25 בפברואר 2024 מאת לירון סיני
אם התחושה היא, לאחרונה, שאנחנו בשקיעה בתוך חול טובעני, לפעמים לאט ולפעמים בבת אחת, אבל כל הזמן מתוך מאבק להיחלץ שרק מעמיס עוד קשיים, צפייה נעימה היא סוג של תרפיה. היא לא חייבת להוות בריחה מהמציאות, יש מספיק תכנים בדיוניים שמספקים שיקוף וגם ככה הדעת נודדת כל הזמן אל הכאן והעכשיו המתמשך, הבלתי נסבל, מאז ה-7 באוקטובר. אבל כשהסרט שלפנינו… להמשך קריאה
24 בפברואר 2024 מאת עופר ליברגל
אחרי "הבלדה על באסטר סקראגס", האחים כהן לקחו הפסקה מעבודה משותפת. בעוד ג'ואל נכנס יחסית מהר לעבודה על "הטרגדיה של מקבת'", איתן טען בראיונות כי הוא מוצא את העבודה בסרטים תובענית מדי ומתישה מדי בגילו. לפחות במידה מסוימת, זה לא החזיק מעמד זמן רב: הוא השלים סרט תיעודי על הזמר ג'רי לי לואיס שהוקרן בפסטיבל קאן 2022 (ולא הוקרן בישראל… להמשך קריאה
23 בפברואר 2024 מאת עופר ליברגל
לסרט "מעשייה אמריקאית" (American Fiction) יש נקודת מוצא ברורה שקל לשווק: סאטירה על תרבות התקינות הפוליטית בעת העכשווית, באופן ספציפי על הצפייה לגיוון באמנות ולנקודת מבט אותנטית של החוויה של בני מיעוטים. הסאטירה בנויה בצורה שפונה בצורה ישירה לאנשים שהם חלק מן התרבות שזוכה לביקורת, ודומה כי הם שמחים לקבל ביקרות פנימית, דרך ישירות ושנינות. מימד זה של היצירה יקסום… להמשך קריאה
21 בפברואר 2024 מאת אור סיגולי
שלשום התקיים טקס פרסי הפורום הדוקומנטרי 2024, הראשון בו נכחתי באופן אישי. ובזמן שאפשר לשטוח הרבה טיעונים ראויים נגד פרסים לאומנות וטקסים שבסופו של דבר מנציחים טעם כללי של מצביעים רבים, מה שבעיקר היה מרהיב לספוג שם זה את רמת המעורבות והכנות של העוסקים במלאכה התיעודית בישראל. קבוצה לא גדולה של אמנים ואנשי מקצוע שהעשייה היא כל מהותם, והרצון שלהם… להמשך קריאה
19 בפברואר 2024 מאת אורון שמיר
יש הרבה תופעות לוואי בלתי חשובות לאירועי אוקטובר 2023 בישראל, וזו שקשורה לקולנוע ומעצבנת אותי מעבר לכל פרופורציה היא ״מי בעדנו ומי נגדנו״. כי הרי מה שחשוב לזכור אחרי טבח שלא נראה כמוהו בתולדות מדינת ישראל, שהוביל להרס והרג שהצד הישראלי מכחיש אקטיבית מדי יום, לצד התגייסות ציבורית מרגשת במשך חודשים וציניות בלתי נתפסת של המערכת הפוליטית שממשיכה להפקיר ולהפקיר… להמשך קריאה
17 בפברואר 2024 מאת עופר ליברגל
הסיכויים היו מראש נגד "מאדאם ווב" (Madame Web), סרט גיבורי שבין הצילומים שלו לבין יציאתו לאקרנים למדנו כי הקהל כבר שבע מגיבורי על. בטח כאלו המבוססות על דמויות קומיקס שהציבור שאינו בקיא בתחום לא בהכרח מכיר. יותר מכך, "מאדאם ווב" שייך לקבוצת הסרטים הכי מוזרה ולא מאוד מצליחה מקרב הסרטים שעדיין מופקים: בהסכם בין חברת סוני לאולפני מארוול ודיסני לגבי… להמשך קריאה
12 בפברואר 2024 מאת עופר ליברגל
