28 במאי 2024 מאת אור סיגולי
כבר מהרגע הראשון היה ברור שהסיפור של טום ריפלי, הנוכל המקסים והרצחני שהמציאה הסופרת פטרישיה הייסמית', לא יכול להסתיים בטוב. ואני לא מתכוון בהכרח לגורלו של הגיבור הספרותי, אלא למה שרלוונטי אלינו – המסע הקולנועי שלו משנות השישים ועד האלף החדש. שלושת העיבודים הראשונים לספרים בכיכובו של ריפלי נפלו לידיהם של במאים גדולים ונחשבים לסרטי מופת, לעומת השניים האחרים שכנראה… להמשך קריאה
21 במאי 2024 מאת עופר ליברגל
פוסט זה הוא השני (אחרי הפוסט אודות שלושה מערבוני ספגטי) במה שאני מקווה שתהיה סדרת פוסטים חדשה ולא סדירה, בה אסקור מערבונים מכל הזמנים, בדגש על סרטים ישנים. מדובר, כפי שתוכלו לראות כבר מהפוסט הזה, לא בהכרח בקלאסיקות הכי מוכרות של הז'אנר, שאנסה להגדיר את הייחוד שלו דרך מבט על סרטים בולטים וזרמים שונים לאורך השנים. זאת על מנת להגדיר… להמשך קריאה
9 במאי 2024 מאת עופר ליברגל
פוסט זה פותח מה שאני מקווה שתהיה סדרת פוסטים חדשה ולא סדירה, בה אסקור מערבונים מכל הזמנים, בדגש על סרטים ישנים. מדובר, כפי שתוכלו לראות כבר בפוסט הזה, לא בהכרח בקלאסיקות הכי מוכרת של הז'אנר, שאני אנסה להגדיר את הייחוד שלו דרך מבט על סרטים בולטים וזרמים שונים לאורך השנים. זה גם על מנת להגדיר את מהות המערבון - שדומני… להמשך קריאה
5 במאי 2024 מאת אור סיגולי
במשך כל 74 שנות חייה תראה הסופרת פטרישיה הייסמית' רק עיבוד קולנועי אמריקאי (רשמי) אחד ליצירותיה, "זרים ברכבת" של היצ'קוק שיצא בשנת 1951. בין אם הוליווד לא מצאה בה עניין, או אולי הגיוני יותר חוסר עניין של הסופרת בהוליווד, מאז היצ'קוק ועד מותה יהיו אלו האירופאים שיהפכו את כתביה לסרטים. והם עשו זאת לא מעט בחצי השני של המאה העשרים.… להמשך קריאה
2 במאי 2024 מאת מערכת סריטה
באופן מסורתי, הפוסט המשותף בו אנחנו כאן בסריטה עוברים על רשימות סרטי הקיץ המתקרב מתפרסם מתישהו בחודש אפריל. התקופה שבין תחילת מאי ועד סוף אוגוסט לרוב מוגדרת בתור הקיץ הקולנועי, בעיקר ההוליוודי, אבל קשה לומר שהקיץ הזה רגיל. לא רק בישראל, בכלל בעולם, ולא רק בטמפרטורות. בהיעדר סרטים של מארוול מפה ועד הירח, לוח השנה הבידורי נראה שונה וסרטים אחרים… להמשך קריאה
30 באפריל 2024 מאת לירון סיני
יש מי שיסכימו שהדבר המנחם ביותר בסוף של יום מתיש הוא להתרפק מול סרטי אימה: חדשים שינסו להפתיע, או ישנים שיחבקו אותנו עם רעיונות ומבנים מוכרים. זה לא מובן מאליו, כי בזמן שבין שלל הפיתולים של הז'אנר יש גם קומדיות אימה, סרטים מופקים באופן עצמאי או פשוט זול עד כדי גיחוך מבדר של קאמפיות, וסרטים מרגשים, זה בסופו של דבר… להמשך קריאה
29 באפריל 2024 מאת אור סיגולי
ממש עם ייסוד פרס הקולנוע הישראלי הראשון, אי שם ב-1990, החליטה האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה על מהלך מאוד מעניין: מי שיזכה בפרס הסרט הטוב ביותר של השנה יהפוך אוטומטית לנציג ישראל בפרס האוסקר הבינלאומי. קטגוריה שאז נקראה "הסרט הטוב ביותר בשפה זרה" ועד אותה נקודת זמן קיבלה את ישראל שש פעמים: "סלאח שבתי" ב-1964, שלושה טקסים ברציפות בין 1971 ל-1973… להמשך קריאה
23 באפריל 2024 מאת אור סיגולי
את האנקדוטה הבאה שמעתי באחד הפרקים של Pure Cinema Podcast, ולמרות שאינני לגמרי יכול לאשר את נכונותה, היא חביבה ולא משחירה מדי אז אני מניח שאפשר להדהד אותה הלאה: בתחילת שנות השבעים ניסה הבמאי הגרמני הצעיר וים ונדרס (כבר אחרי כמה סרטים קצרים אבל לפני שעשה לעצמו שם גדול מדי) לעבד לקולנוע את אחד מכתביה של הסופרת האהובה עליו פטרישיה… להמשך קריאה
14 באפריל 2024 מאת אור סיגולי
מבין כל האנקדוטות והפרטים שמרכיבים את פרסי הקולנוע הישראלי, הסיפור של איל חלפון הוא כנראה המשונה מכולם. על חלפון כבר דיברנו בעבר, בפרק 9 שעסק בזוכה של 1998, "קרקס פלשתינה" שכתב וביים. עכשיו מגיע החלק השני – והאחרון לעת עתה – במסלול האופיר יוצא הדופן שלו, עם זכייתו השנייה בזכות "איזה מקום נפלא". בין לבין, אגב, היה מועמד כבמאי תיעודי… להמשך קריאה
13 באפריל 2024 מאת עופר ליברגל
כמדי שנה, אני מקפיד על המסורת שלי במסגרתה אני לא נוסע לפסטיבל קאן. אבל כן כותב על הבחירה הרשמית זמן קצר אחרי הפרסום של רובה, כסוג של תצפית על עתיד השנה בקולנוע העולמי ועל סרטים שיש לקוות כי רובם יגיעו בדרך כלשהי לישראל. אני עדיין לא יודע מתי זה יקרה, או האם יהיה השנה דיווח מפסטיבל קאן כאן, כלומר באתר… להמשך קריאה
תגובות אחרונות