סרטים חדשים: ״למה מלחמה״, ״בייביגירל״, ״Better Man: סיפורו של רובי וויליאמס״, ״נוספרטו״, ״קוויר״, ״המסדר״, ״היורש״

השנה הקולנועית נפתחה בסערה עם פסטיבל הקולנוע של חיפה, כאן התרכזנו החל משלשום. לירון כבר הצטרפה, עופר בדרך והדיווחים שלנו יתחילו לזרום בקרוב. לא כולל אירועים כמו בוז לשר התרבות, חדשות יש בהמון מקומות אחרים שתוכלו לקרוא. אצלנו יהיה רק סרטים והרבה, אבל פסטיבלים הם משבשי לו״ז ידועים וכך קורה שאני מגיע אל מניין הסרטים החדשים הראשון לשנת 2025 באיחור של יום (לפחות). משום מה זו מהדורה עמוסה מהצפוי, למרות פתיחתו של אירוע קולנוע גדול, כולל סרטים שתמצאו גם בפסטיבל (או שהיו יכולים להתאים לו). נזכיר רק שכל סיכומי השנה שלנו מרוכזים בסיכום הסיכומים שלי, ושכבר הספקנו טקסט ראשון לשנה הקלנדרית הנוכחית בזכות הביקור החוזר של אור בעבר של ״נוספרטו״, לכבוד הסרט החדש שהגיע השבוע לאקרנים. עליו ועל כל השאר בקצרצרה במדור זה, לפני שנישאב חזרה לחגיגת הקולנוע שעל הכרמל.

למה מלחמה (Why War) – עמוס גיתאי אמנם לא יוצר בישראל, או עבור קהל ישראלי, אבל הוא עדיין יוצר ישראלי ולכן נראה לי שנפתח את הפוסט איתו. חלפה פחות משנה מאז סרטו הקודם, ״עדיין לא מאוחר״, וסרטו החדש מגיע ארצה אחרי בכורה בפסטיבל ונציה. עופר כבר כתב עליו עבורנו במסגרת בכורה זו, כאשר את בכורתו המקומית הוא עורך בפסטיבל חיפה לצד יציאה לאקרנים. המבנה הנראטיבי של הסרט מבוסס על רומן מכתבים בין אלברט איינשטיין וזימונד פרויד אודות חוסר התכלית שבמעשה המלחמה באשר הוא. ההקשר למצב בישראל ובעזה בחודשים האחרונים נוכח כמובן. השחקנית הצרפתייה אירן ז'קוב ממשיכה לשתף פעולה עם הבמאי, כמו גם מתייה אמלריק ויעל אבקסיס.

בייביגירל (Babygirl) – מאותו פסטיבל ונציה, סרט אחר למדי שגם עליו כתב עופר. הבמאית-תסריטאית ההולנדית הלינה ריין (״משחקי רצח״) ממשיכה לעבוד בקולנוע האמריקאי, עם מה שמוגדר כמותחן אירוטי. אפשר להתווכח על כל אחת משתי המילים האלה, אבל מוטב לספר על העלילה. ניקול קידמן, זוכת גביע וולפי על הופעתה, מגלמת מנכ״לית ואשת משפחה שאינה מסופקת מחייה. מתמחה חדש בחברה שלה (האריס דיקינסון) מפתה אותה לרומן מבוסס יחסי שליטה, כאשר היא הכנועה. אנטוניו בנדרס הוא הבעל הנבגד, סופי וויילד מ״נגעת נרצחת״ היא העוזרת האישית של הבוסית. ממליץ לגגל את המונח הזומרי ״בייביגירל״ כדי להבין למי יכולה להתייחס הכותרת מלבד לגיבורה.

נוספרטו (Nosferatu) – ברשתות החברתיות הסרט הזה מצוות כדאבל-פיצ׳ר עם ״בייביגירל״ במה שזכה לכינוי ולתגית ״בייבירטו״, כי כולם מחפשים את ברבנהיימר הבא. ערכתי צפייה כזו בעצמי והופתעתי לגלות עד כמה זה עובד. העיבוד של רוברט אגרס (״המכשפה״, ״המגדלור״, ״מלך הצפון״) לסרט של מורנאו עוסק גם הוא בחלק מהנושאים שעולים בבן-זוגו המפתיע, למשל כניעה ושליטה או תשוקות מיניות אפלות והרות אסון. במקרה זה, לילי-רוז דפ היא אישה צעירה שבדידותה מזמנת אל חלומותיה רוח זדונית, המתגלה כערפד עתיק (ביל סקרסגארד) המבטיח להתאחד איתה גופנית בעתיד. כעבור שנים, בעלה הטרי (ניקולס הולט) נשלח בידי מעסיקו לסגור עסקת נדל״ן עם רוזן מסתורי בשם אורלוק, הלא הוא מעורר הביעותים של הגיבורה השואף להגשים את הבטחתו. וגם להפיץ מגפה ורוע על-טבעי בעיר הגרמנית ויסבורג של 1838, אז מתרחש הסרט. עוד בקאסט: וילם דפו, ראלף אינסון, סיימון מקברני, אהרון טיילור-ג׳ונסון ואמה קורין.

