14 באפריל 2024 מאת אור סיגולי
מבין כל האנקדוטות והפרטים שמרכיבים את פרסי הקולנוע הישראלי, הסיפור של איל חלפון הוא כנראה המשונה מכולם. על חלפון כבר דיברנו בעבר, בפרק 9 שעסק בזוכה של 1998, "קרקס פלשתינה" שכתב וביים. עכשיו מגיע החלק השני – והאחרון לעת עתה – במסלול האופיר יוצא הדופן שלו, עם זכייתו השנייה בזכות "איזה מקום נפלא". בין לבין, אגב, היה מועמד כבמאי תיעודי… להמשך קריאה
13 באפריל 2024 מאת עופר ליברגל
כמדי שנה, אני מקפיד על המסורת שלי במסגרתה אני לא נוסע לפסטיבל קאן. אבל כן כותב על הבחירה הרשמית זמן קצר אחרי הפרסום של רובה, כסוג של תצפית על עתיד השנה בקולנוע העולמי ועל סרטים שיש לקוות כי רובם יגיעו בדרך כלשהי לישראל. אני עדיין לא יודע מתי זה יקרה, או האם יהיה השנה דיווח מפסטיבל קאן כאן, כלומר באתר… להמשך קריאה
31 במרץ 2024 מאת לירון סיני
אלו עדיין ימים משונים, וכל עיסוק בעולם תוכן כבד שאיננו המלחמה בתוכה החיים שלנו מתנהלים מרגיש לפרקים תלוש, מנותק. זה לא תירוץ לכך שלא עלו כאן תכנים חדשים על תת הז'אנר אונס ונקמה בקולנוע תקופה ארוכה. אני מודה, גם בשגרה כשיש לך אפשרות להשלים עוד פער ב"חניבעל" המרהיבה, לתת צ'אנס לאימה בדיסני פלוס על שעון ביולוגי מתקתק (טעות, אני לא… להמשך קריאה
30 במרץ 2024 מאת אור סיגולי
בדברי הימים של הקולנוע הישראלי, 2004 היא שנה לא פחות ממיתולוגית. אולי הטובה ביותר אי פעם. זה כמעט לא סביר כמה קרה תוך שנה אחת בתעשיית תרבות ובידור שנאבקה להוכיח את עצמה כל כך הרבה זמן ללא הצלחה, והנה נראה שהתחילה עידן חדש. 2004 היא השנה בה אבי נשר חזר לישראל והוציא את "סוף העולם שמאלה", להיט כחול-לבן בסדר גודל… להמשך קריאה
26 במרץ 2024 מאת אור סיגולי
בטקס פרסי הקולנוע הישראלי ה-14 במספר נקבעו שני שיאים שטרם נשברו. האחד, בזכות הסרט הזה היה שבי גביזון לבמאי הראשון שביים שלושה זוכי פרס הסרט, אחרי ניצחונותיו הגדולים עם "שורו" ו"חולה אהבה בשיכון ג'". אליו יצטרף שבע שנים לאחר מכן יוסף סידר, שהשווה את השיא עם "ההסדר", "מדורת השבט" ו"הערת שוליים". הם נכון לרגע זה היחידים עם המספר הזה. השני הוא… להמשך קריאה
18 במרץ 2024 מאת אור סיגולי
בשביל הפרוטוקול, למרות שזה לחלוטין לא הכרחי, רציתי להבהיר שהמילה "השלמות" שבכותרת נבחרה רק כדי לקשר אותה אל המאמר הקודם שלי על סרטי יוסטון, שהתמקד בשלושה שטרם ראיתי עד אותה התקופה – "יוצאי הדופן", "ווייז בלאד", ו"מתחת להר הגעש". הסיבוב הנוכחי, לעומת זאת, כולל שני סרטים שכבר ראיתי בעבר (אם כי לפני כל כך הרבה זמן שלא זכרתי מהם יותר… להמשך קריאה
3 במרץ 2024 מאת אור סיגולי
אחד מאירועי התוכן הטובים ביותר של 2023 אמנם היה קשור לקולנוע, אבל זה לא היה סרט. קורינה לונגוורת', המפיקה-כתבת-מנחה של הפודקאסט "You Must Remember This" עליו כבר דובר רבות בסריטה, התעלתה אפילו על עצמה ברמת התחקיר וההגשה עם עונה כפולה שחלקה הראשון נקרא "ארוטיק אייטיז" והשני "ארוטיק ניינטיז". רצף פרקים ארוך ומרתק שחוקר ומנגיש את היחס של תעשיית הסרטים ההוליוודית… להמשך קריאה
