסים היה ״פילומנה״ (Philomena). במבט ראשון הוא נראה מתקתק ומתנחמד, סיפור על עיתונאי סרקסטי וספקן (סטיב קוגן) שנדרש לכתוב על עניינים אנושיים ומתלווה אל אישה מבוגרת (ג׳ודי דנץ׳) המנסה לפתור את עברה שבמרכזו תעלומה. בן האליטה שפוגש אישה עממית המלמדת אותו להתחבר לרגשותיו, או שמא גברת חובבת רומנים זולים… להמשך קריאה
25 באוקטובר 2022 מאת עופר ליברגל
מחר (יום רביעי, ה-26.10) בסינמטק הרצליה אני מתארח בסדרת ההקרנות "קולנוע זמיר: מועדון סרטים מלוכלכים" של הפודקאסאט "טראשטוק" בהניית גלי פורת ושני קיניסו. במהלך הערב, למן השעה 20:30, ננהל דיון/הקדמה לפני הסרט ״ריטה, סו ובוב גם הוא״ (Rita, Sue and Bob Too), ובפוסט זה אני מבקש לעורר סקרנות לקראת האירוע, אך גם להשאיר דברים לדיון עצמו. לכן, הכתיבה שלי על… להמשך קריאה
28 במאי 2022 מאת לירון סיני
הכותרת לראיון עם אלכס גארלנד במגזין Indiewire מציינת שהבמאי יודע שהסרט החדש שלו שגם כתב, "רדופה" (Men), הוא הקשה ביותר לפענוח. משיחות עם חברי סריטה ששיטטו בסקרנות ברחבי האינטרנט לראות מה עוד חשבו על הסרט של מי שאחראי בין היתר ל"העולם שאחרי: הכחדה", "אקס מאכינה" ולתסריטים של "השופט דראד" ו"החוף" - הצוות במגזין המוערך לא לבד. יש אי אלו קולות… להמשך קריאה
22 במאי 2022 מאת עופר ליברגל
ייתכן וזה לא הזמן האידיאלי לכתוב פוסט על "עירום" (Naked), סרטו של מייק לי. אמנם בדיוק החודש מלאו 29 שנים להקרנת הבכורה שלו בפסטיבל קאן, שם זכה בפרס השחקן והבמאי, אבל זה לא ממש ציון דרך עגול. אני גם לא בטוח שזה הסרט של מייק לי שאני הכי אוהב - יש לי סימפטיה ל"מותק של חיים" (Life Is Sweet), הסרט… להמשך קריאה
14 במאי 2022 מאת אורון שמיר
הדבר הראשון שכדאי לדבר עליו בהקשר של הסרט ״האיש שלא היה״ (Operation Mincemeat) הוא השם שלו. ליתר דיוק, השוני בין השם העברי והלועזי. זה כאילו טרחני וקטנוני ואולי אפילו מיושן, אבל הפעם לא באתי להתלונן – אלא לתהות. ״האיש שלא היה״ הוא דווקא שם מצוין בעיניי, משום שהוא משרה תחושה של מותחן ריגול, כלומר מתאר נאמנה את הסרט (גם עלילתית… להמשך קריאה
21 במרץ 2022 מאת עופר ליברגל
הקדמה לפרויקט: היציאה לאקרנים (ובהמשך אל נטפליקס) של "כוחו של הכלב" משלימה סוג של תהליך אשר מתעצם בשנים האחרונות: עלייה במעמדה של הבמאית ג'יין קמפיון כאחת מדמויות המפתח בתרבות של העשורים האחרונים. ההערכה המחודשת לסרטיה בקרב חובבי קולנוע נובעת לא רק מן המגדר שלה, אלא גם מכך שהיא הקדימה את זמנה בסוגיות אחרות. חלקן קשורות לייצוג מורכב של מיניות ודיון בטאבואים, חלקן קשורות ליצירת… להמשך קריאה
4 במרץ 2022 מאת עופר ליברגל
