סרטים חדשים (ויום הקולנוע הישראלי): ״פינק ליידי״, ״מכתב לדויד״, ״אלטו נייטס״, ״דרכים מצטלבות״, ״מכירה פומבית״, ״מפחיד 3״, ״סוגר פינות״, ״הקוסם מארץ עוץ״, ״הדיפלומט״

עוד שבוע שבו אנחנו מתלבטים האם ואיך אפשר להתייחס למצב החדש-ישן, אבל הפעם יעזרו לנו הסרטים. או לפחות אחד מהם. בשבוע שעבר הבאסה הייתה כה גדולה עד ששכחתי לעדכן על עניין משמח: שובו של הנחמןקאסט! כזכור, לפני עשור וקצת הקליטו פבלו אוטין ועופר ליברגל שיחות על קולנוע עם המורה הגדול מכולם, נחמן אינגבר, שנערכו לשתי עונות של פודקאסט על יצירות מופת מתולדות הקולנוע. מוקדם יותר השנה פבלו העלה מחדש את ההקלטות בסאונד משופר, ובאמצע החודש הוסיף הפתעה – עוד חצי עונה שהייתה גנוזה עד כה, על קולנוע ישראלי! הפרקים הראשונים כבר באוויר, חפשו אותם בכל אפליקציות ההסכתים או הקליקו לעיל. עופר גם הספיק לכתוב השבוע על סרט קאלט בהתהוות, והפרויקט של אור סגר עוד עשור, אז היכונו לבוא האייטיז. הלוואי שהיינו באייטיז עכשיו, בעצם. במקום זה נמהר על המוני הסרטים החדשים שיגיעו מחר אל בתי הקולנוע, בעוד היום הוא שוב יום הקולנוע הישראלי ועל כך בתת-מדור בהמשך.

פינק ליידי – סרטו של ניר ברגמן שאפשר לראות כבר היום, במחיר מוזל ביום הקולנוע הישראלי, לפני שיחל הפצה סדירה מחר. עבור רוב הציבור, אני מניח שמדובר בסרט של התסריטאית דווקא, מינדי ארליך שהיא אחת הכלות הכי מפורסמות שיצאו מתוכנית הריאליטי ״חתונמי״. זהו התסריט הראשון שלה שמופק, אבל נדמה שחצי מדינה כבר מכירה את סיפורה של היוצאת בשאלה. לכן חשוב לומר שהסרט אינו אוטוביוגרפי, אלא מבוסס על סיפורים מסביבתה של הכותבת, בחייה הקודמים כחרדית בירושלים. שם מתרחשת העלילה שמתמקדת באישה ואם (נור פיבק), שמקבלת יום אחד תמונות אינטימיות של בעלה (אורי בלופרב) בחברת גבר אחר. התגובה של הזוג ובעיקר של האישה לסיטואציה, מניעה את העלילה שכוללת את כל מה שתצפו לו מסרט על החברה המסוגרת, אבל דרך פריזמה של תשוקה והתמודדות עימה. הקאסט התומך כולל בין היתר את שרה פון שוורצה ומיכל ויינברג בתור האמהות של בני הזוג, את רומי אבירם כאחותה של הגיבורה וכלה טרייה עם בעיות תשוקה הפוכות, ואת גל מלכה בתור חילונית שמנסה להתקרב לדת ומציעה לגיבורה שער אל עצמה שלא הכירה. הסרט נעל את פסטיבל חיפה אבל לא הספקנו לכתוב עליו אז, רק בהכנות לפרסי אופיר.

