5 במרץ 2020 מאת אור סיגולי
לעולם לא אהיה בטוח מה היה רצף האירועים שגרם לי לצפות בסרט הנטפליקס החדש "כל המקומות המוארים" (All the Bright Places). סרטים מסוגת Young Adult לרוב לא כל כך מושכים אותי, העובדה שנזרק לרשת הסטרימינג ללא התייחסות רבה (או בכלל) אינה בדיוק מבשרת טובות, ואם להיות כן, בכל רגע נתון יש סרטים שהרבה יותר חשוב להשלים או לצפות בהם שוב.… להמשך קריאה
2 במרץ 2020 מאת עופר ליברגל
על הסרט "ג'ירפה" (Dylda במקור הרוסי, Beanpole באנגלית, כינוי לבחורה גבוהה בכל שפה) כבר כתבתי שלוש פעמים, בלי ממש לכתוב עליו במלואו. זה התחיל מהמלצה קצרה אחרי הקרנה בפסטיבל חיפה, המשיך עם פרסום סרטי השנה שלנו, והגיע לשיא של פירוט עד עתה בפוסט על סרטים מאתגרים וקשים לצפייה לקראת הקרנות טרום בכורה בנוכחות המפיק. כתבתי על די הרבה היבטים בחווית… להמשך קריאה
28 בפברואר 2020 מאת אור סיגולי
עוד לפני שנדבר על הסרט החדש "בלתי נראה" (The Invisible Man), ובהחלט יש הרבה מה להגיד עליו, כדאי להתייחס למשהו מעניין לא פחות בהקשרו, והוא שאנחנו מסתכלים על אחד מתיקוני המסלול המרתקים ביותר בהוליווד, כזה שמשתווה – ואולי מעפיל - למה שעשו וורנר עם "וונדר וומן" ב-2017. זה התחיל, כמובן, בתחתית די עמוקה. שתיים למעשה. המשך… להמשך קריאה
27 בפברואר 2020 מאת אורון שמיר
כבר כמעט שנה שהסרט ״פרזיטים״ (Parasite) לא יורד מהכותרות, או מהאקרנים. בין בכורה בפסטיבל קאן בחודש מאי שהסתיימה עם דקל הזהב לבין זכייה בארבעה פרסי אוסקר בחודש הנוכחי. בישראל, מאז שפתח את פסטיבל ירושלים בחודש יולי, סרטו של בונג ג׳ון-הו החזיק מעמד חודשים בבתי הקולנוע. אפילו אחרי שהגיע אל ספריות ה-VOD בשבוע האחרון של 2019, הסרט שב ומקפיד לצוץ בסינמטקים.… להמשך קריאה
25 בפברואר 2020 מאת עופר ליברגל
תעשיית הקולנוע ברומניה היא מן המהוללות והמצליחות בפסטיבלי קולנוע במאה ה-21, ברמה שכבר לא תמיד נמצא מקום לכל הסרטים בפסטיבלים הגדולים או בהקרנות מסחריות בארץ. כך קרה שסרטו האחרון של ראדו מונטיאן, "אליס" (.Alice T), עורך את בכורתו הארצית בימים אלו בערוצי הסרטים של yes. הוא זמין ב-VOD ויוקרן לראשונה ממש היום (שלישי ה-25.3) בשעה 22:00 בערוץ yes3, במסגרת הרצועה… להמשך קריאה
24 בפברואר 2020 מאת אור סיגולי
לא יהיה זה מופרך במיוחד לומר שבשנת 2007 העיבודים הקולנועיים לסטיבן קינג היו כבר שם נרדף להפקות אימה מאכזבות ונמהרות שלא מעוררות יותר מדי עניין. בנקודת הזמן הזו אנחנו כבר אחרי כמעט שני עשורים בהם סרטי האימה על פי קינג נעים בין הזניח לגרוע, כאשר נקודות אור בודדות נראו רק בעיבודים הדרמטיים ביותר, ספציפית יותר סרטי הכלא, ספציפית אפילו יותר… להמשך קריאה
23 בפברואר 2020 מאת אור סיגולי
