22 ביולי 2025 מאת עופר ליברגל
פסטיבל ירושלים ממשיך בקצב יותר מהיר ממה שאנחנו מספיקים לדווח ממנו. בדיווח הזה, השני במספר, אני מקדיש חלק נרחב יחסית, אבל כנראה עדיין לא ממצה, לאחד מן הסרטים הישראלים הכי מדוברים בעת האחרונה, באופן נדיר לא רק בארץ. אם כי כנראה ש"כן" של נדב לפיד הוא סרט שהקריאה שלו שונה למי שנמצא רחוק יותר ממה שמתרחש כאן. בנוסף אסקור עוד… להמשך קריאה
20 ביולי 2025 מאת עופר ליברגל
פסטיבל הקולנוע של ירושלים הוא עבורי חגיגה של ממש, לה אני מחכה מדי שנה כבר 25 שנה. ביום חמישי החולף הוא נפתח, השנה לראשונה עם אור סיגולי, שגם כותב כן למי שאינו יודע, כמנהל אמנותי יחיד אחרי שנת חפיפה. מי שאני רוצה לומר: עבורי זה בית, ביותר ממובן אחד. אבל לגבי הסרטים אני חושב שאני קרוב יותר לנייטרלי, גם אם… להמשך קריאה
15 ביולי 2025 מאת מערכת סריטה
בכל שנה מחדש מרגש להתכונן לפסטיבל הקולנוע של ירושלים, אבל השנה הזו בכל זאת מיוחדת. קודם כל כי אנחנו צריכים את זה מאוד, זקוקים ממש, חייבים את הבועה של פסטיבל הקולנוע החשוב והאהוב הזה. בין ה-17 וה-26 ביולי, עד כמה שנצליח כולנו יחד ולחוד, נתמגן נפשית ומנטלית בין כתלי הסינמטק הירושלמי וקולנוע לב סמדר, במטרה לראות כמה שיותר סרטים ולדבר… להמשך קריאה
14 ביולי 2025 מאת עופר ליברגל
ארבע קלאסיקות יוצגו השנה בפסטיבל הקולנוע של ירושלים, אותו מנהל אמנותית אור סיגולי, שכותב כאן. על שלוש מתוכן כתבנו בעבר בהרחבה זו או אחרת בסריטה: ״שעשועי החתולים״ של קרולי מאק, ״המנסרים מטקסס״ של טובי הופר ו״בלדה טריסטה״ של אלכס דה לה איגלסיה (סרט העשור הקודם של סריטה). נותרנו רק עם "הנוסע" (The Passenger) של הבמאי האיטלקי מיכאלאנג'לו אנטוניוני, בו עסקנו… להמשך קריאה
1 ביוני 2025 מאת עופר ליברגל
פסטיבל דוקאביב אמנם ננעל במוצאי שבת, אולם חלק מן הסרטים בו מוספים להדהד בי. מספר סרטים ישראליים שהוקרנו בו יוסיפו להיות חלק מהשיח והאופציות עבור צופי הקולנוע בזמן הקרוב, כולל סרט שאכתוב עליו כעת ויהיו זמין לצפייה ביתית כבר השבוע. לכן, כסוג של סיכום, אני כותב על עוד מספר סרטים שאהבתי, כאשר ייתכן שעל סרטים אחרים שצפיתי וטרם כתבתי אכתוב… להמשך קריאה
31 במאי 2025 מאת עופר ליברגל
פסטיבל דוקאביב נכנס לסוף השבוע האחרון שלו ואני מקווה להפסיק לצפות בעוד כמה סרטים וגם לכתוב על סרטים נוספים, אבל זה יהיה כבר אחרי הסיום שלו. בין היתר, טרם צפיתי בזוכה בתחרות הישראלית וגם בעוד כמה סרטים, שכן כמות האולמות המלאים בפסטיבל גדולה למדי, כולל בהקרנות צהריים באמצע השבוע. בכל מקרה, בדיווח זה סרט ישראלי מדובר שגם זכה באחד הפרסים,… להמשך קריאה
27 במאי 2025 מאת עופר ליברגל
