18 בינואר 2022 מאת אורון שמיר
השבוע מגיע ארצה סרטו האמריקאי של אהרון קשלס, ״דרומית לגן עדן״ (South of Heaven), לסיבוב סינמטקים חפוז לפני בכורת VOD בהמשך. בסרט מככבים ג׳ייסון סודייקיס (מינוס השפם של ״טד לאסו״) ואוונג׳לין לילי (בבלונד פלטינה מאוד שונה מ״אנטמן והצרעה״) בתור זוג טקסני אוהב אך מוכה גורל. הוא מבקש להשתחרר ממאסר כדי לבלות במחיצת אהובתו הגוססת מסרטן, והיא רוצה לראות את אהובה… להמשך קריאה
15 בינואר 2022 מאת עופר ליברגל
בניגוד לכותבים אחרים באתר, אני לא תמיד מתמיד בפרויקטים שאני מתחיל. למשל, סדרת הפוסטים "כישלונות נהדרים" כללה שלושה פוסטים בלבד, אי שם בשנת 2017 (ועוד אחד שהוא בעצם מסדרה אחרת, ב-2020). כעת אני מחזיר את הפרויקט, כנראה באופן חד פעמי, על מנת לדון בסרט נוסף שבחודש האחרון הרגשתי צורך לדון בו בזירה רחבה. מדובר בסרטה של לינה ורטמולר "לילה מלא… להמשך קריאה
10 בינואר 2022 מאת אור סיגולי
תקופת סיכומי השנה יצרה פער גדול יחסית בין הפרק הקודם בעונת הבונוס של פרויקט המפסידים, לבין זה הנוכחי. אבל מעבר לחלק הטכני, דבר נוסף שמנע ממני להכין את הפרק התשיעי היה השאלה המאוד מהותית באיזה סרט לבחור. כאמור, העונה השישית (והאחרונה. נראה לי הגיע הזמן למשהו אחר) מורכבת מסרטים בבחירה חופשית שלי, בלי תימות משמעותיות, ולכן מגוון האופציות מעט בלבל… להמשך קריאה
2 בינואר 2022 מאת אור סיגולי
אחרי "האלווין", "מגרש השדים", "סיוט ברחוב אלם", "פולטרגייסט", "פסיכו" ו"המנסרים מטקסס", חיפשתי את הפרנצ'ייז הבא ששווה להסתער עליו לטובת סדרת מותגי האימה הגדולים. הבחירה ההגיונית הייתה כמובן "יום שישי ה-13", אבל עם לא פחות מתריסר סרטים זאת הייתה השקעה כבדה מדי כרגע (אם כי סביר להניח שזה יגיע מתישהו). אחר כך חשבתי על "מלתעות" אבל לא הצלחתי לשרוד את הסרט… להמשך קריאה
26 בדצמבר 2021 מאת אורון שמיר
בסוף השנה הקודמת הייתה תקווה שהנוכחית תהיה נורמלית יותר, או לפחות שונה. ספק כדי לעשות דווקא היא התחילה עם עוד מאותו הדבר וכעת מסתיימת עם איומים ובהלה מחודשת מאותו וירוס שמנהל את חיינו כבר שנתיים. מה שחשוב קרה בין לבין, עם קצת פחות חוסר אונים ויותר אירועים משיש לי מקום לפסקת פתיחה אחת. אז רק לדוגמה, קשה להאמין שזה קרה… להמשך קריאה
21 בדצמבר 2021 מאת עופר ליברגל
מבחינת הקולנוע, בדומה להרבה בחינות אחרות יש להניח, שנת 2021 נראית בו זמנית ארוכה מדי וקצרה מדי. ארוכה, שכן חלק ממני מרגיש כי הפתיחה המחודשת של בתי הקולנוע התרחשה לפני זמן רב, בטח שיותר משנה, אך בפועל בתי הקולנוע המסחריים חזרו לפעול רק בסוף מאי (להוציא תקופת הרצה חלקית מאוד בהוט סינמה). הסינמטקים עבדו בצורה רציפה מאז ראשית חודש מרץ… להמשך קריאה
20 בדצמבר 2021 מאת לירון סיני
גבירותיי ורבותיי, מהפך. זו הפעם הראשונה מזה זמן מה שאני ניגשת לכתוב את סיכום השנה הקולנועי האישי בלי שסגרתי את רשימת הסרטים שהותירו עליי חותם. ובזמן שמדובר בסיכום אישי, אפילו אישי מאוד כפי שתיווכחו מיד, הסיבה שאני פותחת עם אבחנה זו שרלוונטית בעיקר לי עצמי, היא שיש בה כדי להעיד על מצב הדברים ותרבות צריכת הקולנוע שלנו באופן קצת יותר… להמשך קריאה
30 בנובמבר 2021 מאת עופר ליברגל
הקדמה לפרויקט: היציאה לאקרנים (ובהמשך אל נטפליקס) של "כוחו של הכלב" משלימה סוג של תהליך אשר מתעצם בשנים האחרונות: עלייה במעמדה של הבמאית ג'יין קמפיון כאחת מדמויות המפתח בתרבות של העשורים האחרונים. ההערכה המחודשת לסרטיה בקרב חובבי קולנוע נובעת לא רק מן המגדר שלה, אלא גם מכך שהיא הקדימה את זמנה בסוגיות אחרות. חלקן קשורות לייצוג מורכב של מיניות ודיון בטאבואים,… להמשך קריאה
23 בנובמבר 2021 מאת עופר ליברגל
היציאה לאקרנים (ובהמשך אל נטפליקס) של "כוחו של הכלב" משלימה סוג של תהליך אשר מתעצם בשנים האחרונות: עלייה במעמדה של ג'יין קמפיון כאחת מדמויות המפתח בתרבות של העשורים האחרונים. עלייה המתרחשת דווקא אחרי כעשור בו קמפיון יצרה רק לטלוויזיה, ועוד עשור לפניו בו הסרטים שלה התקבלו בתגובות מעורבות. הדיון מחדש על מקומן של נשים בעולם הקולנוע לא רק העלה את… להמשך קריאה
16 בנובמבר 2021 מאת לירון סיני
סרטים תופסים אותנו רגשית בקלות יחסית כי הם סומכים על החושים שלנו ועל הזיכרון שלנו שיעשו עבורם חלק מהעבודה. שם טמון חלק מהתענוג שהוא לשקוע בתוך סרט. אפשר להתייחס לכך כאל עניין של תודעה חושית. או בשמה התאורטי המסובך, פנומנולוגיה. תפיסה פילוסופית ואחר כך גם פסיכולוגית שמדברת על כך שאנחנו חוות וחווים את העולם והמתרחש בו באופן כמעט ישיר, דרך… להמשך קריאה
תגובות אחרונות