• אוסקר 2019/20: חוגגים כאילו זו 1994 שוב
  • סקירה כפולה לסרטי אמזון פריים וידאו
  • בחורים רעים
  • ״השחור האחרון בסן פרנסיסקו״ ו״קווין וסלים״, סקירה
  • ריצ'רד ג'ול
  • סרטים חדשים: ״ריצ׳רד ג׳ול״ של קלינט איסטווד
  • אוסקר 2019/20: אז מה היה לנו ברשימת המועמדים
  • אוסקר 2019/20: רשימת המועמדים המלאה
  • מה אפשר להפיק מסרטים מאתגרים וקשים לצפייה
  • אוסקר 2019/20: ההימורים שלנו לרשימת המועמדים
  • בעקבות ״ג׳וג׳ו ראביט״: מחשבות על ייצוג הסבל הגרמני
  • אוסקר 2019/20: המועמדים לאיגודי הבמאים והמפיקים
  • אוסקר 2019/20: מועמדי איגוד הצלמים וזוכי הגלובוס
  • ״נפילת אימפריית הכסף״ ו״השנה הראשונה שלי״
  • ״המורה לאנגלית״, סקירה לסרטו של יובל אדלר
  • סקירה ל-
  • המלצות סינמטקים: מהדורת ינואר 2020

"היא", סקירה

14 בינואר 2017 מאת לירון סיני
כל צופה מביא איתו את המטען שלו לכל יצירה שהוא חווה, לכן אמנות טובה גורמת לנו להרגיש מנעד שלם של רגשות, פתוחה לאינספור פרשנויות, כולל כאלו שהיוצר לאו דווקא חש או כיוון אליהן. רולנד בארת' כתב על זה טקסט קצר ובהיר ב-1967, הוא קרא לו "מות המחבר" וטען, בגדול, שהפרשנות והמשמעות של הטקסט נתונות בידי הקורא, לא בידי הכותב, ושהיצירה… להמשך קריאה