4 בנובמבר 2025 מאת אור סיגולי
טקס האוסקר ה-68, זה שציין את סרטי 1995, כבר צבר לעצמו מוניטין של אחד המוזרים והמשונים אי פעם, כזה שהביא את הטרללת הניינטיזית לשיאה. זה נמצא בכל קטגוריה, מהמועמדים ועד הזוכים ששברו סטטיסטיקות, ובכל שנה שעוברת נראים חסרי פשר יותר ויותר. שלא נדבר על כך שזו הייתה חגיגה מאחדת, תמונת מחזור אם תרצו, של כל הנבלים הגדולים של הוליווד המודרנית:… להמשך קריאה
31 באוקטובר 2025 מאת לירון סיני
לצד חברים עם טעם ז'אנרי דומה, כולל אור, נקלעתי לאחרונה לשאלה שתמיד משמחת אותי, ואף פעם אין לי תשובה חד משמעית לגביה: מה מגדיר סרט כאימה? איפה הגבולות והאם הם קשוחים או גמישים? מה המדדים שלנו בעצם? יש מגוון אפשרויות שעלו: הבהלות ברמה של תגובה פיזית; נושא שמעורר בנו פחד; מערך כוחות לא שוויוני ברמה שמערערת את יסודות התפיסה של… להמשך קריאה
27 באוקטובר 2025 מאת אור סיגולי
כמו עם פרויקט זוכי האוסקר שעשיתי לפני יותר זמן ממה שאני מוכן להודות בו, גם עם פרויקט האוסקר הבינלאומי ממש חיכיתי להגיע כבר ל-1994. אלו שנחשפו לטקסטים שלי יודעים שזו שנה מאוד קריטית בחיי, זו שבה באופן לא מודע החלטתי להשקיע את כל הווייתי בקולנוע, וגיליתי את האוסקר שהשתלט על המוח שלי כמו פטריה מ"האחרונים שבנינו". לעניינו, מה שזה אומר… להמשך קריאה
19 באוקטובר 2025 מאת אור סיגולי
הנה לכם קונספט משונה: התעמקות לא רלוונטית בנושא שעקרונית לא קיים. ועדיין, זו פינה שאני די רוצה לסגור וחיכיתי זמן מה בשביל האפשרות. מה גם שזה סיפור מעניין שכדאי לזכור, ואם אפשר להוסיף פה איזו דל"פ עסיסית (למרות שאת זה ספציפית ימים יגידו. יש בי אמונה), אז למה לא ללכת על זה. המשך… להמשך קריאה
1 באוקטובר 2025 מאת אור סיגולי
אחרי שלושה סרטים שהתקבלו באופן יחסית מעורב בין תומכים נלהבים אל מול קהל אדיש ומבולבל ("מידות רעות", "חוטים נסתרים", "ליקריץ פיצה"), חזר אחד מגדולי הבמאים בכל הזמנים (תתווכחו אתי על זה) פול תומס אנדרסון עם סרט חדש - "קרב רודף קרב". הקרנותיו המוקדמות חוללו כותרות מאוד דרמטיות לגבי הגעתה של יצירת מופת חדשה, כך שעוד לפני יציאתו הרשמית, סרטו העשירי… להמשך קריאה
9 בספטמבר 2025 מאת אור סיגולי
למרות שהניינטיז לא נחשבות לעשור שיא מבחינת איכות או קאנוניות המועמדים של פרס האוסקר הבינלאומי, בטח ביחס לעשורים אחרים, הן בהחלט משמעותיות בהקשר להתעצבות הפרס הספציפי הזה. אולי אפילו יותר מכל אחת אחרת שקדמה לה. מכיוון שהאקדמיה הייתה אמריקאית באופן די מוחלט באותן שנים (בשונה מהאלף החדש, אז פתחה את שעריה ליוצרים מכל העולם) מעניין להתבונן בבחירות שלה לפרס הבינלאומי… להמשך קריאה
28 באוגוסט 2025 מאת עופר ליברגל