מכתב לדויד – הפצה מיוחדת לסרט ייחודי מאין כמוהו, שיוקרן רק בליווי שיח יוצרים ובמועדים ספציפיים. בכל זאת אכליל אותו במדור משום שאני חושב שמדובר בצפיית חובה לכל מי שרוצה לקרוא לעצמו ישראלי, אבל שכח מה חשוב בחיים (החיים) ועל מה ולמה אנחנו במלחמה כבר שנה וחצי. הבמאי תום שובל, שביים את האחים קוניו בסרט הביכורים שלו ״הנוער״, מגיש מסה קולנועית רב-שכבתית יוצאת דופן. ברמה הפשוטה ביותר, זהו אכן מכתב בצורת סרט של במאי לשותפו ליצירה בעבר, דויד קוניו, שנחטף מביתו בניר עוז אל תוך עזה עם משפחתו ועדיין מוחזק שם. איתן קוניו, שכיכב לצד דויד ב״הנוער״, מתראיין לסרט הנוכחי ומלווה את הבמאי והצוות בביקור מצמרר בניר עוז של אחרי הטבח, כולל עדות שלו שטרם שמעתי ופירקה אותי לרסיסים. בסרט מופיעים גם שרון קוניו, זוגתו של דויד ושורדת השבי, והורי המשפחה לואיס וסילביה קוניו, שמפלחים הלב, או מה שנשאר ממנו במהלך הצפייה. אריאל קוניו, צעיר האחים, גם הוא עדיין בשבי בעזה ונראה בסרט בתמונות ארכיון. זהו בעצם הנדבך המרתק והרפלקסיבי ביותר ביצירה, צילומים שביצע דויד עצמו בקיבוץ האהוב שלו לפני יותר מעשור, אחרי הליהוק לסרטו של שובל. הבמאי הבטיח סגירת מעגל כאשר יגיע הסוף הטוב שכולם מייחלים לו, ועד אז אני מפציר בכל מי שקורא או קוראת לרכוש כרטיס לסרט (חלק מההכנסות יתרמו למשפחה). הוא מוקרן כעת בבתי קולנוע לב ויעלה בהמשך בערוץ HOT8.

אלטו נייטס (The Alto Knights) – במעבר חד, לדרמת פשע היסטורית שיוצריה הם היסטוריה מהלכת בעצמם. קודם כל רוברט דה נירו, שבגיל 81 עושה בפעם הראשונה תפקיד כפול בסרט אחד. הוא מגלם שניים מראשי הפשע המאורגן ששלטו בניו-יורק בפרט ובארצות הברית בכלל באמצע המאה שעברה: פרנק קוסטלו השקול ולעומתו ויטו ג׳נובזה חמום המוח. האחד נוטה להתחמק מהרשויות דווקא בשל היותו דמות ציבורית, האחר פועל במחשכים אבל מפגין נוכחות מבהילה כשהוא נדרש לכך. הסרט מביא את סיפורם של השניים כחברי ילדות, בנים למשפחות מהגרים מאיטליה, שבנו לעצמם אימפריות פשע עד שבזיקנתם החלו לנסות להפיל איש את רעהו, בדרכי עורמה או בניסיון חיסול מתוקשר, כל אחד על פי דרכו. דברה מסינג וקתרין נרדוצ׳י מגלמות את הנשים של הבוסים, בהתאמה, וקוסמו ג׳רביס הוא גנגסטר צעיר שמנסה להוכיח את עצמו. את התסריט כתב ניקולס פילגי, מומחה להיסטוריה של המאפייה והכותב של ״החבר׳ה הטובים״ ו״קזינו״, אבל הבמאי אינו סקורסזה אלא בארי לוינסון, שהתנסה בעבר בסרט גנגסטרים על התקופה הזו מהזווית היהודית דווקא, ב״באגסי״. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

דרכים מצטלבות (Crossing) – הפקה אירופאית בהובלת הבמאי השוודי-גיאורגי לבאן אקין (״ואז רקדנו״). העלילה מתחילה בגיאורגיה, ספציפית באטומי, שם מורה בגמלאות בשם ליה מחפשת אחר אחייניתה. זו הייתה בקשתה האחרונה של אחותה המנוחה של הגיבורה, שתמצא את הבת האובדת, שברחה מהבית בגלל זהותה המגדרית. ליה פוגשת בתחילת הסרט בצעיר בשם אצ׳י, הנותן לה לה טיפ: טרנסיות לרוב בורחות מבאטומי אל טורקיה, כי באיסטנבול יוכלו להיות חופשיות לחיות את החיים כרצונן. הוא אף מציעה להתלוות אליה כנהג ומדריך יודע שפות, שמח על ההזדמנות לעוף מבית אחיו ומחיי בטלה. כך יוצאים ליה ואצ׳י למסע חיפוש אחר הטרנסית הנמלטת, שאולי בכלל לא רוצה שימצאו אותה. דרכם מצטלבת עם זו של דמות שלישית, אוורים, עורכת דין לזכויות אדם וטרנסג׳נדרית בעצמה. צפייה הולמת ליום הנראות הטרנסי בסוף החודש, אבל גם לפניו ואחריו.