למהדורת פברואר של אימת החודש החלטתי לנסות וללכת על גיוון. כמה שניתן, זאת אומרת. באופן טבעי כמעט כל סרטי האימה שאנחנו נחשפים אליהם מגיעים מארה"ב, ולעיתים מאנגליה, כאשר לרוב צריך לחכות לפסטיבלי הקולנוע המקומיים כדי להיתקל ביצירות מעניינות מכל העולם – וזה קורה בשתי פעימות בשנה עם ירושלים וחיפה. לכן, חשבתי, גם אם הסרטים לא בדיוק ניצחונות מוחלטים, לפחות נצא… להמשך קריאה
22 בפברואר 2020 מאת עופר ליברגל
בפסטיבל סאנדנס 2017 הפכה הבמאית די ריס לשיחת היום בזכות סרטה "פרחים בבוץ". הסרט זכה לשבחי רוב המבקרים בפסטיבל (הביקורות הפכו לקרירות מאוחר יותר) ונרכש על ידי נטפליקס להפצה כאחד מן הסרטים הראשונים באמצעותם ניסתה חברת הסטרימינג לכבוש את טקס האוסקר. זה הסתיים בארבע מועמדויות, כולל אחת עבור ריס לתסריט מעובד (השחורה הראשונה שזכתה לכבוד) אך לא לבימוי ולפרס הסרט.… להמשך קריאה
21 בפברואר 2020 מאת אורון שמיר
נרצה בכך או לא, אנחנו בעידן הכי חזק של תרבות הפאנדום (הצעה למילה עברית תתקבל בברכה). התקופה היא כזו בה לכל דבר יש מעריצים, וקולנוע הוליוודי הוא כמעט תמיד מבוסס מותגים שמראש יש להם קהל אוהד, ובזכות האינטרנט ובעיקר הרשתות החברתיות - קולם נשמע. באחרונה ראינו דוגמה לכך שאולפני הסרטים התחילו להקשיב להמון, לא רק לנסות לקלוע מראש לצרכיו. זה… להמשך קריאה
20 בפברואר 2020 מאת עופר ליברגל
"פרשת המים" (Dark Waters) הוא לא רק סרט שנוצר בהשארת המציאות, הוא סרט שמבקש לצעוק דבר מה שהתרחש, ועדיין מתרחש, במציאות. הסיפור האמתי בו עוסק הסרט הוא קודם כל נושא סביבתי, אבל הוא גם מראה כיצד תאגידים מנצלים לרעה את הכוח שלהם וחומקים מעונש. גם במקרים בהם הם מרעילים ביודעין אנשים שעובדים עבורם ובדיעבד גםאת הסביבה האנושית כולה. זה גם… להמשך קריאה
לעולם לא אהיה בטוח מה היה רצף האירועים שגרם לי לצפות בסרט הנטפליקס החדש "כל המקומות המוארים" (All the Bright Places). סרטים מסוגת Young Adult לרוב לא כל כך מושכים אותי, העובדה שנזרק לרשת הסטרימינג ללא התייחסות רבה (או בכלל) אינה בדיוק מבשרת טובות, ואם להיות כן, בכל רגע נתון יש סרטים שהרבה יותר חשוב להשלים או לצפות בהם שוב.… להמשך קריאה
על הסרט "ג'ירפה" (Dylda במקור הרוסי, Beanpole באנגלית, כינוי לבחורה גבוהה בכל שפה) כבר כתבתי שלוש פעמים, בלי ממש לכתוב עליו במלואו. זה התחיל מהמלצה קצרה אחרי הקרנה בפסטיבל חיפה, המשיך עם פרסום סרטי השנה שלנו, והגיע לשיא של פירוט עד עתה בפוסט על סרטים מאתגרים וקשים לצפייה לקראת הקרנות טרום בכורה בנוכחות המפיק. כתבתי על די הרבה היבטים בחווית… להמשך קריאה
עוד לפני שנדבר על הסרט החדש "בלתי נראה" (The Invisible Man), ובהחלט יש הרבה מה להגיד עליו, כדאי להתייחס למשהו מעניין לא פחות בהקשרו, והוא שאנחנו מסתכלים על אחד מתיקוני המסלול המרתקים ביותר בהוליווד, כזה שמשתווה – ואולי מעפיל - למה שעשו וורנר עם "וונדר וומן" ב-2017. זה התחיל, כמובן, בתחתית די עמוקה. שתיים למעשה. המשך… להמשך קריאה