בייביגירל

קוויר (Queer) – נמשיך את הקו האמנותי יותר שמתרקם השבוע, אל הסרט שמוקרן בהקרנות בודדות בקולנוע לב אבל להבנתי זו הפצתו המתוכננת אז כך נתייחס אליו. הבמאי והתסריטאי של ״מתחרים״, לוקה גואדנינו וג'סטין קוריצקס, בהתאמה, שבים לשתף פעולה בעיבוד לספרו של וויליאם בורוז. דניאל קרייג מככב כאמריקאי שנטש את מולדתו לטובת מקסיקו סיטי, בשנות החמישים של המאה הקודמת. אחרי לילות של שתייה וקשרים מזדמנים, בדידותו מופרת בידי הצעיר החדש בעיר. המשיכה אליו גדולה ונותר רק לבדוק האם היא הדדית, בסרט שמצטרף אל השניים שכבר הוזכרו ליצירת ״קוויר בייבירטו״, אם תהיו מסוגלים לעמוד בשלושה סרטים על גילוי מיני בסוף שבוע אחד. גם הסרט הזה הוקרן בפסטיבל ונציה וגם עליו כתב עופר, שהחריצות שלו בספטמבר משתלמת עבור סריטה גם בינואר. וזה נמשך גם בסרט הבא בתור.

Better Man: סיפורו של רובי וויליאמס (Better Man) – נעבור לחלק המסחרי יותר של המדור, על אף שגם הסרט הזה מוקרן בפסטיבל חיפה. נחשו מי כתב עליו בפוסט ההמלצות המקדים שלנו, בפעם הרביעית בפוסט זה. כפי שמבהיר השם החצי-עברי, זהו סיפורו של רובי וויליאמס. לא השחקן המנוח, הזמר המפורסם-לרגע (בטריטוריות מסוימות, בארצות הברית לא שמעו עליו) בשנות התשעים והאלפיים. סיפור עלייתו ונפילתו כה שגרתי עד כי היוצרים נאלצו לבחור בגימיק על מנת לייחד את הביוגרפיה המוזיקלית הזו מכל האחרות ששטפו את המסכים בשנים האחרונות, ותודה ל״רפסודיה בוהמית״. הפתרון: את דמותו של וויליאמס מגלם בסרט קוף-אדם דיגיטלי. הסרט מצולם כרגיל, עם שחקנים אמיתיים, אבל במקום רובי הערס מסטוק-און-טרנט באנגליה – דמות מונפשת כאילו מ״כוכב הקופים: המחזמר״. תמונה של הקוף מתוך הסרט בראש הפוסט.

המסדר (The Order) – סרט תקופתי נוסף לשבוע זה, בפעם בבימויו של האוסטרלי ג׳סטין קורזל (״ניטראם״). גם הוא יוקרן בפסטיבל חיפה וגם הוא כבר היה בפוסט ההמלצות של עופר, בפעם החמישית שהיא לבטח שיא בסריטה. השנה היא 1983 ובמערב ארצות הברית מצטברים מאורעות אלימים, בעיקר מעשי שוד, כולם נקשרים לא למלחמת כנופיות אלא לארגון רדיקלי של עליונות לבנה. ג׳וד לאו הוא איש החוק הוותיק וטיי שרידן הוא השוטר הצעיר שמתלווה אליו בחקירה ובמצוד אחר מנהיג האחווה הגזענית, בגילומו של ניקולס הולט. גם הוא כבר הוזכר בפוסט זה.

היורש (The Successor) – נסיים עם סרט צרפתי לשם שינוי, בבימויו של קזבייה לגראן (״משמורת״). גיבור הסיפור ממונה לתפקיד הנחשק של מנהל אמנותי בבית אופנה פריזאי נודע, שמקבל את החדשות בתחושת התעלות ואז גם בכאבים איומים בבית החזה. גיבורנו מתחיל לחשוד שהוא ירש מאביו לא רק את ליבו החלש, כאשר הוא נקרא למונטריאול בעניינים משפחתיים. מארק-אנדרה גרונדן בתפקיד הראשי ולצידו איב ז'אק ולטישיה איסמבר-דני.