12 בפברואר 2022 מאת לירון סיני
נראה שאי אפשר לצרוך תרבות בלי לשמוע משהו על ייצוגים ופוליטיקת זהויות. הגיוון גם לפני וגם מאחורי המצלמה, נמצא כרגע בשיאו, במובן הטוב ביותר. יותר אוכלוסיות מצליחות לקחת את הנרטיבים לידיים לצד ציוד צילום ולספר את הסיפורים שלהן בעצמן. הדיווחים של אורון מפסטיבל סאנדנס האחרון הצביעו על נוכחות מרשימה של סרטי אימה שנוגעים בפן החברתי של הקהילה השחורה בארצות הברית.… להמשך קריאה
8 בינואר 2022 מאת לירון סיני
זה לרגע נראה לא רגיש לכתוב סקירה על סרט של דיסני לילדים והורים שמציג כרגע בקולנוע. התחושה היא שכולם נכנסו הרגע לבידוד בזה אחר זה, ובילוי בקולנוע או חזרה לשגרה בבתי הספר והגנים נראים שוב כמו פנטזיה שכלואה מאחורי אינספור מסכי זום. זה עלול להיות סוג של לעג לרש ההורי המותש להמליץ על "אנקאנטו" (Encanto), ההילולה החדשה עם שירים שכתב… להמשך קריאה
27 בדצמבר 2021 מאת לירון סיני
זה מסוכן לנסות ולהחיות מותג שאהבנו פעם. הסיכוי שנקבל בדיוק את מה שרצינו, ומה שזכרנו שנגע לנו בדיוק בכל המקומות הרגישים והתחבר לתקופה מסוימת והפעיל אותנו רגשית, לא תמיד גבוה. זיכרון הוא דבר חמקמק, והרבה מיצירות התרבות הפופולארית שהתיישבו לנו בתוך הלב והנשמה באותו רגע עשו את זה לאו דווקא בזכות איכות מדהימה, אלא בגלל שילוב של תכונות שהיו בהן… להמשך קריאה
20 בדצמבר 2021 מאת לירון סיני
גבירותיי ורבותיי, מהפך. זו הפעם הראשונה מזה זמן מה שאני ניגשת לכתוב את סיכום השנה הקולנועי האישי בלי שסגרתי את רשימת הסרטים שהותירו עליי חותם. ובזמן שמדובר בסיכום אישי, אפילו אישי מאוד כפי שתיווכחו מיד, הסיבה שאני פותחת עם אבחנה זו שרלוונטית בעיקר לי עצמי, היא שיש בה כדי להעיד על מצב הדברים ותרבות צריכת הקולנוע שלנו באופן קצת יותר… להמשך קריאה
11 בדצמבר 2021 מאת לירון סיני
היה היה פעם ב-2012 סרט בשם "כרוניקה בזמן אמת". הוא היה סוג של פאונד פוטג', הז'אנר בו יותר מדי פעמים משתמשים בבחירה הסגנונית של מצלמה רועדת למען האותנטיות כדי לפצות על סיפור משעמם, צילום גרוע, והקפצות שראינו מיליון פעם. הוא תיאר מה קורה כשכמה נערים מוצאים משהו שהתרסק מהחלל, ומקבלים בהשפעתו כוחות על-טבעיים שלא היו להם קודם. זו הייתה גרסה… להמשך קריאה
16 בנובמבר 2021 מאת לירון סיני
סרטים תופסים אותנו רגשית בקלות יחסית כי הם סומכים על החושים שלנו ועל הזיכרון שלנו שיעשו עבורם חלק מהעבודה. שם טמון חלק מהתענוג שהוא לשקוע בתוך סרט. אפשר להתייחס לכך כאל עניין של תודעה חושית. או בשמה התאורטי המסובך, פנומנולוגיה. תפיסה פילוסופית ואחר כך גם פסיכולוגית שמדברת על כך שאנחנו חוות וחווים את העולם והמתרחש בו באופן כמעט ישיר, דרך… להמשך קריאה
29 באוקטובר 2021 מאת לירון סיני
ביציאה מההקרנה של הסרט הלכו מאחוריי צמד גברים צעירים, והאחד תיאר לשני את ראשי הפרקים של כל הסרט ואת האופן שבו נקודת המבט שלו השתנתה במהלך הצפייה, מהטריילר והציפיות שקבע ועד הסוף. או לפחות אפשר לשער שהוא הגיע עד הסוף, כי בשלב מסוים יצאנו את הקניון ולא שמעתי אותו יותר. כמובן שבן השיחה שלו היה איתו באולם וצפה באותו הסרט… להמשך קריאה
10 באוקטובר 2021 מאת לירון סיני
זו העונה בה שירותי הסטרימינג וגם המסכים הגדולים גדושים בכל טוב וכל רע של סרטי אימה, בספירה לאחור עד ליל כל הקדושים. בתוך העושר והעומס הזה יש הרבה דברים שכדאי לדלג עליהם, כי הרצון לספק היצע עשיר גובר על האיכות. ככל שנלך לאיבוד בתוך יותר אפשרויות, רובן גרועות, נבלה זמן רב יותר בבהייה במסך ונתפתה ללחוץ על עוד מלבן צבעוני… להמשך קריאה
3 באוקטובר 2021 מאת לירון סיני
בימים אלו מציג בקולנוע, טרי מפסטיבל חיפה, סרט שכבר שיערו לגביו שהוא ״ניקולס קייג' עושה ג'ון וויק עם חזיר מחמד״. זה תיאור מעורר ציפייה או גיחוך, תלוי לאיזה מחנה של השחקן תשתייכו - זה של החיבה וההערכה למרות הכל, או זה שכל צפייה בסרט שלו מגיעה עם רצון לבידור מביך. או איפשהו בין שניהם. אלא שבניגוד למה שאפשר לחשוב משם… להמשך קריאה
6 בספטמבר 2021 מאת לירון סיני
כבר ציינתי פה בעבר שאחת הדרכים הנוחות עבורי להעריך סרט היא איזה טעם הוא מותיר בזיכרון ככל שחולף הזמן. פרטי העלילה ברובם עשויים לדהות ואפילו להיעלם בחלק מהמקרים (למעט סרטים שנחקקו עקב ריבוי צפיות או רושם עז ברמת הנרטיב). מה שנשאר הוא גחלים של תמצית, סצנה פה, רגע מכונן או זניח שם ותחושה. וכעת כשהעיבוד החדש של "קנדימן" (Candyman) כבר… להמשך קריאה
תגובות אחרונות