16 בדצמבר 2022 מאת אור סיגולי
סרט שנמצא בהפקה כבר מעל לעשור, בניצוחו של אחד הבמאים הכי חשובים בקולנוע המודרני, המשך ללהיט שהגדיר תקופה, שבר שיאי קופות ודחף את הטכנולוגיה עד הסוף, הוא כזה שכמעט דורש דעה נחרצת לזכותו או חובתו. הייתה הרגשה כאילו אחרי כל הדיווחים, העיכובים, הבדיחות והציפייה, מן הראוי לבחור צד – או לרוץ במעגלים ברחבת בית הקולנוע ובידיים מנפנפות לצעוק "הדבר הכי… להמשך קריאה
15 בדצמבר 2022 מאת עופר ליברגל
אני מרגיש שיש קצת עומס יתר בסקירות שלי על סרטי נטפליקס בתקופה זו של השנה. בכל זאת חשתי צורך לכתוב על הסרט הטורקי "מתוקונת" (Cici) לפני סוף השנה, ולו רק על מנת שיהיה טקסט עליו במקרה ואכניס אותו לסרטי השנה שלי. כרגע אני לא מוצא לסרט הזה מקום בעשיריה, אבל הוא בהחלט ראוי להיות חלק מן הדיון ודומה כי הוא… להמשך קריאה
11 בדצמבר 2022 מאת עופר ליברגל
אגדת הילדים "פינוקיו", פרי עטו של הסופר האיטלקי קרלו קולודי, שבה וקורמת עור וגידים כיצירה פופולרית בתרבות אחת לכמה זמן וזוכה לגלגולים חדשים. רק לפני מספר שנים זכינו לראות את העיבוד של מתיו גארונה והשנה זכינו לשני עיבודים חדשים: ראשית, דיסני עשו גרסת לייב אקשן לסרט האנימציה הקלסי שלהם מ-1940, כאשר רוברט זמקיס הופקד על הבימוי, טום הנקס נכנס לתפקיד… להמשך קריאה
8 בדצמבר 2022 מאת עופר ליברגל
דומה כי נטפליקס מצאו נישה נוספות להיכנס אליה: סרטים תיעודיים על סרטי פולחן משנות הששים והשבעים, מבלי להעלות את הסרטים עצמם לשרת. זה עלול להיות לא מובן, או קיצוני מדי, עבור המנויים. אחרי "זה מספיק שחור בשבילך?" שהתמקד בעיקר בסרטי בלקספלוטיישן, עלה לשירות "רוברט דאוני סיניור" סרט ששמו העברי מספק יותר אינפורמציה משמו הלועזי, שהוא רק "Sr.". כלומר "האב" או… להמשך קריאה
7 בדצמבר 2022 מאת אורון שמיר
ברוח סיכומי השנה המתקרבים, נדמה לי שאפשר כבר להכתיר את שנת 2022 בתור שנת תעלומות הרצח בקולנוע. לא אך ורק, כי זו גם שנת המולטיוורס ועוד שלל סיווגים, אבל אם בעבר היו לנו סרט אחד-שניים בכל שנתון שמציבים במרכזם בלש וגופה, הפעם יש לפחות כפול מזה. אני אפילו לא מחשיב סרטים כמו ״צעקה 5״ שפתח את השנה, אלא סיפורי בילוש… להמשך קריאה
3 בדצמבר 2022 מאת אור סיגולי
על אף הכל, ובאמת שהדברים מדכאים לחלוטין כרגע, מדינת ישראל התברכה בדבר אחד שקשה לערער עליו: אהבת קולנוע אמיתית. למרות שאנחנו לא נחשבים כשוק משמעותי על ידי אף אחת מחברות ההפצה הבינלאומיות או שירותי הסטרימינג, באופן יחסי למספר תושביה, בישראל יש לא מעט מקומות לצרוך קולנוע איכותי, ישן או חדש, ומקומות לחלוק את החיבה וההתרגשות מיצירות גדולות. בין אם כמות… להמשך קריאה
2 בדצמבר 2022 מאת אור סיגולי