כבר כמעט שנה שהסרט ״פרזיטים״ (Parasite) לא יורד מהכותרות, או מהאקרנים. בין בכורה בפסטיבל קאן בחודש מאי שהסתיימה עם דקל הזהב לבין זכייה בארבעה פרסי אוסקר בחודש הנוכחי. בישראל, מאז שפתח את פסטיבל ירושלים בחודש יולי, סרטו של בונג ג׳ון-הו החזיק מעמד חודשים בבתי הקולנוע. אפילו אחרי שהגיע אל ספריות ה-VOD בשבוע האחרון של 2019, הסרט שב ומקפיד לצוץ בסינמטקים.… להמשך קריאה
תעשיית הקולנוע ברומניה היא מן המהוללות והמצליחות בפסטיבלי קולנוע במאה ה-21, ברמה שכבר לא תמיד נמצא מקום לכל הסרטים בפסטיבלים הגדולים או בהקרנות מסחריות בארץ. כך קרה שסרטו האחרון של ראדו מונטיאן, "אליס" (.Alice T), עורך את בכורתו הארצית בימים אלו בערוצי הסרטים של yes. הוא זמין ב-VOD ויוקרן לראשונה ממש היום (שלישי ה-25.3) בשעה 22:00 בערוץ yes3, במסגרת הרצועה… להמשך קריאה
לא יהיה זה מופרך במיוחד לומר שבשנת 2007 העיבודים הקולנועיים לסטיבן קינג היו כבר שם נרדף להפקות אימה מאכזבות ונמהרות שלא מעוררות יותר מדי עניין. בנקודת הזמן הזו אנחנו כבר אחרי כמעט שני עשורים בהם סרטי האימה על פי קינג נעים בין הזניח לגרוע, כאשר נקודות אור בודדות נראו רק בעיבודים הדרמטיים ביותר, ספציפית יותר סרטי הכלא, ספציפית אפילו יותר… להמשך קריאה
למהדורת פברואר של אימת החודש החלטתי לנסות וללכת על גיוון. כמה שניתן, זאת אומרת. באופן טבעי כמעט כל סרטי האימה שאנחנו נחשפים אליהם מגיעים מארה"ב, ולעיתים מאנגליה, כאשר לרוב צריך לחכות לפסטיבלי הקולנוע המקומיים כדי להיתקל ביצירות מעניינות מכל העולם – וזה קורה בשתי פעימות בשנה עם ירושלים וחיפה. לכן, חשבתי, גם אם הסרטים לא בדיוק ניצחונות מוחלטים, לפחות נצא… להמשך קריאה
בפסטיבל סאנדנס 2017 הפכה הבמאית די ריס לשיחת היום בזכות סרטה "פרחים בבוץ". הסרט זכה לשבחי רוב המבקרים בפסטיבל (הביקורות הפכו לקרירות מאוחר יותר) ונרכש על ידי נטפליקס להפצה כאחד מן הסרטים הראשונים באמצעותם ניסתה חברת הסטרימינג לכבוש את טקס האוסקר. זה הסתיים בארבע מועמדויות, כולל אחת עבור ריס לתסריט מעובד (השחורה הראשונה שזכתה לכבוד) אך לא לבימוי ולפרס הסרט.… להמשך קריאה
נרצה בכך או לא, אנחנו בעידן הכי חזק של תרבות הפאנדום (הצעה למילה עברית תתקבל בברכה). התקופה היא כזו בה לכל דבר יש מעריצים, וקולנוע הוליוודי הוא כמעט תמיד מבוסס מותגים שמראש יש להם קהל אוהד, ובזכות האינטרנט ובעיקר הרשתות החברתיות - קולם נשמע. באחרונה ראינו דוגמה לכך שאולפני הסרטים התחילו להקשיב להמון, לא רק לנסות לקלוע מראש לצרכיו. זה… להמשך קריאה
"פרשת המים" (Dark Waters) הוא לא רק סרט שנוצר בהשארת המציאות, הוא סרט שמבקש לצעוק דבר מה שהתרחש, ועדיין מתרחש, במציאות. הסיפור האמתי בו עוסק הסרט הוא קודם כל נושא סביבתי, אבל הוא גם מראה כיצד תאגידים מנצלים לרעה את הכוח שלהם וחומקים מעונש. גם במקרים בהם הם מרעילים ביודעין אנשים שעובדים עבורם ובדיעבד גםאת הסביבה האנושית כולה. זה גם… להמשך קריאה
תגובות אחרונות