אחת מהאמירות שהכי מרגיזות אצלי אצל קולגות, לרבות כאלו שאני מעריך וממתין לכל ביקורת חדשה שלהם, היא "לא סרט לכל אחד". זה הרי משפט שאפשר להגיד על כל סרט וסרט. החוכמה בטקסט ביקורתי היא לנסות לכוון את הקהל שהסרט הוא כן עבורו, וגם להזהיר את האחרים. מנגד אני נוטה לומר, בעיקר לעצמי, כי מי שינסה לעשות סרט שיתאים לכל אחד… להמשך קריאה
10 בפברואר 2024 מאת עופר ליברגל
שנות השבעים בקולנוע האמריקאי נחשבים לסוג של תור זהב, בעיקר בעיני סינפילים. זה העשור בו הוליווד יצרה סרטים אמנותיים יותר, ריאליסטיים יותר, בהם דומה כי סוף טוב היה דבר נדיר והמראה שהוצבה כנגד המציאות הייתה קשוחה יותר. התקופה הזו כונתה בין היתר "הוליווד החדשה" הודות קבוצה גדולה של במאים צעירים או צעירים יחסית שפרצו אז, ויצרו את הסרטים המאפיינים שלה.… להמשך קריאה
6 בפברואר 2024 מאת אור סיגולי
שבועות ספורים לפני יום ההולדת ה-11 של אימת החודש, והנה אנחנו עומדים בפני הסוף. או לפחות לעתיד הנראה לעין, אם נרצה קצת להוריד את הפאתוס. לא נכנס לכל הפרטים, אבל מה שקרה הוא שלפני כמה שבועות קיבלתי בשורה מאוד משמחת בקשר לחיי המקצועיים, ונשבע שהפעם היחידה בה החיוך שלי לרגע קל התפוגג, הוא כשהבנתי שזה יביא לסיומה של אימת החודש.… להמשך קריאה
4 בפברואר 2024 מאת עופר ליברגל
במבט ראשון, "אוריון והחושך" (Orion and the Dark) נראה כמו סרט ילדים טיפוסי שמופק עבור נטפליקס. שיתוף פעולה עם אולפן אנימציה גדול כמו דרימוורקס כבר לא זר לשירות הסטרימינג, גם לא התבססות על ספר ילדים או קונספט שנראה כמו מושפע מפיקסאר, לפחות ברמה הלא מודעת. אנימציה סבירה ולא מהפכנית עם שילוב עדכני של כמה סגנונות ציור. כמה שמות מוכרים אבל… להמשך קריאה
אם התחושה היא, לאחרונה, שאנחנו בשקיעה בתוך חול טובעני, לפעמים לאט ולפעמים בבת אחת, אבל כל הזמן מתוך מאבק להיחלץ שרק מעמיס עוד קשיים, צפייה נעימה היא סוג של תרפיה. היא לא חייבת להוות בריחה מהמציאות, יש מספיק תכנים בדיוניים שמספקים שיקוף וגם ככה הדעת נודדת כל הזמן אל הכאן והעכשיו המתמשך, הבלתי נסבל, מאז ה-7 באוקטובר. אבל כשהסרט שלפנינו… להמשך קריאה
אחרי "הבלדה על באסטר סקראגס", האחים כהן לקחו הפסקה מעבודה משותפת. בעוד ג'ואל נכנס יחסית מהר לעבודה על "הטרגדיה של מקבת'", איתן טען בראיונות כי הוא מוצא את העבודה בסרטים תובענית מדי ומתישה מדי בגילו. לפחות במידה מסוימת, זה לא החזיק מעמד זמן רב: הוא השלים סרט תיעודי על הזמר ג'רי לי לואיס שהוקרן בפסטיבל קאן 2022 (ולא הוקרן בישראל… להמשך קריאה
לסרט "מעשייה אמריקאית" (American Fiction) יש נקודת מוצא ברורה שקל לשווק: סאטירה על תרבות התקינות הפוליטית בעת העכשווית, באופן ספציפי על הצפייה לגיוון באמנות ולנקודת מבט אותנטית של החוויה של בני מיעוטים. הסאטירה בנויה בצורה שפונה בצורה ישירה לאנשים שהם חלק מן התרבות שזוכה לביקורת, ודומה כי הם שמחים לקבל ביקרות פנימית, דרך ישירות ושנינות. מימד זה של היצירה יקסום… להמשך קריאה