בסוף ספטמבר הכריזה ירדן על הנציג שלה לאוסקר ה-95, "פארחה" (Farha) שמו, וכבר אז כתבתי עליו שבחיבה יתרה זה לא יעבור פה, בישראל. די ברור שסרט ערבי המתרחש ב-1948, מנקודת מבט של ילדה פלסטינית שכפרה נכבש על ידי הצבא הישראלי, כנראה לא יחליק בקלות ליושבים בציון. לרגע זה נראה שהנבואה הכל כך צפויה שלי לא תתממש, כי למי אכפת מעוד… להמשך קריאה
1 בדצמבר 2022 מאת לירון סיני
יש משהו לא בטוח בצפייה בסרט תיעודי אישי על נושא כואב. עצם הידיעה המוקדמת על מידת החשיפה מול המצלמות יכולה לערער, לעורר חשש, אי נוחות, דאגה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחוויה שעדיין לא מדוברת מספיק שעשויה להפעיל רגשית את כל מי שצופה. ולפני שאמשיך, אזהרה: סרטה של מוריה בן אבות, "בידיים ריקות", במהלכו היא מתעדת את ההריון שלה… להמשך קריאה
28 בנובמבר 2022 מאת אור סיגולי
כמו עונת סרטי הקיץ שהלכה והקדימה למצב שכיום היא מתחילה בחודש מאי, כמו הסופגניות שצצות בדוכנים כבר באיזה ספטמבר, כך גם סרטי חג המולד ממהרים לצאת זמן מה לפני החג הנוצרי שהקולנוע כל כך אוהב. בטרם הסתיים נובמבר כבר אפשר לראות את הארט הירוק-אדום מעטר את צגי הסטרימינג, וכתגובה פבלובית רעש פעמוני המזחלות מהדהד באוזנינו. וזה מצחיק כי בעבר כל… להמשך קריאה
26 בנובמבר 2022 מאת עופר ליברגל
ניתן להסתכל על "הפייבלמנים" (The Fablemans), סרטו החדש של סטיבן ספילברג, כחלק מגל של סרטים בהם במאי קולנוע מוערכים וותיקים (יחסית) חוזרים לספר על ילדות שלהם, דוגמאות "רומא" של אלפונסו קאורון ו"בלפסט" של קנת' בראנה. אבל לא מדובר בגל ייחודי ממש. יצירה קולנועית, כמו כל יצירה, כוללת פעמים רבות רבדים אוטוביוגרפיים, גלויים או סמויים, כאשר לפעמים הם סמויים גם ליוצרים… להמשך קריאה
סרט שנמצא בהפקה כבר מעל לעשור, בניצוחו של אחד הבמאים הכי חשובים בקולנוע המודרני, המשך ללהיט שהגדיר תקופה, שבר שיאי קופות ודחף את הטכנולוגיה עד הסוף, הוא כזה שכמעט דורש דעה נחרצת לזכותו או חובתו. הייתה הרגשה כאילו אחרי כל הדיווחים, העיכובים, הבדיחות והציפייה, מן הראוי לבחור צד – או לרוץ במעגלים ברחבת בית הקולנוע ובידיים מנפנפות לצעוק "הדבר הכי… להמשך קריאה
אני מרגיש שיש קצת עומס יתר בסקירות שלי על סרטי נטפליקס בתקופה זו של השנה. בכל זאת חשתי צורך לכתוב על הסרט הטורקי "מתוקונת" (Cici) לפני סוף השנה, ולו רק על מנת שיהיה טקסט עליו במקרה ואכניס אותו לסרטי השנה שלי. כרגע אני לא מוצא לסרט הזה מקום בעשיריה, אבל הוא בהחלט ראוי להיות חלק מן הדיון ודומה כי הוא… להמשך קריאה
אגדת הילדים "פינוקיו", פרי עטו של הסופר האיטלקי קרלו קולודי, שבה וקורמת עור וגידים כיצירה פופולרית בתרבות אחת לכמה זמן וזוכה לגלגולים חדשים. רק לפני מספר שנים זכינו לראות את העיבוד של מתיו גארונה והשנה זכינו לשני עיבודים חדשים: ראשית, דיסני עשו גרסת לייב אקשן לסרט האנימציה הקלסי שלהם מ-1940, כאשר רוברט זמקיס הופקד על הבימוי, טום הנקס נכנס לתפקיד… להמשך קריאה