15 בפברואר 2024 מאת אור סיגולי
באופן די משעשע, טקס פרסי הקולנוע של סרטי 2002 היה ממש כמו שידור חוזר של השנה הקודמת. בדיוק כמו "חתונה מאוחרת", שוב זכה סרט אחד בתשעה פרסים כנראה בלי הרבה תחרות, ומשם המשיך להצלחה מאסיבית אצל הקהל והביקורת (במונחים של קולנוע ישראלי). ובדיוק כמו דובר קוסאשווילי, שוב זכה במאי בזכות סרט ביכורים בעקבותיו של סרט קצר ומהולל שעוסק בילד קטן.… להמשך קריאה
10 בפברואר 2024 מאת עופר ליברגל
שנות השבעים בקולנוע האמריקאי נחשבים לסוג של תור זהב, בעיקר בעיני סינפילים. זה העשור בו הוליווד יצרה סרטים אמנותיים יותר, ריאליסטיים יותר, בהם דומה כי סוף טוב היה דבר נדיר והמראה שהוצבה כנגד המציאות הייתה קשוחה יותר. התקופה הזו כונתה בין היתר "הוליווד החדשה" הודות קבוצה גדולה של במאים צעירים או צעירים יחסית שפרצו אז, ויצרו את הסרטים המאפיינים שלה.… להמשך קריאה
9 בפברואר 2024 מאת אור סיגולי
ישנן שתי דרכים להסתכל על הקולנוע הישראלי של 2001, לפחות דרך פריזמת פרסי הקולנוע המקומיים – הראשונה מדכדכת מעט, והשנייה אופטימית מאוד. המדכדכת, מכיוון שאחרי שנה שבה הוגשו לתחרות 11 סרטים, לא מעט מהם אהובים וזכורים עד היום, ב-2001 נרשמה נחיתה. רק תשעה סרטים הושלמו והתמודדו על פרס הקולנוע, כשרובם המוחלט התפוגגו מהתודעה לאחר מכן. האופטימית, מכיוון שפה אנחנו בנקודה… להמשך קריאה
מבין כל האנקדוטות והפרטים שמרכיבים את פרסי הקולנוע הישראלי, הסיפור של איל חלפון הוא כנראה המשונה מכולם. על חלפון כבר דיברנו בעבר, בפרק 9 שעסק בזוכה של 1998, "קרקס פלשתינה" שכתב וביים. עכשיו מגיע החלק השני – והאחרון לעת עתה – במסלול האופיר יוצא הדופן שלו, עם זכייתו השנייה בזכות "איזה מקום נפלא". בין לבין, אגב, היה מועמד כבמאי תיעודי… להמשך קריאה
כמדי שנה, אני מקפיד על המסורת שלי במסגרתה אני לא נוסע לפסטיבל קאן. אבל כן כותב על הבחירה הרשמית זמן קצר אחרי הפרסום של רובה, כסוג של תצפית על עתיד השנה בקולנוע העולמי ועל סרטים שיש לקוות כי רובם יגיעו בדרך כלשהי לישראל. אני עדיין לא יודע מתי זה יקרה, או האם יהיה השנה דיווח מפסטיבל קאן כאן, כלומר באתר… להמשך קריאה
אלו עדיין ימים משונים, וכל עיסוק בעולם תוכן כבד שאיננו המלחמה בתוכה החיים שלנו מתנהלים מרגיש לפרקים תלוש, מנותק. זה לא תירוץ לכך שלא עלו כאן תכנים חדשים על תת הז'אנר אונס ונקמה בקולנוע תקופה ארוכה. אני מודה, גם בשגרה כשיש לך אפשרות להשלים עוד פער ב"חניבעל" המרהיבה, לתת צ'אנס לאימה בדיסני פלוס על שעון ביולוגי מתקתק (טעות, אני לא… להמשך קריאה