דרכים מצטלבות

מכירה פומבית (Auction) – דרמה צרפתית ״בהשראת ציור אמיתי״ כפי שכתוב על הפוסטר. ציור של אגון שילה האוסטרי, שנחשב אבוד מאז 1939 מסיבות היסטוריות ברורות. בסרט, מומחה לאמנות מקבל קריאה להגיע לבית פרטי צנוע כדי להעריך שווי של ציור עתיק, ונדהם לגלות את היצירה האבודה. הוא מבקש לבעלי המקום, שירשו את הציור במשפחה, שהם עומדים להיות עשירים בכמה מיליונים. להפתעתו הם לא רוצים שום קשר לציור, שוב מסיבות היסטוריות, וגם המכירה הפומבית שהוא מבקש לערוך לא הולכת כמתוכנן. סרטו של פסקל בוניצר, בכיכובם של אלכס לוץ ולאה דרוקר.

סוגר פינות (A Working Man) – סדרת סרטי ״ג׳ייסון סטייתהם הוא בעל מקצוע כלשהו״ מגיע לשיאה בסרט שנקרא באנגלית פשוט ״אדם עובד״ ובישראל הוא עשה עלייה ועבר לסלנג מקומי. ג׳יי-סטיית מגלם פועל בניין, אבל תאמינו או לא, בעבר הוא היה אדם בעל סט כישורים מיוחד. סליחה, זה משפט של ליאם ניסן. הוא היה טוב במכות, במלעיל. והוא יזדקק לסט הכישורים המיוחד כדי להציל צעירה שנחטפה ולכסח כמה שיותר מאנשי העולם התחתון בדרך. את הסרט כתב וביים דייויד אייר, שעבד עם השחקן לפני רגע ב״הכוורן״, והתסריט נכתב בשיתוף עם סילבסטר סטאלון ועל פי ספרו של איש הקומיקס צ׳אק דיקסון. על המסך תמצאו גם את דייויד הארבור, מייקל פנייה, ג׳ייסון פלמינג ונעמי גונזלס.

מפחיד 3 (Terrifier 3) – חתיכת סיפור יש לנו כאן, אז אתקצר אותו. מאז 2016 צבר לעצמו הסרט ״מעורר הביעותים״, כך בתרגום לא רשמי אבל מוצלח מאוד של אור באימת החודש, מעריצים ומעריצות. הבמאי-תסריטאי דמיאן ליאון המשיך ליצור המשכון לעלילותיו של אייקון האימה החדש ארט הליצן, ישות בלתי ניתנת לעצירה שלבושה כמו ליצן מקריפ ומבתרת את קורבנותיה בפנטומימה מצחיקה-מבעיתה, בגילומו של דייויד האוורד תורנטון. כל זה היה קוריוז של קהילת האימה העולמית בלבד, שהלך וגדל עד שהסרט השלישי בסדרה, עליו כתבה אצלנו לירון לכבוד ליל כל הקדושים, נהפך לשובר קופות שאין להתעלם ממנו. כעת הסרט נועל הטרילוגיה הזה זוכה להפצה בישראל, בלי השניים הראשונים, תחת הכותרת המתורגמת כמו בדיחה ״מפחיד 3״. מי שיתחילו דווקא ממנו, ויצפו בארט הליצן מעלה את מפלס הקורבנות שלו בערב חג המולד, אולי לא ידעו שגיבורת הסיפור, סיינה בגילומה של לורן לה-ורה, היא הפיינל גירל של הסרט השני, למשל. אולי הצלחתו תביא ארצה את הקודמים.