הדיווח השני מפסטיבל דוקאביב מתמקד בסרטים ישראלים, גם אם לא כולם מן התחרות הישראלית והאחרון מבניהם יכול להיחשב ישראלי-פלסטיני, או סרט ערבי-ישראלי. כולם נותנים מבט לכיוון צדדים שלא בהכרח זוכים לתשומת לב בימים אלו ובכלל, גם אם הם לא בהכרח תגליות. רק מבט מעמיק יותר אל אזורים עליהם אנחנו מסתכלים פחות. התמונה בראש הפוסט היא למטרת המחשת האווירה ומתוך חשבון… להמשך קריאה
26 במאי 2025 מאת עופר ליברגל
פסטיבל דוקאביב נפתח ביום חמישי כאשר המציאות מסביב, בישראל ובעולם, נראית בשפל חסר תקדים. במבט ראשון, הפסטיבל שממלא את האולמות וכל החללים באזור הסינמטק (לפעמים קשה לפלס דרך), פרימיירות ובירה איכותית - כל זה נראה כמו ניגוד אירוני למדינה מקוטבת, מוכת טראומה ושנאה. למעשה, בתוך האולמות, האווירה המחויכת משתנה למבט במראה מדויקת ופרטנית על המציאות. מראה שחושפת פרטים מוסתרים העוזרים… להמשך קריאה
25 במאי 2025 מאת אורון שמיר
פסטיבל קאן ה-78 ננעל אמש בטקס הסיום, שהעניק את דקל הזהב לזוכה איראני לראשונה מאז 1997. אז זה היה עבאס קיארוסטמי האגדי, בסרטו ״טעם הדובדבן״, שחלק את הפרס עם סרט אחר. כעת, הכבוד הגדול בעולם הקולנוע נפל בחלקו של ג׳אפר פנאהי, סופית ורשמית מאסטר של האמנות השביעית, אם היה ספק. סרטו ״רק תאונה״ (Un Simple Accident) חיכה עד תום הטקס… להמשך קריאה
14 במאי 2025 מאת אורון שמיר
פסטיבל הקולנוע ה-78 של קאן נפתח אמש, באופן אקסטטי למדי בידי קוונטין טרנטינו. אני מגיע לכאן, או לקאן, מאז 2015 ולא זוכר כזה מייק-דרופ של קמע הפסטיבל, מי שבסך הכל אמור להגיד ״אני מכריז על פתיחת המהדורה״. טרנטינו אוהב לגנוב את ההצגה ולהתרגש עד עמקי נשמתו מקולנוע, בטח ובטח כשרגע קודם לכן רוברט דה נירו קיבל פרס על מפעל חיים,… להמשך קריאה
פסטיבל ירושלים ממשיך בקצב יותר מהיר ממה שאנחנו מספיקים לדווח ממנו. בדיווח הזה, השני במספר, אני מקדיש חלק נרחב יחסית, אבל כנראה עדיין לא ממצה, לאחד מן הסרטים הישראלים הכי מדוברים בעת האחרונה, באופן נדיר לא רק בארץ. אם כי כנראה ש"כן" של נדב לפיד הוא סרט שהקריאה שלו שונה למי שנמצא רחוק יותר ממה שמתרחש כאן. בנוסף אסקור עוד… להמשך קריאה
פסטיבל הקולנוע של ירושלים הוא עבורי חגיגה של ממש, לה אני מחכה מדי שנה כבר 25 שנה. ביום חמישי החולף הוא נפתח, השנה לראשונה עם אור סיגולי, שגם כותב כן למי שאינו יודע, כמנהל אמנותי יחיד אחרי שנת חפיפה. מי שאני רוצה לומר: עבורי זה בית, ביותר ממובן אחד. אבל לגבי הסרטים אני חושב שאני קרוב יותר לנייטרלי, גם אם… להמשך קריאה
בכל שנה מחדש מרגש להתכונן לפסטיבל הקולנוע של ירושלים, אבל השנה הזו בכל זאת מיוחדת. קודם כל כי אנחנו צריכים את זה מאוד, זקוקים ממש, חייבים את הבועה של פסטיבל הקולנוע החשוב והאהוב הזה. בין ה-17 וה-26 ביולי, עד כמה שנצליח כולנו יחד ולחוד, נתמגן נפשית ומנטלית בין כתלי הסינמטק הירושלמי וקולנוע לב סמדר, במטרה לראות כמה שיותר סרטים ולדבר… להמשך קריאה
