• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

פרסי אופיר 2024: המועמדים והמועמדות

14 באוגוסט 2024 מאת אורון שמיר

המירוץ לפרס אופיר תפס צורה הבוקר (ד׳ 14.8) עם פרסום רשימת המועמדים והמועמדות. כל המתמודדים התנקזו לחמישיות (או שישיות) הפרושות על פני 18 קטגוריות וכעת מעט פשוט יותר לנסות ולהכיר את העולים לשלב הגמר. בדרך כלל הייתי מקשר לפוסט מקדים שלנו, ונפרד מן הסרטים שלא שרדו את הניפוי, אבל השנה לא הכנתי אחד וזה הזמן להתנצל. מה שהספקנו לעשות בגלל שההצבעות התעכבו הוא לנסות להרים לכמה אנדרדוגים בפוסט החמישיות של סריטה, אבל על פי התגובות אני לא בטוח שהצלחנו במשימה. כל מי ששאלו היכן הסרט הזה ומה בדבר היוצרת ההיא, בטוחני שתהיו מאוד מרוצים ומרוצות מתוצאות האמת. המטרה שלנו לא הייתה לנבא אותן, או להדהד בהכרח סרטים שהיה ברור לנו שהם חזקים, אלא לפזר את חיבתנו בין כמה שיותר סרטים, כולל אלו שהיה לנו ברור שאין להם המון סיכוי. בסופו של דבר, חלקם נכנס פנימה גם במציאות וזה משמח את יושבי סריטה לא פחות מאשר הפייבוריטים והסרטים החזקים, גם אותם אהבנו כפי שאפשר לקרוא בסיקורים שלנו.

זה הזמן להתייחס גם לפיל שלא מפנה את החדר כבר 34 שנים, כמניין שנות האופיר. הכוונה היא לעובדה שחלק מן הסרטים המועמדים יהיו מוכרים לקהל מבתי הקולנוע, אחרים מפסטיבלים, והרוב המכריע כלל לא. בסיום, לצד מניין הפרסים האפשריים של כל סרט, אקשר אל פוסטים שלנו במידה ויהיו כאלה, כדי שאפשר יהיה להכיר או להיזכר בזהות הסרטים. לחברי ולחברות האקדמיה הישראלית לקולנוע יש עד תחילת ספטמבר להשלים צפיות, שכן בין ה-4 ל-9 בחודש ההוא ניתן כבר יהיה להצביע לזוכים ולזוכות. טקס פרסי אופיר יתקיים ביום שני ה-16 בספטמבר במתחם אקספו תל אביב, בליווי משדר מיוחד בקשת של "ערב טוב עם גיא פינס". בין לבין אולי תמצאו כאן עוד פוסט או שניים שלנו, במידת האפשר והעניין.

המועמדים והמועמדות לפרסי אופיר 2024

חלב

העיצוב האומנותי הטוב ביותר
איתן לוי – ״סודה״
אלמוג סלע, איתמר תורן, ורה גרינבלט – ״קרוב אליי״
ברק ואזן – ״מופע טוטאל״
חפי בוהם – ״חלב״
ניצן ציפרוט – ״העיר הזאת״

עיצוב התלבושות הטוב ביותר
גבריאל אוריון חסון, תמר אייל – ״קרוב אליי״
לאורה שיים, יסמין וולק – ״מופע טוטאל״
קרן אייל מלמד – ״סודה״
רונה דורון – ״העיר הזאת״
רייצ'ל בן דהן – ״חלב״

הלימה מוחלטת בין שתי הקטגוריות. חמשת הסרטים נעים בין תקופתי-היסטורי, עתידני, חלומי, מסויט, ועכשווי.

הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר
היד של קטיה – בימוי: תום שובל
הילד – בימוי: יהב וינר
יפהפיה ומוארת – בימוי: רונה סגל
נובי גוד – בימוי: ענת איזנברג
פרנצ׳ – בימוי: דילן יוסף שטרית

קטגוריה חזקה בעיניי והסרט הבולט כאן הוא ״הילד״ של יהב וינר ז״ל, תזכורת לכישרון שנקטף מאיתנו בשבעה באוקטובר. בין אם יזכה ובין אם לאו, זה ודאי יהיה הרגע המחניק ביותר לצפייה בכל הטקס.

הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר
אביגיל – בן שני
אני רואה אותך – אדם ויינגרוד
זעקות ואז שתיקה – ענת סטלנסקי
#נובה – דן פאר
נורה – מתן בן מורה

תזכורת נוספת ליום האפל בתולדות מדינת ישראל, עם שלושה סרטים מתוך החמישה שעוסקים במישרין או בעקיפין באירועי השבת הארורה. חלקם כבר נחשפו לציבור במיני פלטפורמות וזמינים לצפייה עדיין.

כביש הסרגל

עיצוב פס הקול הטוב ביותר
אבי מזרחי, רן צרויה – ״כביש הסרגל״
אביב אלדמע – ״חלב״
יוסי אפלבאום, עומר מור – ״העיר הזאת״
ניל גיבס, רועי מולה – ״עיד״
רונן נגל, אורי צציק – ״קרוב אליי״

המוזיקה המקורית הטובה ביותר
אסא רביב, תום מאירה ארמוני, הילה רוח – ״חלב״
גל לב – ״חמדה״
חביב שחאדה – ״עיד״
עדי דויטש – ״מופע טוטאל״
עומר מור – ״העיר הזאת״

שני שינויים מפרידים בין קטגוריות הצלילים: ״כביש הסרגל״ לא יכול להיות מועמד למוזיקה (המלחין אינו ישראלי/תושב), אבל מה בדבר המוזיקה זוכת פסטיבל ירושלים של ״קרוב אליי״? הסרטים המאחדים הם ״חלב״, ״עיד״, ו״העיר הזאת״ שהוא מחזמר בימתי במקור, מה שמאתגר את הגדרת הקטגוריה בעיניי.

האיפור הטוב ביותר
אורלי רונן – ״מופע טוטאל״
אתי בן נון – ״כביש הסרגל״
סיגלית גראו – ״העיר הזאת״
קארין גבע – ״פינק ליידי״
קרן אסף – ״קרוב אליי״

לרוב יש לנו מה להגיד על הקטגוריה הזו, אבל לא הפעם. כל המועמדים אכן בולטים בעבודת איפור ועיצוב שיער, חלק בלתי נפרד מהדמויות. מהקברט המשוגע ועתיר המשתתפים של ״מופע טוטאל״ דרך פציעות ואפילו גופה משכנעת ב״כביש הסרגל״.

הליהוק הטוב ביותר
אורית פוקס רותם – ״נדל״ן״
אסתר קלינג, חמוטל זרם קסטל – ״קרוב אליי״
חלי מון סונגו – ״בנות כמונו״
לימור שמילה – ״עיד״
מאיה קסל – ״חליסה״

מייסדת ומלכת הקטגוריה אורית אזולאי נעדרת השנה, אבל כל יתר המועמדות כאן מוכרות ואהובות, שלא לומר זוכות עבר בכמה מקרים.

חליסה

העריכה הטובה ביותר
איל סיבי – ״העיר הזאת״
גיא נמש – ״עיד״
מאיה קניג – ״חלב״
נילי פלר, רונית פורת – ״כביש הסרגל״
שאולי מלמד – ״קרוב אליי״

לא שאני אוהב לספיילר, אבל יש כאן שני שמות שיכולים להופיע בהמשך: קניג שגם כתבה וביימה את הסרט שהיא מועמדת עליו, ומלמד שביים וערך את הסרט התיעודי ״טאבו: עמוס גוטמן״.

הצילום הטוב ביותר
בועז יהונתן יעקב – ״דניאל אויערבאך״
ירון שרף – ״הנכס״
עמית יסעור – ״חלב״
עמית יסעור – ״כביש הסרגל״
סער מזרחי – ״מופע טוטאל״
שי פלג – ״קרוב אליי״

זו לא טעות אלא יסעור כפול – הצלם המדופלם וזוכה האופיר (על ״תמונת הנצחון״) מועמד על שתי העבודות שלו השנה. גם שרף ויעקב הם זוכי עבר, ואליהם ינסו להצטרף הפעם מזרחי ופלג, שצילם את סרטה הקודם של במאית ״כביש הסרגל״ (זה לא חידון: מיה דרייפוס, ״ההיא שחוזרת הביתה״).