שלשום התקיים טקס פרסי הפורום הדוקומנטרי 2024, הראשון בו נכחתי באופן אישי. ובזמן שאפשר לשטוח הרבה טיעונים ראויים נגד פרסים לאומנות וטקסים שבסופו של דבר מנציחים טעם כללי של מצביעים רבים, מה שבעיקר היה מרהיב לספוג שם זה את רמת המעורבות והכנות של העוסקים במלאכה התיעודית בישראל. קבוצה לא גדולה של אמנים ואנשי מקצוע שהעשייה היא כל מהותם, והרצון שלהם… להמשך קריאה
יש הרבה תופעות לוואי בלתי חשובות לאירועי אוקטובר 2023 בישראל, וזו שקשורה לקולנוע ומעצבנת אותי מעבר לכל פרופורציה היא ״מי בעדנו ומי נגדנו״. כי הרי מה שחשוב לזכור אחרי טבח שלא נראה כמוהו בתולדות מדינת ישראל, שהוביל להרס והרג שהצד הישראלי מכחיש אקטיבית מדי יום, לצד התגייסות ציבורית מרגשת במשך חודשים וציניות בלתי נתפסת של המערכת הפוליטית שממשיכה להפקיר ולהפקיר… להמשך קריאה
הסיכויים היו מראש נגד "מאדאם ווב" (Madame Web), סרט גיבורי שבין הצילומים שלו לבין יציאתו לאקרנים למדנו כי הקהל כבר שבע מגיבורי על. בטח כאלו המבוססות על דמויות קומיקס שהציבור שאינו בקיא בתחום לא בהכרח מכיר. יותר מכך, "מאדאם ווב" שייך לקבוצת הסרטים הכי מוזרה ולא מאוד מצליחה מקרב הסרטים שעדיין מופקים: בהסכם בין חברת סוני לאולפני מארוול ודיסני לגבי… להמשך קריאה
אחת מהאמירות שהכי מרגיזות אצלי אצל קולגות, לרבות כאלו שאני מעריך וממתין לכל ביקורת חדשה שלהם, היא "לא סרט לכל אחד". זה הרי משפט שאפשר להגיד על כל סרט וסרט. החוכמה בטקסט ביקורתי היא לנסות לכוון את הקהל שהסרט הוא כן עבורו, וגם להזהיר את האחרים. מנגד אני נוטה לומר, בעיקר לעצמי, כי מי שינסה לעשות סרט שיתאים לכל אחד… להמשך קריאה
שנות השבעים בקולנוע האמריקאי נחשבים לסוג של תור זהב, בעיקר בעיני סינפילים. זה העשור בו הוליווד יצרה סרטים אמנותיים יותר, ריאליסטיים יותר, בהם דומה כי סוף טוב היה דבר נדיר והמראה שהוצבה כנגד המציאות הייתה קשוחה יותר. התקופה הזו כונתה בין היתר "הוליווד החדשה" הודות קבוצה גדולה של במאים צעירים או צעירים יחסית שפרצו אז, ויצרו את הסרטים המאפיינים שלה.… להמשך קריאה
שבועות ספורים לפני יום ההולדת ה-11 של אימת החודש, והנה אנחנו עומדים בפני הסוף. או לפחות לעתיד הנראה לעין, אם נרצה קצת להוריד את הפאתוס. לא נכנס לכל הפרטים, אבל מה שקרה הוא שלפני כמה שבועות קיבלתי בשורה מאוד משמחת בקשר לחיי המקצועיים, ונשבע שהפעם היחידה בה החיוך שלי לרגע קל התפוגג, הוא כשהבנתי שזה יביא לסיומה של אימת החודש.… להמשך קריאה
במבט ראשון, "אוריון והחושך" (Orion and the Dark) נראה כמו סרט ילדים טיפוסי שמופק עבור נטפליקס. שיתוף פעולה עם אולפן אנימציה גדול כמו דרימוורקס כבר לא זר לשירות הסטרימינג, גם לא התבססות על ספר ילדים או קונספט שנראה כמו מושפע מפיקסאר, לפחות ברמה הלא מודעת. אנימציה סבירה ולא מהפכנית עם שילוב עדכני של כמה סגנונות ציור. כמה שמות מוכרים אבל… להמשך קריאה
תגובות אחרונות