הסרט "ימים משונים" (Strange Days) לא היה אחד מן הלהיטים הכי גדולים של שנת 1995. למעשה, מדובר באחד מן הכישלונות הקופתיים הכי גדולים של אותה שנה. אולי גם הכישלון הכי גדול בקריירה של ג'יימס קמרון, אחד מן הבמאים הכי מצליחים בהוליווד, אם כי במקרה של הסרט הזה הוא רק תסריטאי ומפיק. הבמאית היא קתרין ביגאלו, כאשר הסרט עצמו מרתק בין… להמשך קריאה
25 באוגוסט 2025 מאת אור סיגולי
כמעט מהרגע הראשון, כל הקונספט הזה של "קטגורית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר" (או "הסרט הטוב ביותר בשפה זרה" בשמו המקורי), על פיו מדינה אחת שולחת סרט אחד שמייצג אותה להתמודדות בתחרות מטעמה, היה בעייתי ודי מחורר. לראייה, כבר בשנתו השלישית של הפרס במתכונתו התחרותית, 1958, הועמדה יוגוסלביה בזכות "הדרך שאורכה שנה" - סרט שצולם באיטליה, דובר איטלקית שבויים על ידי… להמשך קריאה
19 באוגוסט 2025 מאת אור סיגולי
ייתכן ואצטער מאוד על המנחוס הזה שאני עומד לעשות כרגע, אבל איזו פתיחה מרהיבה הייתה לניינטיז באוסקר הבינלאומי. שנתיים רצוף, זו הקודמת וזו הנוכחית, שמורכבות רק מסרטים טובים או לפחות ראויים. הסיבה שאני חוגג את זה עכשיו היא כי הצצתי במה שעומד לקרות בפרק הבא ואני חושב שאני מתקדם לקטסטרופה קיצונית, אבל אין מה לחשוש מזה בשלב הזה. מה שיגיע… להמשך קריאה
12 באוגוסט 2025 מאת אור סיגולי
גם אם זו בעצם חלוקה שרירותית למדי רוב הזמן, תמיד מסקרן ומעניין לפתוח עשור חדש בפרויקט האוסקר הבינלאומי. במקרה של שנות התשעים זו בשבילי שמחה גדולה במיוחד, מכיוון שזה העשור הראשון שחוויתי כאדם בוגר יחסית (טל"ח), והרבה מאוד מהסרטים המועמדים והזוכים הם כאלו שאני מכיר אך לא בהכרח ראיתי. שנות התשעים אמנם די מושמצות, ייתכן ובצדק, אבל ההשפעה שלהן עלי… להמשך קריאה
טקס האוסקר ה-68, זה שציין את סרטי 1995, כבר צבר לעצמו מוניטין של אחד המוזרים והמשונים אי פעם, כזה שהביא את הטרללת הניינטיזית לשיאה. זה נמצא בכל קטגוריה, מהמועמדים ועד הזוכים ששברו סטטיסטיקות, ובכל שנה שעוברת נראים חסרי פשר יותר ויותר. שלא נדבר על כך שזו הייתה חגיגה מאחדת, תמונת מחזור אם תרצו, של כל הנבלים הגדולים של הוליווד המודרנית:… להמשך קריאה
לצד חברים עם טעם ז'אנרי דומה, כולל אור, נקלעתי לאחרונה לשאלה שתמיד משמחת אותי, ואף פעם אין לי תשובה חד משמעית לגביה: מה מגדיר סרט כאימה? איפה הגבולות והאם הם קשוחים או גמישים? מה המדדים שלנו בעצם? יש מגוון אפשרויות שעלו: הבהלות ברמה של תגובה פיזית; נושא שמעורר בנו פחד; מערך כוחות לא שוויוני ברמה שמערערת את יסודות התפיסה של… להמשך קריאה
כמו עם פרויקט זוכי האוסקר שעשיתי לפני יותר זמן ממה שאני מוכן להודות בו, גם עם פרויקט האוסקר הבינלאומי ממש חיכיתי להגיע כבר ל-1994. אלו שנחשפו לטקסטים שלי יודעים שזו שנה מאוד קריטית בחיי, זו שבה באופן לא מודע החלטתי להשקיע את כל הווייתי בקולנוע, וגיליתי את האוסקר שהשתלט על המוח שלי כמו פטריה מ"האחרונים שבנינו". לעניינו, מה שזה אומר… להמשך קריאה