בדברי הימים של הקולנוע הישראלי, 2004 היא שנה לא פחות ממיתולוגית. אולי הטובה ביותר אי פעם. זה כמעט לא סביר כמה קרה תוך שנה אחת בתעשיית תרבות ובידור שנאבקה להוכיח את עצמה כל כך הרבה זמן ללא הצלחה, והנה נראה שהתחילה עידן חדש. 2004 היא השנה בה אבי נשר חזר לישראל והוציא את "סוף העולם שמאלה", להיט כחול-לבן בסדר גודל… להמשך קריאה
בטקס פרסי הקולנוע הישראלי ה-14 במספר נקבעו שני שיאים שטרם נשברו. האחד, בזכות הסרט הזה היה שבי גביזון לבמאי הראשון שביים שלושה זוכי פרס הסרט, אחרי ניצחונותיו הגדולים עם "שורו" ו"חולה אהבה בשיכון ג'". אליו יצטרף שבע שנים לאחר מכן יוסף סידר, שהשווה את השיא עם "ההסדר", "מדורת השבט" ו"הערת שוליים". הם נכון לרגע זה היחידים עם המספר הזה. השני הוא… להמשך קריאה
בשביל הפרוטוקול, למרות שזה לחלוטין לא הכרחי, רציתי להבהיר שהמילה "השלמות" שבכותרת נבחרה רק כדי לקשר אותה אל המאמר הקודם שלי על סרטי יוסטון, שהתמקד בשלושה שטרם ראיתי עד אותה התקופה – "יוצאי הדופן", "ווייז בלאד", ו"מתחת להר הגעש". הסיבוב הנוכחי, לעומת זאת, כולל שני סרטים שכבר ראיתי בעבר (אם כי לפני כל כך הרבה זמן שלא זכרתי מהם יותר… להמשך קריאה
אחד מאירועי התוכן הטובים ביותר של 2023 אמנם היה קשור לקולנוע, אבל זה לא היה סרט. קורינה לונגוורת', המפיקה-כתבת-מנחה של הפודקאסט "You Must Remember This" עליו כבר דובר רבות בסריטה, התעלתה אפילו על עצמה ברמת התחקיר וההגשה עם עונה כפולה שחלקה הראשון נקרא "ארוטיק אייטיז" והשני "ארוטיק ניינטיז". רצף פרקים ארוך ומרתק שחוקר ומנגיש את היחס של תעשיית הסרטים ההוליוודית… להמשך קריאה
באופן די משעשע, טקס פרסי הקולנוע של סרטי 2002 היה ממש כמו שידור חוזר של השנה הקודמת. בדיוק כמו "חתונה מאוחרת", שוב זכה סרט אחד בתשעה פרסים כנראה בלי הרבה תחרות, ומשם המשיך להצלחה מאסיבית אצל הקהל והביקורת (במונחים של קולנוע ישראלי). ובדיוק כמו דובר קוסאשווילי, שוב זכה במאי בזכות סרט ביכורים בעקבותיו של סרט קצר ומהולל שעוסק בילד קטן.… להמשך קריאה
שנות השבעים בקולנוע האמריקאי נחשבים לסוג של תור זהב, בעיקר בעיני סינפילים. זה העשור בו הוליווד יצרה סרטים אמנותיים יותר, ריאליסטיים יותר, בהם דומה כי סוף טוב היה דבר נדיר והמראה שהוצבה כנגד המציאות הייתה קשוחה יותר. התקופה הזו כונתה בין היתר "הוליווד החדשה" הודות קבוצה גדולה של במאים צעירים או צעירים יחסית שפרצו אז, ויצרו את הסרטים המאפיינים שלה.… להמשך קריאה
ישנן שתי דרכים להסתכל על הקולנוע הישראלי של 2001, לפחות דרך פריזמת פרסי הקולנוע המקומיים – הראשונה מדכדכת מעט, והשנייה אופטימית מאוד. המדכדכת, מכיוון שאחרי שנה שבה הוגשו לתחרות 11 סרטים, לא מעט מהם אהובים וזכורים עד היום, ב-2001 נרשמה נחיתה. רק תשעה סרטים הושלמו והתמודדו על פרס הקולנוע, כשרובם המוחלט התפוגגו מהתודעה לאחר מכן. האופטימית, מכיוון שפה אנחנו בנקודה… להמשך קריאה
תגובות אחרונות