28 בדצמבר 2020 מאת לירון סיני
דבר אחד היה בטוח בשנה בה שום דבר לא היה בטוח, וכל מילה נוספת עליה נידונה להיקרא כמו הד שחוק של קלישאה שכתב מישהו אחר. "אני חושבת לגמור עם זה" של צ'רלי קאופמן לא יופיע בעשיריה שלי. יש לי הערכה מיוחדת לסרטים שאינם סרטי אימה באופן מוצהר, ועם זאת יש בהם רגעים מצמררים שלא מרפים. היו בו כמה סצנות כאלה,… להמשך קריאה
22 בדצמבר 2020 מאת עופר ליברגל
כותרת סיכום השנה שלי לקוחה משמו של זוכה פרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה, ואחד מן הסרטים שהכי אהבתי השנה. הכותרת באנגלית היא This Is Not a Burial, It's a Resurrection למי שרוצה לדעת איך למצוא את הסרט שביים למוהאנג ג'רמיה מוזסה. אולם, היא נבחרה כמוצא לסיכום הזה לא בגלל הסרט, אלא בגלל תופעה בולטת בעיסוק בקולנוע בשנת 2020,… להמשך קריאה
21 בדצמבר 2020 מאת מערכת סריטה
2020, שתהיה בריאה, הייתה שנה כל כך בעייתית שאפילו תהינו לרגע האם בכלל לעשות את מצעד הסרטים הגרועים המסורתי שלנו. כשהקולנוע אוכל כל כך הרבה קש, חלק מהמטרות שלנו הן להרים ולהזכיר כמה זה הדבר הכי נפלא בעולם. מצד שני, ראינו ממש הרבה סרטים גרועים השנה. אז אנחנו לוקחים רק יום אחד לאוורר את הרע, המשעמם, המתיש, החפיפניקי והמרגיז שהיה… להמשך קריאה
12 בדצמבר 2020 מאת אור סיגולי
כמו שליט שרואה איך קיצו עלול להגיע ומנסה לעשות שלום עם כל מיני מדינות לא רלוונטיות ולהקליט שירי פופ (מה?), כך גם 2020 כנראה רואה שסוף דצמבר מעבר לפינה ויש לה הזדמנות אחרונה להתחמק מתואר "השנה הגרועה ביותר של הזיכרון הנוכחי". זאת ודאי הסיבה למה בסוף שבוע אחד, שנייה לפני 2021, יצאו לעולם שני סרטים בכיכובה של מריל סטריפ. כולם… להמשך קריאה
5 בדצמבר 2020 מאת אור סיגולי
יהיה בלתי אפשרי להתעלם מכל האירוניות שמקפל בתוכו פרויקט כמו "מאנק" (Mank), ותהיו בטוחים שדיויד פינצ'ר הבמאי וריד הייסטינגס בעל המניות של נטפליקס מודעים לכולם. לשחרר ישירות למסך הקטן של הסטרימינג (אחרי הפצה קולנועית מצומצמת, כשזו שתוכננה בלי קשר למגיפה) סרט על תקופה ששינתה את הוליווד, שעטיפתו מתרפקת על קולנוע קלאסי אך תוכנו עוקץ את עמודי התווך של תעשיית הסרטים… להמשך קריאה
27 בנובמבר 2020 מאת אור סיגולי
"קינת ההילבילים: זיכרונות של משפחה ותרבות במשבר" הוא שם הספר עליו מבוסס הסרט החדש בנטפליקס "יומני האפלצ'ים" (Hillbily Elegy), שהיה סוג של תופעה בארה"ב. הספר יצא ביוני 2016, והביא ממקור ראשון את חוויותיו של ג'יימס דיויד וינס. המספר גדל בעיירות הנחשלות של אוהיו ובאיזורי הגבעות והיערות של האפלצ'ים, מקום שהקדמה האמריקאית לא כל כך הגיעה אליו ונחשב לאיזור שמאוכלס בעיקר… להמשך קריאה
26 בנובמבר 2020 מאת אור סיגולי
