סרטים חדשים: ״כן״, ״עוזרת הבית״, ״אימהות צעירות״, ״מתוך האדמה״, ״תבלינים ושקרים״, ״אחרי ש…כל הסודות נחשפים״

שנה אזרחית טובה למי שחוגג או חוגגת, שכמובן נפתחת עם עוד חדשות מוזרות מכל הסוגים. בקרוב נחגוג עשור לרגע שבו סמור אחד נכנס לתוך מאיץ חלקיקים והסיט את כולנו לקו-זמן חלופי (לא באמת), ההסבר היחיד שכל מה שקורה מאז 2016 ואילך. עוד לפני כן, ניסינו לסכם שנה קולנועית כמיטב יכולתנו, עם המון פוסטים אישיים וקבוצתיים, ועופר גם הספיק איכשהו סקירה וניתוח על סרט שעלה בשבוע האחרון של 2025. המגמה הזו תימשך מחר עם אחד מסרטי השבוע הנוכחי, על אחרים כבר יש לנו טקסטים ולכן יהיו לינקים. עוד לא הספקתי אפילו לעבור על התוכניות של כל הסינמטקים, אבל בתל-אביב לא יהיה משעמם גם אחרי שפסטיבל אוטופיה נגמר היום (לצערי בלי שהספקתי לפקוד אותו), בזכות רטרוספקטיבה לצ׳ארלס ברנט, מחוות לנפטרי השנה שחלפה (מרדפורד ועד הויברגר), וגם פסטיבל אקי-נו לקולנוע יפני. עד שאתאפס על הלו״ז נשלח אתכם ואתכן אל בתי הקולנוע, יש מה לראות.

כן – סרטו החמישי באורך מלא של נדב לפיד (יש לו עוד כמות זהה של קצרים, חלקם לא ממש קצר). לכאורה לא צריך להגיד יותר, מה גם שזה היה הסרט הישראלי הכי מדובר של השנה החולפת, לפחות מאז נקודת האמצע שלה בפסטיבל קאן, עוד לפני שנעשה זמין לצפייה בישראל ותחילה בפסטיבל ירושלים, אז כתב עליו עופר. אבל יש איזה עניין עם סרטים של לפיד, לכולם יש דעה עליהם גם בלי לראותם. אני נגד העניין הזה ומאוד בעד לראות את הסרט, בזכות הסחף האמנותי הבלתי-רגיל, מעטים הבמאים בעולם כרגע שמסוגלים לתצוגת תכלית כזו, ולמרות שהוא חוויה מאוד לא נוחה ונעימה, לא משנה מה הדעות של כל צופה על ישראל של השנתיים האחרונות. העלילה מתמקדת בזוג אמנים (אריאל ברונז ואפרת דור), שמנסים לשרוד כלכלית כאמנים ופרפורמרים ולכלכל את תינוקם במדינה מטולטלת. ברקע מלחמת עזה והגבר, שנקרא י׳ כמו בכמה וכמה סרטי לפיד, מקבל הצעה להלחין המנון חדש למדינה המשתנה, הצעה שתשנה את גורלו. עוד מככבים: נעמה פרייס, אלכסיי סרבריאקוב, שרון אלכסנדר, עידית טפרסון, שירה שיש. מככבים מאחורי הקלעים: שי גולדמן (צילום), נילי פלר (עריכה), אביב אלדמע (עיצוב פסקול) ועוד מוכשרים.

אימהות צעירות (Jeones Meres / Young Mothers) – סרטם של האחים ז׳אן-פייק ולוק דארדן, גם הם לא זרים לפסטיבל קאן והציגו באותה מהדורה כמו הסרט לעיל. סרטם של הבלגים, זוכה פרס התסריט בקאן, הוא דרמה חברתית המתרכזת בדמויות משולי החברה. מפתיע, אני יודע. הפעם אלה חמש נערות, כולן אימהות צעירות מאוד (או מדי), ששוהות יחד עם הצאצאים במקלט לנשים. כל אחת שואפת לצאת מהמצב אליו הגיעה ולהעניק חיים טובים יותר לתינוקה, וכולן יחד משתלבות לפסיפס אנושי שמייצג תופעה, או כך לפחות מובטח, טרם צפיתי בעצמי אבל יש לנו טקסט של עופר מפסטיבל הקולנוע ירושלים, שוב.