ז'אנר סרטי השוד הוא אחד מן המהנים ביותר לצפייה, בשל אלמנט התחכום המובנה בתוכו. לרוב, סרט שוד ידגיש את המקצוענות והיעילות של השודד (ו/או הבלש) ויירגש את הקהל דרך הכישורים וההפתעות הכלולות בתכנון ובביצוע השוד. לרוב, השודד עובד לא רק על מערך האבטחה, אלא גם על קהל הצופים שלומדים כי היה עוד פרט שפספסו בתכנית שלו. זה נכון בין אם… להמשך קריאה
11 בפברואר 2022 מאת אורון שמיר
האובססיה של התרבות הפופולרית לדמות של הנסיכה דיאנה נמצאת, להערכתי, בנקודת רוויה ושיא של כל הזמנים מאז מותה. היא השתלטה על הסדרה ״הכתר״ בעונותיה האחרונות, שם גילמה אותה השחקנית אמה קורין, ועתידה להמשיך בכך השחקנית שמחליפה אותה, אליזבת׳ דביקי. באותה נטפליקס תוכלו למצוא את ״דיאנה: המחזמר״ (בחיי שזה אמיתי). בכל מקום שאינו נטפליקס, כתבות וסרטים דוקומנטריים המשתמשים בדמותה מילאו את… להמשך קריאה
13 בנובמבר 2021 מאת אורון שמיר
נוסטלגיה היא המגפה של עולם התרבות במאה ה-21. מלבד אינספור רימייקים או החייאות למיניהן של סרטי ומותגי עבר, כמות התוכן המוקדשת לעיסוק מתרפק בתקופות שחלפו הוא מהגבוהים בהיסטוריה, יש להניח. כאשר הומצא המושג במאה ה-17, הנוסטלגיה קוטלגה כמחלה, בניסיון של רופא שוויצרי בשם יוהנס הופר לתאר את התשוקה מלאת הכאב של חיילים שוויצרים לשוב משדה הקרב אל ביתם (תודה ויקיפדיה).… להמשך קריאה
איני אוהב לפתוח טקסט עם אמירה נחרצת מדי, אולם עבורי סרטו של אקירה קורוסאווה משנת 1952, "איקירו" (Ikiru), הוא אולי אחד מן הסרטים הכי גדולים בתולדות הקולנוע. אמנם לא בחרתי בו לאחרונה כאחד מעשרת הסרטים הכי טובים אי-פעם בדירוג הלא-מחייב שעשיתי, אבל בהחלט שקלתי אותו. זאת למרות שהוא לא בטוח הסרט הכי גדול של קורוסאווה, במאי יפני שעבד שבז'אנרים שונים… להמשך קריאה
בסוף שנת 2013, או תחילת 2014 בישראל, אחד השמות הקבועים בעונת הפרסים היה ״פילומנה״ (Philomena). במבט ראשון הוא נראה מתקתק ומתנחמד, סיפור על עיתונאי סרקסטי וספקן (סטיב קוגן) שנדרש לכתוב על עניינים אנושיים ומתלווה אל אישה מבוגרת (ג׳ודי דנץ׳) המנסה לפתור את עברה שבמרכזו תעלומה. בן האליטה שפוגש אישה עממית המלמדת אותו להתחבר לרגשותיו, או שמא גברת חובבת רומנים זולים… להמשך קריאה
מחר (יום רביעי, ה-26.10) בסינמטק הרצליה אני מתארח בסדרת ההקרנות "קולנוע זמיר: מועדון סרטים מלוכלכים" של הפודקאסאט "טראשטוק" בהניית גלי פורת ושני קיניסו. במהלך הערב, למן השעה 20:30, ננהל דיון/הקדמה לפני הסרט ״ריטה, סו ובוב גם הוא״ (Rita, Sue and Bob Too), ובפוסט זה אני מבקש לעורר סקרנות לקראת האירוע, אך גם להשאיר דברים לדיון עצמו. לכן, הכתיבה שלי על… להמשך קריאה