התסריט הטוב ביותר
בת אל מוסרי – ״בנות כמונו״
דנה מודן, רותו מודן – ״הנכס״
מאיה קניג – ״חלב״
מיה דרייפוס – ״כביש הסרגל״
תום נשר – ״קרוב אליי״

שש מועמדות, חמישה סרטים. זו הפעם הראשונה, אלא אם אני ממש טועה, שכל קטגוריית התסריט מורכבת מכותבות בלי אף תסריטאי זכר אחד. ארבע מהן גם ביימו את הסרטים, כאשר במקרה של מוסרי גם את התסריט שלה ביימה אישה (לי גילת), בעוד רותו מודן שותפה לכתיבה בסרט שביימה אחותה דנה, על פי רומן גרפי מפורסם של רותו. בנימה אישית, כמעט כל התסריטים כאן טובים עד מעולים, גם זה נדיר באופיר.

בנות כמונו

שחקנית המשנה הטובה ביותר
בת אל מוסרי -״בנות כמונו״
דנה ברקוביץ׳ – ״חליסה״
דריה רוזן – ״קרוב אליי״
הדס ירון – ״חלב״
שרה וינו אלעד – ״נדל״ן״
תיקי דיין – ״הטבעת״

עוד שישיה וגם אזכור ראשון לסרט ״הטבעת״, פרויקט תשוקה של אדיר מילר. דיין היא זוכת השנה שעברה, בזכות ״שבע ברכות״ ותשאף לשחזר את ההישג. כיוון שבסרט הזה טרם צפיתי אני רק אניח שהיא מעולה, וקשה להתלונן על הרשימה המגוונת. ובכל זאת, חסרות לי מאוד שרה פון שוורצה של ״כביש הסרגל״ ובמיוחד שרון סטרימבן של ״הנכס״. מדהים איך האקדמיה מפספסת את השחקנית המדהימה הזו שוב (אחרי התעלמות מכעיסה מהופעתה ב״כל מה שאני יכולה״). נתנחם בתגליות האחרות השנה: ברקוביץ׳ ורוזן, שתיהן מועמדות לראשונה על תפקידי פריצה.

שחקן המשנה הטוב ביותר
אורי הוכמן – ״הנכס״
אנטולי בליי – ״חליסה״
הישאם סולימאן – ״עיד״
זהר שטראוס – ״סודה״
יעקב זדה דניאל – ״בנות כמונו״

היחיד כאן עם פרס אופיר בבית הוא שטראוס (״לבנון״), נדמה לי, אבל כל השאר ותיקים ומוערכים. אם כי במקרה של בליי זה בעיקר בתיאטרון, אז ברוך הבא לאופירים, אנטולי.

השחקנית הראשית הטובה ביותר
אסי לוי – ״חמדה״
טלי שרון – ״כביש הסרגל״
ליה אללוף – ״קרוב אליי״
נועה קולר – ״חליסה״
רבקה מיכאלי – ״הנכס״

חמישיית-על של שחקניות מכל הדורות והגילים, כאשר המשותף בין הוותיקה והצעירה מפתיע: מועמדות ראשונה לפרס השחקנית הראשית של אללוף וגם של מיכאלי. אם כי יש לה בבית אופיר כשחקנית משנה ב״מוכרחים להיות שמח״. גם קולר ולוי (פעמיים) הן זוכות עבר, ומי שעדיין אין לה פסלון מוזהב בבית היא שרון, להפתעתי הרבה.

השחקן הראשי הטוב ביותר
לייב לב לוין – ״נדל״ן״
עידן עמדי – ״כביש הסרגל״
רועי אסף – ״מופע טוטאל״
שאדי מרעי – ״עיד״
ששון גבאי – ״חמדה״

רשימה מקבילה מרשימה למדי מצד השחקנים, בהובלת גבאי הבלתי-נגמר. מרעי מגיע עם יתרון מסוים אחרי הזכייה בפסטיבל ירושלים, אסף מככב בפרויקט הביכורים שלו כבמאי, לוין מייצג דור חדש ומבטיח, ועמדי מגיע לטקס במעמד של גיבור ישראל. לא הייתי רוצה להמר על זכייה כאן, מה גם שנותרו בחוץ לא מעט תפקידים מצוינים (אצלנו בסריטה הוזכרו אורי בלופרב מ״פינק ליידי״ ויובל סגל מ״סיפור חיים״).

