23 באפריל 2019 מאת עופר ליברגל
"מתחשק לי להיעלם בתוך חור...לא אראה כלום ואצטרך להבדיל בין מה שטוב ומה שרע. בעולם הזה יש דבר נורא - לכל אחד יש את הסיבות שלו" לפני כמה חודשים פרסמתי פוסט על הקולנוע ההוליוודי בשנה שנחשבת לשנה הגדולה בתולדות הוליווד הקלסית - 1939. את הפוסט ההוא סיימתי בפסקה שטענה כי הסרט הכי מוערך באותה כיום כלל לא נוצר בהוליווד וכי… להמשך קריאה
22 באפריל 2019 מאת אור סיגולי
אחרי שחגגנו יום הולדת שש עם מצעד ההופעות הגדולות ביותר בסרטי האימה, הגיע הזמן לחזור למתכונת הרגילה שלנו עם מקבץ של כמה סרטי אימה שנכנסו לחיי במרוצת החודש האחרון. באופן כללי אפריל היה חודש מעניין לאימה בסריטה, עם "אנחנו" שזכה גם לניתוח מעמיק של לירון; "בית קברות לחיות" שניסה להחזיר את האימה המוחלטת של גרסת 1989 אבל קשה לומר שזה… להמשך קריאה
18 באפריל 2019 מאת אור סיגולי
אחד הדברים הכי משונים שהעניקה לנו תעשיית הקולנוע האמריקאית הוא הרימייק-העצמי - פרויקט בו במאי לא-אמריקאי קופץ יבשת כדי לעשות שוב סרט שהוא עצמו ביים בעבר. זה לא הדבר הכי שכיח בעולם, אבל זה קורה מדי פעם ואותי לפחות תמיד משאיר עם הרבה שאלות לא פתורות. ממיכאל האנקה שעשה שוב את "משחקי שעשוע", דרך שני "ההיעלמות" של ג'ורג' סלוייזר, "13"… להמשך קריאה
14 באפריל 2019 מאת אורון שמיר
יש סרטים שדורשים מעט הבהרות לפני שמתחילים לדבר עליהם אבל במקרה הזה דרוש הסבר כבר בשלב הכותרת, שמבטיחה סקירה רגילה לפרויקט לא שגרתי. נתחיל עם צ'יילדיש גמבינו, שם הבמה של המוזיקאי דונלד גלובר, המוכר גם מקריירת המשחק שלו. בקולנוע אפשר יהיה לשמוע אותו בתפקיד סימבה בעיבוד החדש של ״מלך האריות״, אחרי שהיה לנדו קלריסיאן ב״סולו: סיפור מלחמת הכוכבים״, לצד תפקידים… להמשך קריאה
13 באפריל 2019 מאת לירון סיני
כל סרט מתחיל את מסע היח"צ שלו בתקווה לייצר באזז חיובי, גם כשהוא ניצב מראש בפני אתגרים לא פשוטים אצל הקהל. כשמתרחשת נקודת מפנה, הדרגתית או פתאומית, והציפיות מתחלפות בחששות, זה נהיה מעניין יותר לעקוב, וגם מתסכל - בפרט אם מדובר בסרט שיש לך איזושהי זיקה רגשית אליו. המקרה של "הלבוי - עלייתה של מלכת הדמים" או פשוט "Hellboy" כפי… להמשך קריאה
11 באפריל 2019 מאת עופר ליברגל
אני חושש כי אולפני האנימציה לייקה (LAIKA) עדיין אינם מוכרים מספיק לקהל הרחב. למרות הערכה ביקורתית, לא רבים מתייחסים אליהם כאל אחד משני אולפני האנימציה הכי מוצלחים של המאה ה-21 (לצד פיקסאר) והסרטים שלהם לא משווקים יותר מדי לילדים ומבוגרים כאחד. לכן הם גם לא הופכים ללהיטים של ממש בקופות (נכון לכתיבת שורות אלו, אף סרט של החברה לא הרוויח… להמשך קריאה
9 באפריל 2019 מאת אור סיגולי
הבמאי והתסריטאי טום הולנד הצטרף לשצף העיבודים הקינגי לאחר שהטביע את חותמו על ז'אנר האימה פעמיים בתוך זמן קצרצר של שלוש שנים. הוא אמנם התחיל כשחקן וצבר לעצמו כמה קרדיטים על כתיבה ("מחזור 1984", "פסיכו 2", "Cloak & Dagger") אבל היה זה "ליל האימים" מ-1985 שהפך אותו ליקיר קהילת הז'אנר, והיום הסרט ההוא נחשב לאחד מהאהובים שבסרטי הערפדים. הוא גם… להמשך קריאה
7 באפריל 2019 מאת אורון שמיר
במדור הקודם כתבתי על סרט של יוצר בריטי שהיה אמור להגיע לאקרנים גם בישראל ונעלם כלא היה בחודש שעבר. זה בדיוק מה שקרה גם עם סרטו החדש של סטיבן מרצ׳נט, שנקרא במקור ״Fighting With My Family״. הסרט זכה לשם העברי ״זירה משפחתית״ (מזל שלא ״אלימות במשפחה״) לכרזה ולקדימון - ואז התאדה. אולי היה זה הסכום הלא מרשים שהכניס בקופות הכרטיסים… להמשך קריאה
6 באפריל 2019 מאת לירון סיני
שני דברים שמעוררים בי שמחה ואופטימיות זהירה מתרחשים ביקום הקולנועי… אה, סליחה, בסרטי הקולנוע של DC. הראשון, הוא השחרור הקל מעניין היקום הקולנועי הזה שהרגע הזכרתי. זה נראה כאילו יש ניצנים קטנטנים של העברת הפוקוס מחיבורים בין סרט לסרט ובין גיבורי העל שבו, ותזוזה קלה אל עבר התמקדות בעלילה ובבניית דמות מרכזית לכל סרט, בנפרד. מן קונספט חדשני כזה שבו… להמשך קריאה
5 באפריל 2019 מאת אור סיגולי
יחסית לבן אדם שביים רק סרט אחד, סטיבן קינג מקבל המון מקום לאחרונה בסריטה. יותר מכל יוצר-שאיננו-קולנוען אחר. לא שזה חסר היגיון, הפופולריות של סופר המתח והאימה הזה והשפעתו הרבה על התרבות שלנו, מגיעות לא מעט מהחיבה שיש לעולם הקולנוע אליו. אבל מעבר לפרויקט סטיבן קינג שלי, ובו אני מתחקה כרונולוגית אחרי כל הסרטים שאליהם הוא קשור באופן ישיר, שמו… להמשך קריאה
תגובות אחרונות