5 ביוני 2025 מאת עופר ליברגל
ההפצה של "כשקיץ הופך לסתיו" (When Fall Is Coming) בישראל היא נדירה עבור הבמאי פרנסואה אוזון. לא בעצם זה שהיא מתרחשת, אוזון הוא אחד מן הבמאים הצרפתים הבודדים שכמעט כל סרט שלו מופץ מסחרית בארץ; פשוט, אני מתקשה לזכור מתי בפעם האחרונה סרט שלו הופץ בארץ מבלי שהיה לו סרט נוסף, חדש יותר, שכבר הציג בפסטיבלים. זה גם בגלל שהפעם… להמשך קריאה
3 ביוני 2025 מאת לירון סיני
מאי נגמר ועוד רגע יהיה ממש חם וגם חודש הגאווה, אבל לפני כן - סיימנו את "חודש המודעות לזומבים", שהיה מאופיין בצעדות של אנשים שנראים כמו מתים מהלכים ברחבי העולם, פעם גם אצלנו, לפני שהחיים שלנו כאן הפכו למשהו שמייצר פחות חגיגות אל-מתים ויותר טורי דעה על איך החיים כאן הם אפוקליפסה מתמשכת. ובכל זאת, אם תרצו להסתובב באווירה של מתים… להמשך קריאה
2 ביוני 2025 מאת לירון סיני
לסטפני (קייטלין סנטה חואנה) יש סיוטים. היא בקולג', תלמידה מצטיינת, עד שהסיוטים החלו לשבש את שגרת יומה מעבר לעייפות הנגררת. זה ברמה שהם מתרחשים גם באמצע היום, גם באמצע שיעור, כשהיא מתעוררת בזעקות מחרידות ומביכות. אם היא לא תתאפס על עצמה ונניח תקבל עזרה, ומהר, היא עלולה להפסיד את המלגה שלה, וכל מסלול ההצלחה עליו התקדמה באופן נינוח עד כה… להמשך קריאה
20 במאי 2025 מאת עופר ליברגל
הסרט האמריקאי העצמאי "עולמה של ג'נט" (Janet Planet) הפך לזמין בצפייה בישראל בשירותי הסטרימינג, כולל נטפליקס ואפל, בלי הרבה רעש. זה מתאים לדרכו של הסרט שמתנהל בשקט, באופן מילולי: יש בו סצנות בהן המילים נאמרות בלחישה או בקול קצת יותר רם, והקצב שלו הוא מדוד ורגוע. סצנות שנראות כאילו הן מובילות לעימות לרוב (אך לא תמיד) מסתיימות בפשרה כלשהי, או… להמשך קריאה
19 במאי 2025 מאת עופר ליברגל
סרטו הארוך הראשון של בוגדן מורסאנו הרומני, "השנה החדשה שלא הגיעה מעולם" (The New Year that Never Came), הוא סרט שפספסתי עד כה את ההזדמנויות לכתוב עליו. בפסטיבל ונציה ויתרתי על ההקרנה ברגע האחרון עקב עייפות בגלל לילה נטול שנה ואת הקרנת הבכורה שלו בארץ בפסטיבל חיפה פספסתי בגלל המועדי הקרנה לא נוחים, אף כי כבר ידעתי כי הוא יצא… להמשך קריאה
10 במאי 2025 מאת עופר ליברגל
לבמאי הו גוואן יש קריירה מגוונת. במולדתו סין הוא ביים מספר שוברי קופות גדולים, בהכללה גסה אפוסים רבי משתתפים מתקופות שונות בהיסטוריה, ועם סצנות פעולה סוחפות. אולם מדי פעם הוא מייצר סרט שמתקבל בפסטיבלים במערב והאופי שלו שונה - פחות אפי ויותר דרמה על קשר בין האדם לחיה, בסביבה העוברת שינויים עקב המעבר של סין למודרניזציה. כזה היה סרטו "פרה"… להמשך קריאה
2 במאי 2025 מאת עופר ליברגל