הקוסם מארץ עוץ (The Wizard of Emerald City) – סרט לא מונפש אבל שיוקרן בישראל בעברית, אנגלית ורוסית, שהיא שפת המקור. מדובר בהפקה רוסית שהיא גרסה של ״הקוסם מארץ עוץ״, עם מספר שינויים כנהוג במדינה חובבת האזרוח של יצירות אמנות מערביות. במקום דורותי, הכירו את אלי, שיוצאת לקמפינג עם הוריה וכלבה טוטושקה. למכשפות קוראים בסטינה וגי׳נג׳מה, למקרה שתהיתם ותהיתן, אבל הסיפור נותר זהה: הוריקן סוחב את הגיבורה הרחק מהבית ואל ארץ המאנצ׳קינים, ועליה לצעוד בשביל האבנים הצהובות ולסייע לשלושה זרים בדרכה לפגוש הקוסם מעיר הברקת שיעניק לה את משאלתה לשוב הביתה. השלושה הם עדיין דחליל בלי מוח, איש פח בלי לב, ואריה בלי אומץ. אם כי הייתי שמח לטוויסט רוסי גם על זה. בתפקידים הראשיים תמצאו פרצופים מוכרים עם קריירות בינלאומיות, דוגמת יורי קולוקולניקוב (לאחרונה ב״קרייבן הצייד״), או שחקני ארטהאוס כמו וסילינה מקובצבה (״נפש עדינה״). הבמאי הוא איגור וולושין והקרדיט הוא לעיבוד של ספרי אלכסנדר וולקוב, מי שתירגם את ״הקוסם מארץ עוץ״ לרוסית וכתב ספרי המשך כאוות נפשו.

הדיפלומט (The Diplomat) – נסיים את החלק הזה של המדור עם הסרט ההודי להפעם, בבימוי שיבם נאיר. יש בו עירוב שחריג אפילו יחסית לקולנוע מתת-היבשת, של סיפור אמיתי ועשייה קולנועית המזוהה עם בוליווד, כלומר גדולה מהחיים וקולנועית יותר מאשר אותנטית. העלילה מתחילה כאשר אישה בלבוש מוסלמי נכנסת לשגרירות הודו באיסלמבאד וטוענת כי נחטפה לפקיסטן ואולצה להתחתן, אבל היא בת הודו ורוצה לשוב אל מולדתה. סגן הנציב העליון מראיין אותה וחושד באמיתות סיפורה ובמניעיה, מתנהג ומשוחק כאילו הוא במערכון של ״ארץ נהדרת״ או בדרמת מתח בוליוודית סאטירית אם תרצו. אך כאמור, זהו סיפור אמיתי וטעון על המתיחות בין הודו ופקיסטן וייאשר אותו של השגריר ההודי בישראל בימינו, שהיה שם בעצמו. על המסך תמצאו את ג'ון אברהם, סדיה חאטיב, רוואתי וקומוד מישרה.

נספח יום הקולנוע הישראלי 2025

פינק ליידי

כיוון שיום הקולנוע הישראלי השנה מכיל בעיקר סרטים שכבר מוכרים מפעמים קודמות, או מבתי הקולנוע, אעבור על כולם בזריזות ואקשר למה שכתבנו עליהם בסריטה בלינקים, בין אם ממש סקירה או דיווח פסטיבלי ובין אם רק מידע נוסף כשעלו לאקרנים. הסדר אלפביתי והחלוקה למקטעים היא לשם נוחות הקריאה.

"ארוגם ביי" – סרטו של מרקו כרמל על חבורת גולשים ישראלים בסרי לנקה, שיוצאים לתפוס גל לזכר חברם שנפל בקרב.
"בחורים טובים 2" – ההמשכון של ארז תדמור ללהיט הקומי שלו, עם שידוכים בעולם החרדי. מאור שוויצר מככב, כמו לעיל.
"בנות כמונו" – דרמת התבגרות שביממה לי גילת וכתבה בת אל מוסרי, עליה כתב עופר בפסטיבל הקולנוע של חיפה.
"געגוע" – רימייק של שבי גביזון לסרטו הישראלי, הפעם עם ריצ׳רד גיר בתפקיד הראשי. גם עליו יש לנו טקסט מחיפה.
"דבי הייתה פה" – ניסוי קולנועי מאתגר ובעיניי מוצלח מאוד של דנה גולדברג, זוכה פרס על הישג אמנותי בחיפה 2023.
"המעורר" – הבמאי רנן שור הלר הלך לעולמו מאז הוקרן סרטו התיעודי על סבו, מה שהופך את הצפייה לשונה מהשנה שעברה.
"הרבי קפוארה" – הדוקומנטריסט ברק הימן מפנה הפעם את המצלמה אל מיקי חייט, חרדי מבני ברק ומדריך קפוארה.