עוזרת הבית (The Housemaid) – מהצד השני של הספקטרום הקולנועי, סרט אמריקאי ראוותני שמתיימר להיות משהו שבין מותחן מחוכם לטראש זול. בעיניי הוא מחטיא את כל המטרות אבל לא אשפוט את מי שיילכו לראות סרט חדש עם סידני סוויני ואמנדה סייפריד, כפי שאני גם אני חמוש בכל מיני ציפיות. פול פיג, שפעם ידע לביים קומדיות והיום תקוע בסרטי ״בקשה מסתורית״ שזה יכול היה להיות אחד מהם, הוא מי שנבחר לביים את העיבוד של רבקה סוננשיין לרב-המכר של פרידה מקפאדן. סוויני היא עוזרת הבית החדשה באחוזה של משפחת ווינצ׳סטר, המורכבת מגבירה שתלטנית ומטורללת (סייפריד), בעל חתיך שכולן חומדות (ברנדון סקלנאר) וילד זין, אה, ילדה קצת נאחסית (אינדיאנה אל). בעלת הבית ממרת את חיי העובדת, שלא יכולה לעזוב ומתחילה להתקרב אל הבית, את ההמשך כולל כל התפניות תוכלו לנחש ובהצלחה יתרה. סקירה בקרוב.

כן

מתוך האדמה (We Bury the Dead) – מותחן אימה על בסיס זומבים, אם לא תוכלו לחכות עד הבא בתור בסדרת ״28 איקס אחרי״ בהמשך החודש. דייזי רידלי מככבת בתור אישה שנכנסת לשטח צבאי סגור לחפש את בעלה. הסיבה לסגר היא ניסוי צבאי כושל שהרג המונים, חלקם חוזרים לחיים אבל נחשבים לכנועים ולא מסוכנים. או כך מספרים זאת אנשי הצבא לאזרחים שסביב, הגיבורה תגלה שאיתור בעלה הוא משימה אחת ולהישאר בחיים נגד מתקפת זומבים שהולכים ונעשים רעבים ואלימים – זה כבר סרט אחר. או הסרט הזה, הבנתם אותי. זאק הילדיץ' ביים ועל המסך תמצאו גם את ברנטון ת'ווייטס, מארק קולס סמית', מאט ווילן וקלואי הרסט.

תבלינים ושקרים (La petite cuisine de Mehdi / Spices and Lies) – או ״המטבח הקטן של מהדי״ בשפת המקור, מחזיר אותנו לצרפתית. בסרט של אמין אג’ינה תמצאו גם תבלינים וגם שקרים, כמובטח בתרגומים, משום שאותו מהדי (יונס בוסיף מ״עושים צחוק״) מסתיר ממשפחתו חלקים מחייו. הוא גם בן מושלם למשפחה אלג׳יראית שיודעת על עבודתו במסעדה שהאוכל שלה יותר צרפתי מצפון-אפריקאי, אבל אינה יודעת על הקשר הרומנטי שלו עם אחת העובדות שעומדת לרכוש יחד איתו את הביסטרו (קלרה ברתו, מעין סיידי סינק צרפתייה). זוגתו דורשת להפסיק עם ההסתרות אבל מהדי חושש שמשפחתו לא תקבל אותה, לכן הוא מוצא פתרון יצירתי שרק מסבך את המצב – אישה ממוצא שאינו צרפתי (היאם עבאס האדירה תמיד ובטח גם הפעם) שמסכימה לגלם את אמו בפני חברתו. נשמע כמו מקרה קלאסי של ״מה כבר יכול להשתבש״.

אחרי ש…כל הסודות נחשפים (Beyond After) – נסיים עם סדרת הסרטים שאיבדה כל קשר לשפה האנגלית, אבל בעברית בכל זאת מנסים. לפני עשור, סמור חסר מזל נכנס למאיץ חלקיקים…סליחה, את זה כבר כתבתי בהקדמה. לפני עשור, מעריצה של להקת הבנים וואן-דיירקשן בשם אנה טוד פרסמה מה שקרוי פאן-פיקשן סביב הארי סטיילס, מה שהתגלגל לרב-מכר בשם ״אחרי ש…״ ומשם לסדרת ספרים וסרטים לבנות הנעורים. מאז 2019 קיבלנו חמישה סרטי עלילה וכעת הגיעה הזמן לדוקומנטרי שמשום מה מקוטלג גם כדוקו-דרמה. בכל מקרה, זה סיפור מאחורי הקלעים של הספרים ובהמשך הסרטים, בשיתוף טוד הכותבת וגם השחקנים שהתבגרו עם הסדרה, ג'וזפין לנגפורד והירו פיינס טיפין. התבגרו באופן סביר, לא כמו הילדים-מבוגרים ב״דברים מוזרים״. דידיה אלוש ביים, מעריצי ומעריצות הסדרה מוזמנות לעדכן אותנו אם היה מושלם.