• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

פרויקט כל סרטי סטיבן קינג – פרק 8: "יורקת האש" (1984)

20 ביולי 2018 מאת אור סיגולי
עד שנת 1984 עובדו למסך הגדול חמישה ספרים של סטיבן קינג, סיפור אחד קצר, ועוד ספר אחד שהפך למיני-סדרה ("סיילמ'ס לוט"). בנוסף לאלו, קינג כתב שתי אנתולוגיות קולנועיות שהתבססו, ברובן, על חומרים מקוריים. אבל בינתיים, ארון הספרים של קינג כבר הלך והתמלא בקצב מסחרר עם ממוצע של כשני ספרים בשנה. ב-1984 לחנויות הספרים יצאו "הקמיע", ספר ההרפתקאות האפל שכתב עם… להמשך קריאה

״תורשתי״ (Hereditary), סקירה

19 ביולי 2018 מאת אורון שמיר
מי שעוקבים או עוקבות אחר הנעשה בעולם הקולנוע דרך אתרים בחו״ל, ודאי נתקלו השנה לא פעם בסרט ושמו ״Hereditary״. אם להיות קצת קצת פחות מאופק, סרט הביכורים של ארי אסטר הוא אחד המדוברים של 2018 בשלב זה. החל מהבכורה בפסטיבל סאנדנס, המשך בהקרנה שעוררה הדים בפסטיבל SXSW וכלה בהגיעו אל בתי הקולנוע בארצות הברית בתחילת החודש שעבר, והיבחרו בהמון רשימות… להמשך קריאה

פרויקט כל סרטי סטיבן קינג – פרק 7: "ילדי התירס" (1984)

16 ביולי 2018 מאת אור סיגולי
בשלב הזה, לצופי הקולנוע של תחילת שנות השמונים אין מנוס מלהבין שלסופר ההוא, הסטיבן קינג הזה שכל שנה יוצאים איזה שלושה עיבודים לספרים שלו, יש בעיה מאוד רצינית עם ילדים. מתוך שמונה עיבודים קולנועיים, היו ביניהם שני סרטים על מתבגרים שההורמונים מעבירים אותם על דעתם ("קארי" ו"כריסטין"), עוד אחד על ילד קריפי ומלחיץ שהוזה שתי תאומות מתות ("הניצוץ"), ואחד נוסף… להמשך קריאה

״אתה מת רק פעמיים״ ו״שלושה זרים זהים״, סקירה תיעודית כפולה

15 ביולי 2018 מאת אורון שמיר
בניסיון לאזן בין הסרטים שלא מוקרנים בארץ אבל עדיין זוכים לסיקור בבלוג זה לבין אלה שעונים על שתי הדרישות, חשבתי לאחד בין שתי יצירות דוקומנטריות שרצה הגורל וראיתי גב אל גב. אחת מהן בהחלט מוקרנת בבתי הקולנוע בישראל, ואף זכתה כבר לטקסט מטעם עופר. זה קרה בעת הבכורה בפסטיבל דוקאביב, שם הוענק ל״אתה מת רק פעמיים״ פרס התחקיר ופרס חביב הקהל,… להמשך קריאה

״גורד שחקים״, סקירה

14 ביולי 2018 מאת אורון שמיר
כמה זמן יכולים בתי הקולנוע לשרוד בלי סרט בכיכובו של דוויין ג׳ונסון? כנראה שלעולם לא נדע את התשובה לשאלה הזו. אחרי ש״ג׳ומנג׳י: שורדים בג׳ונגל״ עלה לאקרנים בשלהי אשתקד ושרד כמה חודשים טובים, הגיע תורו של ״פרא״ להחליף אותו בתור הספק של מנת דה רוק הקולנועית לחובבי ולחובבות האקשן המופרך. אם לא תמצאו אותו יותר באולם הקרוב אליכם או אליכן, אל… להמשך קריאה

"גוטי", או: איך הפכה דרמת הפשע למפוקפקת אפילו יותר מהדמות הראשית שלה

12 ביולי 2018 מאת אור סיגולי
בחצי השנה האחרונה הפכה דרמת הפשע "גוטי" (Gotti) מעוד ביוגרפיה קולנועית שכנראה הייתה פשוט באה והולכת מבלי להשאיר סימנים, לסיפור די מעניין על הפצה מודרנית ועל מצב הקולנוע המסחרי בעולם מאוד משתנה. זה אירוני – ואפילו כואב, אם להיות דרמטים – כי הרעיון היה ליצור אופרת פשע על אחת מהדמויות המפורסמות ביותר של עולם הפשע המאורגן בארה"ב, אבל הסתבר שהטרגדיה… להמשך קריאה

פרויקט כל סרטי סטיבן קינג – פרק 5: "איזור הדמדומים" (1983)

9 ביולי 2018 מאת אור סיגולי
העיבוד הקולנועי החמישי על פי סטיבן קינג, והשני מתוך שלושה שיצא בשנת 1983, היה "האיזור המת" (The Dead Zone). אמנם תרגומו הרשמי בעברית היה "איזור הדמדומים", כי הרי אף אחד לא מכיר את אחת מסדרות הטלוויזיה המפורסמות ביותר בכל הזמנים ככה שבטוח לא יהיה בלבול, אבל ברשותכם אשאר עם התרגום הישיר במהלך הפרק. "האיזור המת", שהתבסס על ספר של קינג… להמשך קריאה

״תופסת״, סקירה

8 ביולי 2018 מאת עופר ליברגל
בניית ציפיות יכולה להפיל סרט, אך גם לרומם אותו. כי במקרים בהם רעיון של סרט נשמע מופרך ומגוחך במיוחד, ברגע שהסרט עצמו מתגלה כ"דווקא לא רע" הוא הופך למהנה יותר או למסקרן יותר להמליץ עליו. דבר זה בולט במקרה של ״תופסת״ (Tag) סרט אשר אכן מבוסס על משחק הילדים הפשוט שכולם מכירים. טוב, הוא מבוסס על מקרה אמיתי של קבוצת… להמשך קריאה

"אנטמן והצרעה", סקירה

7 ביולי 2018 מאת לירון סיני
יש משהו שמייצר ציפיות נמוכות בדמות של אנטמן ביחס לשאר גיבורי מארוול הקולנועיים, למרות החינניות המתפתחת של פול ראד שמגלם אותו. אם תבקשו ממני לתאר עכשיו את הסרט הראשון, למשל, אני לא חושבת שאצליח להיזכר. התחושה הכללית שנשארה היא "היו כמה צחוקים טובים, היו כמה בדיחות מתאמצות וקצת נמתחות, מייקל דאגלס אחלה, למה לאוונג'לין לילי יש קסדה על הראש? רגע,… להמשך קריאה

״הכנסייה החדשה״ (First Reformed), סקירה

6 ביולי 2018 מאת אורון שמיר
עמוק אל תוך עונת הקיץ הקולנועית, איני יכול שלא לרחם על הסינפיל הישראלי. כלומר, מצד אחד לקנא במי שפוקדים או פוקדות את כל הפסטיבלים שהם תמיד משב רוח של רעננות, אבל מצד אחר להשתומם מול לוח ההפצה הרציף שפשוט חסר באופן מובהק יצירות מקוריות או סתם טיפה פחות שבלוניות. כל זאת בזמן שבארצות הברית, או לפחות בניו יורק, התקופה הנוכחית… להמשך קריאה