3 באוקטובר 2021 מאת לירון סיני
בימים אלו מציג בקולנוע, טרי מפסטיבל חיפה, סרט שכבר שיערו לגביו שהוא ״ניקולס קייג' עושה ג'ון וויק עם חזיר מחמד״. זה תיאור מעורר ציפייה או גיחוך, תלוי לאיזה מחנה של השחקן תשתייכו - זה של החיבה וההערכה למרות הכל, או זה שכל צפייה בסרט שלו מגיעה עם רצון לבידור מביך. או איפשהו בין שניהם. אלא שבניגוד למה שאפשר לחשוב משם… להמשך קריאה
6 בספטמבר 2021 מאת לירון סיני
כבר ציינתי פה בעבר שאחת הדרכים הנוחות עבורי להעריך סרט היא איזה טעם הוא מותיר בזיכרון ככל שחולף הזמן. פרטי העלילה ברובם עשויים לדהות ואפילו להיעלם בחלק מהמקרים (למעט סרטים שנחקקו עקב ריבוי צפיות או רושם עז ברמת הנרטיב). מה שנשאר הוא גחלים של תמצית, סצנה פה, רגע מכונן או זניח שם ותחושה. וכעת כשהעיבוד החדש של "קנדימן" (Candyman) כבר… להמשך קריאה
4 בספטמבר 2021 מאת לירון סיני
בדומה לקללת האלבום השני במוזיקה, כי פעם האזנו בעיקר לאלבומים במלואם או משהו עתיק שכזה, החשש לנפילה בסרט המשך הוא הגיוני. גם ככה בחוויות שלנו אנחנו משווים לדברים שכבר ראינו ועברנו, זה חלק מהמצב האנושי התרבותי, לחפש תבניות מסודרות להכניס לתוכן את מרכיבי החיים. סרט המשך מעגן את ההשוואה, את המדידה ביחס למשהו אחר מראש. וככל שהראשון הצליח יותר, היה… להמשך קריאה
31 באוגוסט 2021 מאת לירון סיני
מסך לבן וקולה של רוח קרה, שאפשר לטעות ולתעות בה כרעש לבן, מציפים את המסך הגדול. בין לבן של שלג ולבן של שמיים אפשר לראות בין משב אחד למשנהו סימני חיים. סוסים שמנמנים עבי פרווה לשגשוג בקור פוסעים על צלע של גבעה בנוף המתעגל. הם מפנים דרך, מישירים מבט חושש אל נקודת המבט של המצלמה, שאין לנו ספק כעת, איננה… להמשך קריאה
15 באוגוסט 2021 מאת לירון סיני
לפעמים כל מה שאת רוצה זה לשכוח מהצרות שלך ולאוורר אותן בו זמנית מול סרט אימה טוב. על מי אני עובדת, "לפעמים" זה כמעט כל יום בשבוע מבחינתי. וכל שעה היא שעה טובה לקצת אימה. אלא מה, הז'אנר האהוב שמאפשר לנו לרעוד ולקפוץ מפחד בבטחת אולם הקולנוע או הסלון אמנם נמצא ברנסנס נהדר בשנים האחרונות, אבל עם הביקוש עולה גם… להמשך קריאה
9 באוגוסט 2021 מאת לירון סיני
כן, הסרט מהכותרת הוא דבר שקרה, זאת ועוד - הוא מציג כרגע בבתי הקולנוע ויש אנשים שהולכים לראות אותו. לראייה, באולם שבו אני הייתי ישב עוד זוג שאני לא בטוחה אם שרד עד הסוף את השעתיים של סיפור המקור של עיני נחש (הנרי גולדינג, "עשיר בהפתעה"), הדמות האילמת שמסתירה את פניה תחת מסכה, ועוד ארבעה עד שישה בני נוער שיצאו… להמשך קריאה
5 באוגוסט 2021 מאת לירון סיני
אם קרה המקרה ויש כאן מישהי או מישהו שקוראים את הסקירה ועוד לא צפו בסרט האקשן "שמיים אדומים כדם", ההמלצה הזריזה שלי היא שתעשו את זה בלי לקרוא שום דבר עליו למעט את השורות הספורות הבאות. אל תקראו את התקציר בנטפליקס, אל תבקשו שיגידו מה הקטע שלו או אלו ז'אנרים הוא מערבב או למה יש בו פלאשבקים מטרחנים שגורמים לו… להמשך קריאה
19 ביולי 2021 מאת לירון סיני
סצנות אקשן יכולות להציל או להפיל סרט. בעיקר אם הוא, ובכן, סרט אקשן - מהסוג בהם העלילה היא כמו מרק לשקדים, תירוץ שמעביר לנו את הזמן בין אגרוף שלוף לרובה מרסס או מכונית בחלל. ככל שהעלילה בסיסית ודלה יותר, והדמויות מדברות בססמאות יותר, האקשן מקבל את קדמת הבמה וחייב להיות מהוקצע. בין אם ריאליסטי עד אזהרת טריגר או מופרך עד… להמשך קריאה
10 ביולי 2021 מאת לירון סיני
אם צריך לתמצת חוות דעת על הסרט בו הסוכנת החשאית הרוסית לשעבר נטשה רומנוף סוף סוף עומדת במרכזו, היא תהיה: תשובות קלות ומהירות מדי לשאלות קשות וטובות. וזה קצת מבדר שסרט שחיכו שיקרה אי אלו שנים טובות, מזדרז עם האופן שבו הוא מציג את הדברים. אבל לפני שאפול לאותה מלכודת בדיוק, נתחיל. "האלמנה שחורה" (או "Black Widow" בלי ה' הידיעה,… להמשך קריאה
9 ביולי 2021 מאת לירון סיני