עיד

הבימוי הטוב ביותר
יוסף אבו מדיעם – ״עיד״
לי גילת – ״בנות כמונו״
מאיה קניג – ״חלב״
מיה דרייפוס – ״כביש הסרגל״
תום נשר – ״קרוב אליי״

ארבעה במאיות, והבמאי הבדואי הראשון להשלים בישראל סרט עלילתי באורך מלא. זו חמישייה היסטורית, איך שלא נסתכל על זה. אבו מדיעם חולק את משבצת סרט הביכורים יחד עם נשר, שאם זה לא היה ברור עד כה הסרט שלה מסתמן כפייבוריט. אם זה עדיין לא ברור, הפוגה תיעודית ואז חמישיית הסרט, שלא לומר שישיית.

הסרט התיעודי הטוב ביותר באורך מלא
הדונם של סבתא– ירמי שיק בלום, אלעד אורנשטיין
השיבה מהפלנטה האחרת
– אסף לפיד
טאבו: עמוס גוטמן
– שאולי מלמד
מונוגמיה
– אוהד מילשטיין
תמיכה מלאה
– מיכל כהן

באקדמיה בחרו לפרסם את שמות הבמאים והבמאיות, אני מבטיח להוסיף בקרוב את ההפקה (בכל זאת פרס הסרט, לא הבימוי). שליטה קלה של פסטיבל דוקאביב האחרון עם שלושה מתוך החמישה, כולם זוכי פרסים, ואת הרשימה משלימים נציגי ירושלים משני מחזורים: ״השיבה מהפלנטה האחרת״ מ-2023 (זוכה פרס התחקיר) ו-״טאבו: עמוס גוטמן״ ממהדורת 2024 (זוכה פרס העריכה). יופי של רשימה, אם יורשה לי.

הסרט העלילתי הטוב ביותר
בנות כמונו – אביב בן שלוש, רועי ציוני
חלב – מאיה פישר, גל גרינשפן, רועי קורלנד, ליאון אדרי, אלונה רפואה, רוני שמיס
חליסה – יוחנן קרדו, גיא יקואל
כביש הסרגל – אסתי יעקב-מקלברג, חיים מקלברג, משה אדרי, לאון אדרי, יגאל מוגרבי, תומר מקלברג
עיד – חגי ארד, אלעד פלג, שלומי אלקבץ, גלית כחלון
קרוב אליי – חיים מקלברג, אסתי יעקב-מקלברג, משה אדרי, לאון אדרי, אורן רוגובין, עומר רוגובין, עומרי בצלאל, קרני בצלאל

מה נאמר ומה נגיד, פינקו אותנו בסרט שישי ואפשר רק לומר תודה. במקרה של הקטגוריה הראשית, תיקו אינו מעיד על מיעוט הצבעות אלא על מירוץ צמוד, מה שאני מקווה שישתמר גם בשלב הגמר. אל חמישיית הבימוי מצטרף כאן ״חליסה״, שלא שובר את ההגמוניה – גם הוא סרט של במאית-תסריטאית. או בשפת הווקיזם: אף זכר יהודי לא מופיע השנה בקטגוריית הסרט, הבימוי או התסריט בפרסי אופיר. יש לנו כאן שני סרטי ביכורים כפי שכבר הזכרתי לעיל, והפעם עוד ארבעה שהם בעצם סרט שני לכל במאית. זה מרעיש ומשמח מכדי להיזכר בכל מי שנשרו בדרך, אז אעשה זאת רק בהמשך.

קרוב אליי

מניין המועמדויות
קרוב אלי – 12
חלב – 10
כביש הסרגל – 9
עיד – 8
בנות כמונו – 6
מופע טוטאל – 6
העיר הזאת – 6
חליסה – 5
הנכס – 4
חמדה – 3
נדל"ן – 3
סודה – 3
דניאל אויערבאך – 1
פינק ליידי – 1
הטבעת – 1

קטגוריות המאפשרות מועמדות בודדה: ״הדונם של סבתא״, ״טאבו: עמוס גוטמן״, ״מונוגמיה״, ״השיבה מהפלנטה האחרת״, ״תמיכה מלאה״, ״אביגיל״, ״אני רואה אותך״, ״זעקות ואז שתיקה״, ״#נובה״, ״נורה״, ״היד של קטיה״, ״הילד״, ״יפהפיה ומוארת״, ״נובי גוד״, ״פרנצ׳״.