יש בטח איזשהו לקח בדרך בה גיליתי וצפיתי בסרט "Happy Old Year" (כנגד כל עצת SEO אני מסרב לכתוב את שמו הרשמי בישראל. שמתי אותו בכותרת, ובזה אני שוכח ממנו), אבל אני לא לגמרי בטוח האם הוא חיובי או שלילי. על הסרט הזה קראתי לראשונה השבוע, כאשר תאילנד החליטה להפוך אותו לנציגה הרשמי לאוסקר, כזה שיתמודד על מקום בקטגורית הסרט… להמשך קריאה
21 בנובמבר 2020 מאת אורון שמיר
יתום אפריקאי, בגיל שבין ילדות ונעורים, מוצא עצמו ברובע מהגרים בעיר אירופאית. הוא מנהל חיי פשע ורחוב אך זוכה בתחליף אם שנראה לא אידיאלי בתחילה, בדמות פרוצה לשעבר שהזדקנה, ניצולת שואה שמטפלת באבודים שכמותו. בעוד מצבה הבריאותי מתדרדר, נרקם ביניהם קשר. נשמע בנאלי וסנטימנטלי? או אולי גרוטסקי וקאמפי? ספרו את זה למי שמאדירים את ״כל החיים לפניו״, ספרו של רומן… להמשך קריאה
7 בנובמבר 2020 מאת לירון סיני
בואו נעשה תרגיל מחשבתי קטן: נניח שסיפרו לכם על סרט אימה בריטי חדש בנטפליקס, עם מאט סמית' (הדוקטור שחובב טורבנים, למי שעקבו אחרי "דוקטור הו") שבמרכזו זוג מהגרים מדרום סודן. מה הייתם חושבים שהעלילה שלו תהיה? אני אוטומטית הנחתי, ומתוך היכרות עם גוון המשחק הצעקני משהו של סמית', שנקבל סיפור על חוויה של זרות בארץ חדשה, סיפור מוסר על איך… להמשך קריאה
6 בנובמבר 2020 מאת עופר ליברגל
פרויקט הכתיבה על מונטי פייתון בסריטה ממשיך ומגיע לנקודה מוזרה - משהו במעבר אל "מונטי פייתון והגביע הקדוש" (Monty Python and the Holy Grail) מרגיש לפתע הגיוני מדי. יש כאן גם התקדמות עם הכרונולוגיה וגם כתיבה על סרט קולנוע בבלוג שמוקדש לסרטים. אבל ייתכן והדרך לכתוב על הגדוּלה של מונטי פייתון היא להתרחק מן הפיתוי לכתיבה ברוח האנרכיה של הסרט… להמשך קריאה
דבר אחד היה בטוח בשנה בה שום דבר לא היה בטוח, וכל מילה נוספת עליה נידונה להיקרא כמו הד שחוק של קלישאה שכתב מישהו אחר. "אני חושבת לגמור עם זה" של צ'רלי קאופמן לא יופיע בעשיריה שלי. יש לי הערכה מיוחדת לסרטים שאינם סרטי אימה באופן מוצהר, ועם זאת יש בהם רגעים מצמררים שלא מרפים. היו בו כמה סצנות כאלה,… להמשך קריאה
כותרת סיכום השנה שלי לקוחה משמו של זוכה פרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה, ואחד מן הסרטים שהכי אהבתי השנה. הכותרת באנגלית היא This Is Not a Burial, It's a Resurrection למי שרוצה לדעת איך למצוא את הסרט שביים למוהאנג ג'רמיה מוזסה. אולם, היא נבחרה כמוצא לסיכום הזה לא בגלל הסרט, אלא בגלל תופעה בולטת בעיסוק בקולנוע בשנת 2020,… להמשך קריאה
2020, שתהיה בריאה, הייתה שנה כל כך בעייתית שאפילו תהינו לרגע האם בכלל לעשות את מצעד הסרטים הגרועים המסורתי שלנו. כשהקולנוע אוכל כל כך הרבה קש, חלק מהמטרות שלנו הן להרים ולהזכיר כמה זה הדבר הכי נפלא בעולם. מצד שני, ראינו ממש הרבה סרטים גרועים השנה. אז אנחנו לוקחים רק יום אחד לאוורר את הרע, המשעמם, המתיש, החפיפניקי והמרגיז שהיה… להמשך קריאה