"הטבעת" – סרט הביכורים של אדיר מילר כבמאי, יחד עם האחים פז, בו הוא גם מככב כבן לניצולת שואה במסע משפחתי.
"הנכס" – עלילה דומה אך סרט שונה הוא עיבוד של דנה מודן, גם כן לראשונה כבמאית קולנוע, לרומן גרפי של אחותה רותו.
"חלב" – זולל פרסי התסריט שביימה מאיה קניג, שעלה לאקרנים זה עתה ומתרחש בישראל בה חלב אם הוא מוצר יוקרה.
"חליסה" – חלב אם ומרפאת טיפת חלב אפשר למצוא גם בסראה של סופי ארטוס, זוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל חיפה.
"יום באמסטרדם" – מאותו פסטיבל חיפה מגיע סרטה של רוני קידר, גם הוא על האקרנים בקבע, על מפגש זרות באמסטרדם.
"כביש הסרגל" – גם פסטיבל ירושלים מיוצג, עם סרטה זוכה הצל״ש של מיה דרייפוס ובו עפולה נראית כמעט כמו ״טווין פיקס״.
"לא יום ולא לילה" – שוב ירושלים, הפעם סרט הביכורים של פנחס וויה, על משפחת בעלי תשובה שמתקשה להיטמע בבני ברק.

"לצערי אני אוהבת אותך" – סרט זה של שחר רוזן נקרא בעבר ״ברווזים אגדה אורבנית״, למקרה שתתהו לאן מוביל הלינק.
"לקרוא את לוליטה בטהרן" – סרטו של ערן ריקליס המלא שחקניות איראניות גולות, ועד כה כתבנו עליו רק לקראת פרסי אופיר.
"מופע טוטאל" – יצירת הביכורים של רועי אסף, שגם מככב בקברט הסאטירי והדרומי, זוכת פרסים בפסטיבל חיפה ובאופירים.
"נדל"ן סיפור אהבה" – הזוכה המרכזי של פסטיבל חיפה האחרון, סרטה הראשון של ענת מלץ על זוג שמחפש דירה בחיפה.
"סודה" – אין דבר כזה רק סרט אחד של ארז תדמור, אז הנה מגיעה גם הדרמה התקופתית בכיכובם של ליאור רז ורותם סלע.
"עד שתחזור" – סרטה של שרי אזולאי תורג'מן מלווה אותנו מאז 2023 ונכח גם בימי הקולנוע הקודמים, הגיעו הזמן שיופץ.
"פינק ליידי" – על סרטם של ניר ברגמן ומינדי ארליך כתבתי ממש בתחילת הפוסט, זוהי רק תזכורת שהוא משתתף בחגיגה.

"פרנצ'ישקה" – יצירתה התיעודית של לינה צ'פלין, עליה כתב עופר בדוקאביב, אודות רקדנית בלט שנהפכה למופע בידור בגטו.
"פול ספיד: מוטורסטאר" – סוף סוף טרום-בכורה אמיתית, בבימוי קובי מחט ועל פי הסדרה לנוער שגם הניבה סרט קודם.
"צ'ק אאוט" – להבדיל, קומדיית הריגול של יונתן דקל היא אחת הוותיקות במיזם יום הקולנוע ושוב, קדימה להפצה סדירה.
"שיר למעלות" – סרטו התיעודי של שלמה וולפרין מלווה את המוזיקאי מתיסיהו בביקורו בישראל בעקבות השבעה באוקטובר.
"תמונות יפואיות" – סרטם של אריק לובצקי ומתי הררי, על פי סדרת הפולחן הוותיקה, גם הוא שב אל יום הקולנוע הישראלי.
"תסתכל עוד מעט לא תראה כלום" – סרטו התיעודי של מתן אברמוביץ', אודות האדריכל ברוך משולם, שמגיע מדוקאביב.