דומה כי נטפליקס מצאו נישה נוספות להיכנס אליה: סרטים תיעודיים על סרטי פולחן משנות הששים והשבעים, מבלי להעלות את הסרטים עצמם לשרת. זה עלול להיות לא מובן, או קיצוני מדי, עבור המנויים. אחרי "זה מספיק שחור בשבילך?" שהתמקד בעיקר בסרטי בלקספלוטיישן, עלה לשירות "רוברט דאוני סיניור" סרט ששמו העברי מספק יותר אינפורמציה משמו הלועזי, שהוא רק "Sr.". כלומר "האב" או… להמשך קריאה
ברוח סיכומי השנה המתקרבים, נדמה לי שאפשר כבר להכתיר את שנת 2022 בתור שנת תעלומות הרצח בקולנוע. לא אך ורק, כי זו גם שנת המולטיוורס ועוד שלל סיווגים, אבל אם בעבר היו לנו סרט אחד-שניים בכל שנתון שמציבים במרכזם בלש וגופה, הפעם יש לפחות כפול מזה. אני אפילו לא מחשיב סרטים כמו ״צעקה 5״ שפתח את השנה, אלא סיפורי בילוש… להמשך קריאה
על אף הכל, ובאמת שהדברים מדכאים לחלוטין כרגע, מדינת ישראל התברכה בדבר אחד שקשה לערער עליו: אהבת קולנוע אמיתית. למרות שאנחנו לא נחשבים כשוק משמעותי על ידי אף אחת מחברות ההפצה הבינלאומיות או שירותי הסטרימינג, באופן יחסי למספר תושביה, בישראל יש לא מעט מקומות לצרוך קולנוע איכותי, ישן או חדש, ומקומות לחלוק את החיבה וההתרגשות מיצירות גדולות. בין אם כמות… להמשך קריאה
בסוף ספטמבר הכריזה ירדן על הנציג שלה לאוסקר ה-95, "פארחה" (Farha) שמו, וכבר אז כתבתי עליו שבחיבה יתרה זה לא יעבור פה, בישראל. די ברור שסרט ערבי המתרחש ב-1948, מנקודת מבט של ילדה פלסטינית שכפרה נכבש על ידי הצבא הישראלי, כנראה לא יחליק בקלות ליושבים בציון. לרגע זה נראה שהנבואה הכל כך צפויה שלי לא תתממש, כי למי אכפת מעוד… להמשך קריאה
יש משהו לא בטוח בצפייה בסרט תיעודי אישי על נושא כואב. עצם הידיעה המוקדמת על מידת החשיפה מול המצלמות יכולה לערער, לעורר חשש, אי נוחות, דאגה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחוויה שעדיין לא מדוברת מספיק שעשויה להפעיל רגשית את כל מי שצופה. ולפני שאמשיך, אזהרה: סרטה של מוריה בן אבות, "בידיים ריקות", במהלכו היא מתעדת את ההריון שלה… להמשך קריאה
כמו עונת סרטי הקיץ שהלכה והקדימה למצב שכיום היא מתחילה בחודש מאי, כמו הסופגניות שצצות בדוכנים כבר באיזה ספטמבר, כך גם סרטי חג המולד ממהרים לצאת זמן מה לפני החג הנוצרי שהקולנוע כל כך אוהב. בטרם הסתיים נובמבר כבר אפשר לראות את הארט הירוק-אדום מעטר את צגי הסטרימינג, וכתגובה פבלובית רעש פעמוני המזחלות מהדהד באוזנינו. וזה מצחיק כי בעבר כל… להמשך קריאה
ניתן להסתכל על "הפייבלמנים" (The Fablemans), סרטו החדש של סטיבן ספילברג, כחלק מגל של סרטים בהם במאי קולנוע מוערכים וותיקים (יחסית) חוזרים לספר על ילדות שלהם, דוגמאות "רומא" של אלפונסו קאורון ו"בלפסט" של קנת' בראנה. אבל לא מדובר בגל ייחודי ממש. יצירה קולנועית, כמו כל יצירה, כוללת פעמים רבות רבדים אוטוביוגרפיים, גלויים או סמויים, כאשר לפעמים הם סמויים גם ליוצרים… להמשך קריאה
תגובות אחרונות