הנה לכם קונספט משונה: התעמקות לא רלוונטית בנושא שעקרונית לא קיים. ועדיין, זו פינה שאני די רוצה לסגור וחיכיתי זמן מה בשביל האפשרות. מה גם שזה סיפור מעניין שכדאי לזכור, ואם אפשר להוסיף פה איזו דל"פ עסיסית (למרות שאת זה ספציפית ימים יגידו. יש בי אמונה), אז למה לא ללכת על זה. המשך… להמשך קריאה
אחרי שלושה סרטים שהתקבלו באופן יחסית מעורב בין תומכים נלהבים אל מול קהל אדיש ומבולבל ("מידות רעות", "חוטים נסתרים", "ליקריץ פיצה"), חזר אחד מגדולי הבמאים בכל הזמנים (תתווכחו אתי על זה) פול תומס אנדרסון עם סרט חדש - "קרב רודף קרב". הקרנותיו המוקדמות חוללו כותרות מאוד דרמטיות לגבי הגעתה של יצירת מופת חדשה, כך שעוד לפני יציאתו הרשמית, סרטו העשירי… להמשך קריאה
למרות שהניינטיז לא נחשבות לעשור שיא מבחינת איכות או קאנוניות המועמדים של פרס האוסקר הבינלאומי, בטח ביחס לעשורים אחרים, הן בהחלט משמעותיות בהקשר להתעצבות הפרס הספציפי הזה. אולי אפילו יותר מכל אחת אחרת שקדמה לה. מכיוון שהאקדמיה הייתה אמריקאית באופן די מוחלט באותן שנים (בשונה מהאלף החדש, אז פתחה את שעריה ליוצרים מכל העולם) מעניין להתבונן בבחירות שלה לפרס הבינלאומי… להמשך קריאה
הסרט "ימים משונים" (Strange Days) לא היה אחד מן הלהיטים הכי גדולים של שנת 1995. למעשה, מדובר באחד מן הכישלונות הקופתיים הכי גדולים של אותה שנה. אולי גם הכישלון הכי גדול בקריירה של ג'יימס קמרון, אחד מן הבמאים הכי מצליחים בהוליווד, אם כי במקרה של הסרט הזה הוא רק תסריטאי ומפיק. הבמאית היא קתרין ביגאלו, כאשר הסרט עצמו מרתק בין… להמשך קריאה
כמעט מהרגע הראשון, כל הקונספט הזה של "קטגורית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר" (או "הסרט הטוב ביותר בשפה זרה" בשמו המקורי), על פיו מדינה אחת שולחת סרט אחד שמייצג אותה להתמודדות בתחרות מטעמה, היה בעייתי ודי מחורר. לראייה, כבר בשנתו השלישית של הפרס במתכונתו התחרותית, 1958, הועמדה יוגוסלביה בזכות "הדרך שאורכה שנה" - סרט שצולם באיטליה, דובר איטלקית שבויים על ידי… להמשך קריאה
ייתכן ואצטער מאוד על המנחוס הזה שאני עומד לעשות כרגע, אבל איזו פתיחה מרהיבה הייתה לניינטיז באוסקר הבינלאומי. שנתיים רצוף, זו הקודמת וזו הנוכחית, שמורכבות רק מסרטים טובים או לפחות ראויים. הסיבה שאני חוגג את זה עכשיו היא כי הצצתי במה שעומד לקרות בפרק הבא ואני חושב שאני מתקדם לקטסטרופה קיצונית, אבל אין מה לחשוש מזה בשלב הזה. מה שיגיע… להמשך קריאה
גם אם זו בעצם חלוקה שרירותית למדי רוב הזמן, תמיד מסקרן ומעניין לפתוח עשור חדש בפרויקט האוסקר הבינלאומי. במקרה של שנות התשעים זו בשבילי שמחה גדולה במיוחד, מכיוון שזה העשור הראשון שחוויתי כאדם בוגר יחסית (טל"ח), והרבה מאוד מהסרטים המועמדים והזוכים הם כאלו שאני מכיר אך לא בהכרח ראיתי. שנות התשעים אמנם די מושמצות, ייתכן ובצדק, אבל ההשפעה שלהן עלי… להמשך קריאה
תגובות אחרונות