הכותרת לראיון עם אלכס גארלנד במגזין Indiewire מציינת שהבמאי יודע שהסרט החדש שלו שגם כתב, "רדופה" (Men), הוא הקשה ביותר לפענוח. משיחות עם חברי סריטה ששיטטו בסקרנות ברחבי האינטרנט לראות מה עוד חשבו על הסרט של מי שאחראי בין היתר ל"העולם שאחרי: הכחדה", "אקס מאכינה" ולתסריטים של "השופט דראד" ו"החוף" - הצוות במגזין המוערך לא לבד. יש אי אלו קולות… להמשך קריאה
ייתכן וזה לא הזמן האידיאלי לכתוב פוסט על "עירום" (Naked), סרטו של מייק לי. אמנם בדיוק החודש מלאו 29 שנים להקרנת הבכורה שלו בפסטיבל קאן, שם זכה בפרס השחקן והבמאי, אבל זה לא ממש ציון דרך עגול. אני גם לא בטוח שזה הסרט של מייק לי שאני הכי אוהב - יש לי סימפטיה ל"מותק של חיים" (Life Is Sweet), הסרט… להמשך קריאה
הדבר הראשון שכדאי לדבר עליו בהקשר של הסרט ״האיש שלא היה״ (Operation Mincemeat) הוא השם שלו. ליתר דיוק, השוני בין השם העברי והלועזי. זה כאילו טרחני וקטנוני ואולי אפילו מיושן, אבל הפעם לא באתי להתלונן – אלא לתהות. ״האיש שלא היה״ הוא דווקא שם מצוין בעיניי, משום שהוא משרה תחושה של מותחן ריגול, כלומר מתאר נאמנה את הסרט (גם עלילתית… להמשך קריאה
הקדמה לפרויקט: היציאה לאקרנים (ובהמשך אל נטפליקס) של "כוחו של הכלב" משלימה סוג של תהליך אשר מתעצם בשנים האחרונות: עלייה במעמדה של הבמאית ג'יין קמפיון כאחת מדמויות המפתח בתרבות של העשורים האחרונים. ההערכה המחודשת לסרטיה בקרב חובבי קולנוע נובעת לא רק מן המגדר שלה, אלא גם מכך שהיא הקדימה את זמנה בסוגיות אחרות. חלקן קשורות לייצוג מורכב של מיניות ודיון בטאבואים, חלקן קשורות ליצירת… להמשך קריאה
ז'אנר סרטי השוד הוא אחד מן המהנים ביותר לצפייה, בשל אלמנט התחכום המובנה בתוכו. לרוב, סרט שוד ידגיש את המקצוענות והיעילות של השודד (ו/או הבלש) ויירגש את הקהל דרך הכישורים וההפתעות הכלולות בתכנון ובביצוע השוד. לרוב, השודד עובד לא רק על מערך האבטחה, אלא גם על קהל הצופים שלומדים כי היה עוד פרט שפספסו בתכנית שלו. זה נכון בין אם… להמשך קריאה
האובססיה של התרבות הפופולרית לדמות של הנסיכה דיאנה נמצאת, להערכתי, בנקודת רוויה ושיא של כל הזמנים מאז מותה. היא השתלטה על הסדרה ״הכתר״ בעונותיה האחרונות, שם גילמה אותה השחקנית אמה קורין, ועתידה להמשיך בכך השחקנית שמחליפה אותה, אליזבת׳ דביקי. באותה נטפליקס תוכלו למצוא את ״דיאנה: המחזמר״ (בחיי שזה אמיתי). בכל מקום שאינו נטפליקס, כתבות וסרטים דוקומנטריים המשתמשים בדמותה מילאו את… להמשך קריאה
נוסטלגיה היא המגפה של עולם התרבות במאה ה-21. מלבד אינספור רימייקים או החייאות למיניהן של סרטי ומותגי עבר, כמות התוכן המוקדשת לעיסוק מתרפק בתקופות שחלפו הוא מהגבוהים בהיסטוריה, יש להניח. כאשר הומצא המושג במאה ה-17, הנוסטלגיה קוטלגה כמחלה, בניסיון של רופא שוויצרי בשם יוהנס הופר לתאר את התשוקה מלאת הכאב של חיילים שוויצרים לשוב משדה הקרב אל ביתם (תודה ויקיפדיה).… להמשך קריאה
תגובות אחרונות