14 בינואר 2021 מאת אור סיגולי
מבלי שהתכוונתי לכך או אפילו חשבתי בכיוון, הפך הבמאי-מפיק סטיבן ספילברג לאושיה הבולטת ביותר של פרויקט מפסידי האוסקר לסרט הטוב ביותר. אמנם בגלל ההצלחות הקופתיות שלו ו"רשימת שינדלר", ספילברג, בקלות אחד הקולנוענים החשובים ביותר אי פעם, לא נתפס כאיזה לוזר אוסקרים, אבל לפתע התברר כמה פעמים הוא היה קרוב אך לא סיגר. בפרויקט עצמו הופיע גוף עבודותיו של ספילברג דרך… להמשך קריאה
12 בינואר 2021 מאת עופר ליברגל
בקשת עזרה: אני לא אוהב לנצל את האתר עבור בקשות אישיות, אבל אני נואש. אני תוהה לאן נעלם הדג שלי. אהבתי אותו מאוד. והוא הלך לאן שאני הלכתי (שזה די הרבה בהתחשב בהיותו דג). אם אתם חושבים שאתם יודעים איפה הדג, אל תשמרו זה לעצמכם. אבל אל תכתבו את זה בתגובות, פשוט תצעקו על מסך המחשב. או מול הטלפון, במידה… להמשך קריאה
11 בינואר 2021 מאת אור סיגולי
לראשונה בעונה הזו אנחנו מגיעים לסרט שנעשה בתקופת חיי, ואף יותר מכך, לחד משמעית אחת החוויות הכי מדהימות שלי באולמות. זה קרה בנובמבר 2009, הביקור השני שלי אי פעם לסינמה סיטי, שם עשיתי דאבל פיצ'ר שכלל את "סינגל מן" והגיבור של הפרק, "אוואטר" (Avatar), אחד האירועים המכוננים של הקולנוע באלף הנוכחי. לא רק שסרט האקשן-מד"ב של ג'יימס קמרון הביא את… להמשך קריאה
7 בינואר 2021 מאת אור סיגולי
זהו אמנם הפרק החמישי בעונה, אבל למעשה מדובר בפרק מספר 36 של פרויקט מפסידי האוסקר לסרט הטוב ביותר (לינקים לכל הפרקים והעונות בסוף הטקסט, כרגיל). במהלך התקופה הזו כיסינו לא מעט עשורים, לא מעט יוצרים ולא מעט אלמנטים הוליוודיים וחוץ-הוליוודיים מההיסטוריה של הקולנוע. אבל יש דבר כלל לא קטן, סוג של מונוליט עצום אפשר לומר, שבעצם לא היה לא חלק… להמשך קריאה
4 בינואר 2021 מאת עופר ליברגל
אחרי הפסקה לצורך סיכומי שנה, ולחצים מצד ארגונים דתיים, אני שב לפרויקט הכתיבה על מונטי פייתון ולסרט שהציב בפני סוג של אתגר. הרי כתבתי כבר בפתיחה שאני סבור כי סדרת הטלוויזיה "הקרקס המעופף של מונטי פייתון" היא פסגת היצירה של החבורה, אולם כל צפייה ב"בריאן כוכב עליון" (Life of Brian), היצירה שחברי מונטי פייתון עצמם (בדרך כלל) מציינים כטובה בקבוצה,… להמשך קריאה
3 בינואר 2021 מאת אור סיגולי
סיכומי השנה קצת בלמו את ההתקדמות שלי עם הפרויקט (תודו שנהניתם), אבל עכשיו אפשר לחזור לאט ובחשד להמשך העונה הרביעית של סדרת הפוסטים שהתחלתי בסוף מרץ 2020, כדי להעביר את הזמן בסגר. לא המון השתנה מאז, מדכא לגלות. מצד שני, על אף שאזור התגובות סגור אני די מופתע מכמות ההתייחסות שלכם בפייסבוק ובמיילים, ואפילו כמה בוואטסאפ, אז הכי שווה את… להמשך קריאה
28 בדצמבר 2020 מאת לירון סיני
דבר אחד היה בטוח בשנה בה שום דבר לא היה בטוח, וכל מילה נוספת עליה נידונה להיקרא כמו הד שחוק של קלישאה שכתב מישהו אחר. "אני חושבת לגמור עם זה" של צ'רלי קאופמן לא יופיע בעשיריה שלי. יש לי הערכה מיוחדת לסרטים שאינם סרטי אימה באופן מוצהר, ועם זאת יש בהם רגעים מצמררים שלא מרפים. היו בו כמה סצנות כאלה,… להמשך קריאה
27 בדצמבר 2020 מאת אורון שמיר
האמת היא ששקלתי לוותר השנה. על כתיבת סיכום, לא באופן כללי. מה לחלוקה השרירותית והקטנונית שלי לקטגוריות של ניצחונות והפסדים בקולנוע, בשנה שבה רבים כל-כך הפסידו הכל ומבחינה קולנועית נטו כולנו מפסידים כל הזמן. אור שכנע אותי די מהר שדווקא בשנה כל-כך לא רגילה כמו 2020 הדבר הנכון לעשות הוא דווקא את מה שאנחנו תמיד עושים בסוף כל שנה אזרחית… להמשך קריאה
9 בדצמבר 2020 מאת אור סיגולי
את הפרק השלישי של העונה אצטרך לפתוח בהבהרה, כי לא ככה היו אמורים הדברים להתרחש. על פי מתווה העונה הרביעית, "הבלוקבאסטרים שהפסידו את האוסקר", אנחנו אמורים לטפס במעלה טבלת שוברי הקופות (של ארה"ב בחישובי אינפלציה) החל מהמקום ה-51 ("אמריקן גראפיטי"). מכיוון שבפרק הקודם היינו במקום ה-50 עם "נמל תעופה", הפרק הזה היה אמור לקחת אותנו אל המקום ה-46 שם יושבת… להמשך קריאה
30 בנובמבר 2020 מאת אור סיגולי
אסונות לא מגיעים משום מקום. סרטי אסונות, מסתבר, גם להם יש מקורות וסימנים מקדימים. אחד מהם התרחש ב-1970, והרעיד כל כך חזק את הקופות שהאוסקר היה חייב להתייחס, ובעקבותיו נוצר תת ז'אנר קולנועי חדש. את העונה הרביעית פתחנו עם "אמריקן גראפיטי", המקום ה-51 בטבלת שוברי הקופות של כל הזמנים (בארה"ב, אחרי חישובי אינפלציה). עכשיו הטבלה לוקחת אותנו בסך הכל מקום… להמשך קריאה
תגובות אחרונות