כמו שליט שרואה איך קיצו עלול להגיע ומנסה לעשות שלום עם כל מיני מדינות לא רלוונטיות ולהקליט שירי פופ (מה?), כך גם 2020 כנראה רואה שסוף דצמבר מעבר לפינה ויש לה הזדמנות אחרונה להתחמק מתואר "השנה הגרועה ביותר של הזיכרון הנוכחי". זאת ודאי הסיבה למה בסוף שבוע אחד, שנייה לפני 2021, יצאו לעולם שני סרטים בכיכובה של מריל סטריפ. כולם… להמשך קריאה
יהיה בלתי אפשרי להתעלם מכל האירוניות שמקפל בתוכו פרויקט כמו "מאנק" (Mank), ותהיו בטוחים שדיויד פינצ'ר הבמאי וריד הייסטינגס בעל המניות של נטפליקס מודעים לכולם. לשחרר ישירות למסך הקטן של הסטרימינג (אחרי הפצה קולנועית מצומצמת, כשזו שתוכננה בלי קשר למגיפה) סרט על תקופה ששינתה את הוליווד, שעטיפתו מתרפקת על קולנוע קלאסי אך תוכנו עוקץ את עמודי התווך של תעשיית הסרטים… להמשך קריאה
"קינת ההילבילים: זיכרונות של משפחה ותרבות במשבר" הוא שם הספר עליו מבוסס הסרט החדש בנטפליקס "יומני האפלצ'ים" (Hillbily Elegy), שהיה סוג של תופעה בארה"ב. הספר יצא ביוני 2016, והביא ממקור ראשון את חוויותיו של ג'יימס דיויד וינס. המספר גדל בעיירות הנחשלות של אוהיו ובאיזורי הגבעות והיערות של האפלצ'ים, מקום שהקדמה האמריקאית לא כל כך הגיעה אליו ונחשב לאיזור שמאוכלס בעיקר… להמשך קריאה
יש בטח איזשהו לקח בדרך בה גיליתי וצפיתי בסרט "Happy Old Year" (כנגד כל עצת SEO אני מסרב לכתוב את שמו הרשמי בישראל. שמתי אותו בכותרת, ובזה אני שוכח ממנו), אבל אני לא לגמרי בטוח האם הוא חיובי או שלילי. על הסרט הזה קראתי לראשונה השבוע, כאשר תאילנד החליטה להפוך אותו לנציגה הרשמי לאוסקר, כזה שיתמודד על מקום בקטגורית הסרט… להמשך קריאה
יתום אפריקאי, בגיל שבין ילדות ונעורים, מוצא עצמו ברובע מהגרים בעיר אירופאית. הוא מנהל חיי פשע ורחוב אך זוכה בתחליף אם שנראה לא אידיאלי בתחילה, בדמות פרוצה לשעבר שהזדקנה, ניצולת שואה שמטפלת באבודים שכמותו. בעוד מצבה הבריאותי מתדרדר, נרקם ביניהם קשר. נשמע בנאלי וסנטימנטלי? או אולי גרוטסקי וקאמפי? ספרו את זה למי שמאדירים את ״כל החיים לפניו״, ספרו של רומן… להמשך קריאה
בואו נעשה תרגיל מחשבתי קטן: נניח שסיפרו לכם על סרט אימה בריטי חדש בנטפליקס, עם מאט סמית' (הדוקטור שחובב טורבנים, למי שעקבו אחרי "דוקטור הו") שבמרכזו זוג מהגרים מדרום סודן. מה הייתם חושבים שהעלילה שלו תהיה? אני אוטומטית הנחתי, ומתוך היכרות עם גוון המשחק הצעקני משהו של סמית', שנקבל סיפור על חוויה של זרות בארץ חדשה, סיפור מוסר על איך… להמשך קריאה
פרויקט הכתיבה על מונטי פייתון בסריטה ממשיך ומגיע לנקודה מוזרה - משהו במעבר אל "מונטי פייתון והגביע הקדוש" (Monty Python and the Holy Grail) מרגיש לפתע הגיוני מדי. יש כאן גם התקדמות עם הכרונולוגיה וגם כתיבה על סרט קולנוע בבלוג שמוקדש לסרטים. אבל ייתכן והדרך לכתוב על הגדוּלה של מונטי פייתון היא להתרחק מן הפיתוי לכתיבה ברוח האנרכיה של הסרט… להמשך קריאה
תגובות אחרונות