העולם היה מקום מאוד שונה בשנת 2019. לפני...הרבה דברים. בין היתר, זו הייתה תקופה בה היה נדמה כי סרטי היקום הקולנועי של מארוול לא יכולים להיכשל: הם יכולים להפוך או ללהיטים, או ללהיטים ענקיים בקנה מידה היסטורי. גם אם הביקורת לפעמים נטו להיות פחות חיוביות ומעריצים תמיד ימצאו על מה להתלונן, האווירה הכללית שהייתה של הערכה לתוצר עצמו וליעילות שלו,… להמשך קריאה
1 במאי 2025 מאת לירון סיני
גיהינום בחוץ, גיהינום בפנים. מזג האוויר מדגמן אסון אקלימי בגוונים של קיא אנמי, הבירה עולה באש, אבל לפחות אנחנו חיים בתקופה של נס. של סרטי אימה חביבים בכמויות לא סבירות, כמובן. על "האחות המכוערת" כתבתי סקירה שלמה בנפרד, כי הגיעה לה אחת, וכי רצינו להספיק להמליץ עליה פה בסריטה כל עוד היא זמינה על המסך הגדול. במקביל עלה לאקרנים "עד… להמשך קריאה
27 באפריל 2025 מאת לירון סיני
האם יצא לכן פעם לשבת מול מסך גדול ולצפות בהליך כירורגי שכולל החדרת חוט ומחט לעפעפיים, יותר מפעם אחת, כשהוא מוצג מנקודת מבטה של מי שעוברת את התהליך, עד שהיא ואנחנו לא יכולים יותר? אם לא, עדיין לא צפיתם ב"האחות המכוערת" (The Ugly Stepsister) שהגיע אלינו לבתי הקולנוע בישראל (הפצה של "לב" אבל זמין גם ברשתות אחרות) הישר מהתשואות שקטף… להמשך קריאה
20 באפריל 2025 מאת עופר ליברגל
אחרי שפרץ עם "תחנת פרוטוויל", סרט עצמאי על סיפור אמיתי טעון פוליטית, ריאן קוגלר בנה לעצמו שם כבמאי היודע ליצור משהו אישי בניחוח הוליוודי, באופן בו הוליווד פועלת במאה ה-21: סדרות סרטים. אבל הוא בהחלט העניק ניחוח אחר לסדרת רוקי עם "קריד" ולסרטי מארוול עם סרטי "הפנתר השחור" - אף כי ניתן לומר כי חלק מרכזי במגע שלו היא עצם… להמשך קריאה
ההפצה של "כשקיץ הופך לסתיו" (When Fall Is Coming) בישראל היא נדירה עבור הבמאי פרנסואה אוזון. לא בעצם זה שהיא מתרחשת, אוזון הוא אחד מן הבמאים הצרפתים הבודדים שכמעט כל סרט שלו מופץ מסחרית בארץ; פשוט, אני מתקשה לזכור מתי בפעם האחרונה סרט שלו הופץ בארץ מבלי שהיה לו סרט נוסף, חדש יותר, שכבר הציג בפסטיבלים. זה גם בגלל שהפעם… להמשך קריאה
מאי נגמר ועוד רגע יהיה ממש חם וגם חודש הגאווה, אבל לפני כן - סיימנו את "חודש המודעות לזומבים", שהיה מאופיין בצעדות של אנשים שנראים כמו מתים מהלכים ברחבי העולם, פעם גם אצלנו, לפני שהחיים שלנו כאן הפכו למשהו שמייצר פחות חגיגות אל-מתים ויותר טורי דעה על איך החיים כאן הם אפוקליפסה מתמשכת. ובכל זאת, אם תרצו להסתובב באווירה של מתים… להמשך קריאה
לסטפני (קייטלין סנטה חואנה) יש סיוטים. היא בקולג', תלמידה מצטיינת, עד שהסיוטים החלו לשבש את שגרת יומה מעבר לעייפות הנגררת. זה ברמה שהם מתרחשים גם באמצע היום, גם באמצע שיעור, כשהיא מתעוררת בזעקות מחרידות ומביכות. אם היא לא תתאפס על עצמה ונניח תקבל עזרה, ומהר, היא עלולה להפסיד את המלגה שלה, וכל מסלול ההצלחה עליו התקדמה באופן נינוח עד כה… להמשך קריאה