ארבע קלאסיקות יוצגו השנה בפסטיבל הקולנוע של ירושלים, אותו מנהל אמנותית אור סיגולי, שכותב כאן. על שלוש מתוכן כתבנו בעבר בהרחבה זו או אחרת בסריטה: ״שעשועי החתולים״ של קרולי מאק, ״המנסרים מטקסס״ של טובי הופר ו״בלדה טריסטה״ של אלכס דה לה איגלסיה (סרט העשור הקודם של סריטה). נותרנו רק עם "הנוסע" (The Passenger) של הבמאי האיטלקי מיכאלאנג'לו אנטוניוני, בו עסקנו… להמשך קריאה
פסטיבל דוקאביב אמנם ננעל במוצאי שבת, אולם חלק מן הסרטים בו מוספים להדהד בי. מספר סרטים ישראליים שהוקרנו בו יוסיפו להיות חלק מהשיח והאופציות עבור צופי הקולנוע בזמן הקרוב, כולל סרט שאכתוב עליו כעת ויהיו זמין לצפייה ביתית כבר השבוע. לכן, כסוג של סיכום, אני כותב על עוד מספר סרטים שאהבתי, כאשר ייתכן שעל סרטים אחרים שצפיתי וטרם כתבתי אכתוב… להמשך קריאה
פסטיבל דוקאביב נכנס לסוף השבוע האחרון שלו ואני מקווה להפסיק לצפות בעוד כמה סרטים וגם לכתוב על סרטים נוספים, אבל זה יהיה כבר אחרי הסיום שלו. בין היתר, טרם צפיתי בזוכה בתחרות הישראלית וגם בעוד כמה סרטים, שכן כמות האולמות המלאים בפסטיבל גדולה למדי, כולל בהקרנות צהריים באמצע השבוע. בכל מקרה, בדיווח זה סרט ישראלי מדובר שגם זכה באחד הפרסים,… להמשך קריאה
הדיווח השני מפסטיבל דוקאביב מתמקד בסרטים ישראלים, גם אם לא כולם מן התחרות הישראלית והאחרון מבניהם יכול להיחשב ישראלי-פלסטיני, או סרט ערבי-ישראלי. כולם נותנים מבט לכיוון צדדים שלא בהכרח זוכים לתשומת לב בימים אלו ובכלל, גם אם הם לא בהכרח תגליות. רק מבט מעמיק יותר אל אזורים עליהם אנחנו מסתכלים פחות. התמונה בראש הפוסט היא למטרת המחשת האווירה ומתוך חשבון… להמשך קריאה
פסטיבל דוקאביב נפתח ביום חמישי כאשר המציאות מסביב, בישראל ובעולם, נראית בשפל חסר תקדים. במבט ראשון, הפסטיבל שממלא את האולמות וכל החללים באזור הסינמטק (לפעמים קשה לפלס דרך), פרימיירות ובירה איכותית - כל זה נראה כמו ניגוד אירוני למדינה מקוטבת, מוכת טראומה ושנאה. למעשה, בתוך האולמות, האווירה המחויכת משתנה למבט במראה מדויקת ופרטנית על המציאות. מראה שחושפת פרטים מוסתרים העוזרים… להמשך קריאה
פסטיבל קאן ה-78 ננעל אמש בטקס הסיום, שהעניק את דקל הזהב לזוכה איראני לראשונה מאז 1997. אז זה היה עבאס קיארוסטמי האגדי, בסרטו ״טעם הדובדבן״, שחלק את הפרס עם סרט אחר. כעת, הכבוד הגדול בעולם הקולנוע נפל בחלקו של ג׳אפר פנאהי, סופית ורשמית מאסטר של האמנות השביעית, אם היה ספק. סרטו ״רק תאונה״ (Un Simple Accident) חיכה עד תום הטקס… להמשך קריאה
פסטיבל הקולנוע ה-78 של קאן נפתח אמש, באופן אקסטטי למדי בידי קוונטין טרנטינו. אני מגיע לכאן, או לקאן, מאז 2015 ולא זוכר כזה מייק-דרופ של קמע הפסטיבל, מי שבסך הכל אמור להגיד ״אני מכריז על פתיחת המהדורה״. טרנטינו אוהב לגנוב את ההצגה ולהתרגש עד עמקי נשמתו מקולנוע, בטח ובטח כשרגע קודם לכן רוברט דה נירו קיבל פרס על מפעל חיים,… להמשך קריאה
תגובות אחרונות