בחלקו הראשון של סרט המתח הפסיכולוגי מ-1992 "דרושה שותפה רווקה" ("Single White Female"), גראהם, השכן והידיד הגיי של אלי, מנחם אותה אחרי פרידה. אלי מרגישה שבלי בן זוגה לשעבר היא תתקשה להצדיק את הנוכחות שלה בניו יורק, ואולי היא פשוט צריכה לחזור הביתה. "זה עצוב להיות בדירה לבד ולארגן ארוחות לבן אדם אחד," היא אומרת פחות או יותר. "את תסתדרי… להמשך קריאה
בימים אלו מציג בקולנוע, טרי מפסטיבל חיפה, סרט שכבר שיערו לגביו שהוא ״ניקולס קייג' עושה ג'ון וויק עם חזיר מחמד״. זה תיאור מעורר ציפייה או גיחוך, תלוי לאיזה מחנה של השחקן תשתייכו - זה של החיבה וההערכה למרות הכל, או זה שכל צפייה בסרט שלו מגיעה עם רצון לבידור מביך. או איפשהו בין שניהם. אלא שבניגוד למה שאפשר לחשוב משם… להמשך קריאה
כבר ציינתי פה בעבר שאחת הדרכים הנוחות עבורי להעריך סרט היא איזה טעם הוא מותיר בזיכרון ככל שחולף הזמן. פרטי העלילה ברובם עשויים לדהות ואפילו להיעלם בחלק מהמקרים (למעט סרטים שנחקקו עקב ריבוי צפיות או רושם עז ברמת הנרטיב). מה שנשאר הוא גחלים של תמצית, סצנה פה, רגע מכונן או זניח שם ותחושה. וכעת כשהעיבוד החדש של "קנדימן" (Candyman) כבר… להמשך קריאה
בדומה לקללת האלבום השני במוזיקה, כי פעם האזנו בעיקר לאלבומים במלואם או משהו עתיק שכזה, החשש לנפילה בסרט המשך הוא הגיוני. גם ככה בחוויות שלנו אנחנו משווים לדברים שכבר ראינו ועברנו, זה חלק מהמצב האנושי התרבותי, לחפש תבניות מסודרות להכניס לתוכן את מרכיבי החיים. סרט המשך מעגן את ההשוואה, את המדידה ביחס למשהו אחר מראש. וככל שהראשון הצליח יותר, היה… להמשך קריאה
מסך לבן וקולה של רוח קרה, שאפשר לטעות ולתעות בה כרעש לבן, מציפים את המסך הגדול. בין לבן של שלג ולבן של שמיים אפשר לראות בין משב אחד למשנהו סימני חיים. סוסים שמנמנים עבי פרווה לשגשוג בקור פוסעים על צלע של גבעה בנוף המתעגל. הם מפנים דרך, מישירים מבט חושש אל נקודת המבט של המצלמה, שאין לנו ספק כעת, איננה… להמשך קריאה
לפעמים כל מה שאת רוצה זה לשכוח מהצרות שלך ולאוורר אותן בו זמנית מול סרט אימה טוב. על מי אני עובדת, "לפעמים" זה כמעט כל יום בשבוע מבחינתי. וכל שעה היא שעה טובה לקצת אימה. אלא מה, הז'אנר האהוב שמאפשר לנו לרעוד ולקפוץ מפחד בבטחת אולם הקולנוע או הסלון אמנם נמצא ברנסנס נהדר בשנים האחרונות, אבל עם הביקוש עולה גם… להמשך קריאה
כן, הסרט מהכותרת הוא דבר שקרה, זאת ועוד - הוא מציג כרגע בבתי הקולנוע ויש אנשים שהולכים לראות אותו. לראייה, באולם שבו אני הייתי ישב עוד זוג שאני לא בטוחה אם שרד עד הסוף את השעתיים של סיפור המקור של עיני נחש (הנרי גולדינג, "עשיר בהפתעה"), הדמות האילמת שמסתירה את פניה תחת מסכה, ועוד ארבעה עד שישה בני נוער שיצאו… להמשך קריאה
אם קרה המקרה ויש כאן מישהי או מישהו שקוראים את הסקירה ועוד לא צפו בסרט האקשן "שמיים אדומים כדם", ההמלצה הזריזה שלי היא שתעשו את זה בלי לקרוא שום דבר עליו למעט את השורות הספורות הבאות. אל תקראו את התקציר בנטפליקס, אל תבקשו שיגידו מה הקטע שלו או אלו ז'אנרים הוא מערבב או למה יש בו פלאשבקים מטרחנים שגורמים לו… להמשך קריאה
אם צריך לתמצת חוות דעת על הסרט בו הסוכנת החשאית הרוסית לשעבר נטשה רומנוף סוף סוף עומדת במרכזו, היא תהיה: תשובות קלות ומהירות מדי לשאלות קשות וטובות. וזה קצת מבדר שסרט שחיכו שיקרה אי אלו שנים טובות, מזדרז עם האופן שבו הוא מציג את הדברים. אבל לפני שאפול לאותה מלכודת בדיוק, נתחיל. "האלמנה שחורה" (או "Black Widow" בלי ה' הידיעה,… להמשך קריאה
בחלקו הראשון של סרט המתח הפסיכולוגי מ-1992 "דרושה שותפה רווקה" ("Single White Female"), גראהם, השכן והידיד הגיי של אלי, מנחם אותה אחרי פרידה. אלי מרגישה שבלי בן זוגה לשעבר היא תתקשה להצדיק את הנוכחות שלה בניו יורק, ואולי היא פשוט צריכה לחזור הביתה. "זה עצוב להיות בדירה לבד ולארגן ארוחות לבן אדם אחד," היא אומרת פחות או יותר. "את תסתדרי… להמשך קריאה
תגובות אחרונות