הסרט האמריקאי העצמאי "עולמה של ג'נט" (Janet Planet) הפך לזמין בצפייה בישראל בשירותי הסטרימינג, כולל נטפליקס ואפל, בלי הרבה רעש. זה מתאים לדרכו של הסרט שמתנהל בשקט, באופן מילולי: יש בו סצנות בהן המילים נאמרות בלחישה או בקול קצת יותר רם, והקצב שלו הוא מדוד ורגוע. סצנות שנראות כאילו הן מובילות לעימות לרוב (אך לא תמיד) מסתיימות בפשרה כלשהי, או… להמשך קריאה
סרטו הארוך הראשון של בוגדן מורסאנו הרומני, "השנה החדשה שלא הגיעה מעולם" (The New Year that Never Came), הוא סרט שפספסתי עד כה את ההזדמנויות לכתוב עליו. בפסטיבל ונציה ויתרתי על ההקרנה ברגע האחרון עקב עייפות בגלל לילה נטול שנה ואת הקרנת הבכורה שלו בארץ בפסטיבל חיפה פספסתי בגלל המועדי הקרנה לא נוחים, אף כי כבר ידעתי כי הוא יצא… להמשך קריאה
לבמאי הו גוואן יש קריירה מגוונת. במולדתו סין הוא ביים מספר שוברי קופות גדולים, בהכללה גסה אפוסים רבי משתתפים מתקופות שונות בהיסטוריה, ועם סצנות פעולה סוחפות. אולם מדי פעם הוא מייצר סרט שמתקבל בפסטיבלים במערב והאופי שלו שונה - פחות אפי ויותר דרמה על קשר בין האדם לחיה, בסביבה העוברת שינויים עקב המעבר של סין למודרניזציה. כזה היה סרטו "פרה"… להמשך קריאה
העולם היה מקום מאוד שונה בשנת 2019. לפני...הרבה דברים. בין היתר, זו הייתה תקופה בה היה נדמה כי סרטי היקום הקולנועי של מארוול לא יכולים להיכשל: הם יכולים להפוך או ללהיטים, או ללהיטים ענקיים בקנה מידה היסטורי. גם אם הביקורת לפעמים נטו להיות פחות חיוביות ומעריצים תמיד ימצאו על מה להתלונן, האווירה הכללית שהייתה של הערכה לתוצר עצמו וליעילות שלו,… להמשך קריאה
גיהינום בחוץ, גיהינום בפנים. מזג האוויר מדגמן אסון אקלימי בגוונים של קיא אנמי, הבירה עולה באש, אבל לפחות אנחנו חיים בתקופה של נס. של סרטי אימה חביבים בכמויות לא סבירות, כמובן. על "האחות המכוערת" כתבתי סקירה שלמה בנפרד, כי הגיעה לה אחת, וכי רצינו להספיק להמליץ עליה פה בסריטה כל עוד היא זמינה על המסך הגדול. במקביל עלה לאקרנים "עד… להמשך קריאה
האם יצא לכן פעם לשבת מול מסך גדול ולצפות בהליך כירורגי שכולל החדרת חוט ומחט לעפעפיים, יותר מפעם אחת, כשהוא מוצג מנקודת מבטה של מי שעוברת את התהליך, עד שהיא ואנחנו לא יכולים יותר? אם לא, עדיין לא צפיתם ב"האחות המכוערת" (The Ugly Stepsister) שהגיע אלינו לבתי הקולנוע בישראל (הפצה של "לב" אבל זמין גם ברשתות אחרות) הישר מהתשואות שקטף… להמשך קריאה
אחרי שפרץ עם "תחנת פרוטוויל", סרט עצמאי על סיפור אמיתי טעון פוליטית, ריאן קוגלר בנה לעצמו שם כבמאי היודע ליצור משהו אישי בניחוח הוליוודי, באופן בו הוליווד פועלת במאה ה-21: סדרות סרטים. אבל הוא בהחלט העניק ניחוח אחר לסדרת רוקי עם "קריד" ולסרטי מארוול עם סרטי "הפנתר השחור" - אף כי ניתן לומר כי חלק מרכזי במגע שלו היא עצם… להמשך קריאה
תגובות אחרונות