סיכום מקוצר של שלב המוקדמות

סיפור חיים

לדרך יצאו 32 סרטים עלילתיים באורך מלא, שבמהרה נהפכו ל-30 בלבד. זאת לאחר ש״דגים גם טובעים״ הוסר בסמוך לפתיחת התחרות, משום שכבר התמודד ב-2020. לאחר מכן, ״על כלבים ואנשים״ שהיה אמור להיות גם בפסטיבל ירושלים בחר להמתין עוד קצת לחשיפתו ונמשך אף הוא. כעת עם הכרזת המועמדויות, הרשימה נחתכה בדיוק באמצע: 15 סרטים שקיבלו מועמדות אחת לפחות, ו-15 שנפרדים מאיתנו בשלב זה. אין מולי סטטיסטיקה מלאה אבל לתחושתי ומזיכרוני זה לרוב מה שקורה באופירים, וגם בשלב הבא הרשימה תיחתך דרמטית כאשר ייבחרו הזכיות. ליבי יוצא במיוחד אל סרטים שבחרו לנסות ולהתחרות מבלי שנחשפו לקהל קודם לכן, כי זו ראשית דרכם במקום הקפת פרידה, לצד אלו שחיבבתי אישית ולא קיבלו אפילו מועמדות אחת.

בשביל הפרוטוקול והארכיון, הנה מחצית הרשימה שלא עוברת לשלב הבא, בסדר אלפביתי ובסוגריים מסגרת הקרנה אם הייתה: ״10 חודשים״ של עידן הובל (סינמטקים), ״10 קילו״ של דורון ערן, ״אין צל במדבר״ של יוסי אבירם (חיפה 2023), ״העקידה״ של אייל קנטור, ״טאץ׳ מי״ של בוריס קזדאן, ״כיסופים״ של קרן נחמד (הוקרן מסחרית ועוד רגע בנטפליקס), ״כמו אפר בקפה״ של יעל סגל, ״לא יום ולא לילה״ של פנחס וויה (ירושלים 2024), ״לקרוא את לוליטה בטהרן״ של ערן ריקליס, ״מיומנו של מפצל דירות״ של דובר קוסאשווילי, ״מלוח קצת חריף״ של אדם סוריאנו, ״מלך החגיגת״ של אורי מרנץ (הוקרן מסחרית), ״מתחת לצל של השמש״ של שלום הגר (ירושלים 2023), ״סיפור חיים״ של טובה אשר (חיפה 2023), ״קרבי בהחלט״ של דונדי שוורץ.
מתוך הרשימה הנכבדת הזו, שליש בלבד היו זמינים לציבור בקונסטלציה כלשהי, ואני מהמר ששליש אחר לא יראה אור מקרנה בישראל. מניסיון העבר.

ההיעדרויות הכי משונות בעיניי מרשימת המועמדים הם סרטים שכבר זכו בפרסים מסוימים בפסטיבלים בהם הוקרנו, בין אם זה ״מתחת לצל של השמש״ או ״סיפור חיים״, כאשר האחרון הוא ודאי החביב עליי מבין המנופים וקיוויתי שיצבור לפחות מועמדות ניחומים כדי לעלות שלב. אך בצער, אולי זה מסתדר עם הטרנד הקבוע של האקדמיה להעדיף צעירים על פני ותיקים. מלבד טובה אשר נותרו בחוץ שמות כמו ריקליס, קוסאשווילי, ערן ואבירם, אף אחד מהם לא זר לפרסי אופיר קודמים. לצידם אפשר להוסיף את סרטו של הובל שבדיוק מוקרן בטרום-בכורה בסינמטקים, ובוודאי קיווה להוסיף לפוסטר איזו מועמדות או יותר. לפחות הוא יהיה יכול להתנחם בחיבוק מהקהל, אבל מי יודע מתי יהיה תורם של הסרטים שטרם הוקרנו בארץ. ואני כולל בכך גם את המועמדים.

מבין המועמדים, חצי רשימה כבר נחשפה לקהל בבתי הקולנוע או בפסטיבלים, עם נוכחות מרשימה לפסטיבל ירושלים האחרון – ארבעת הסרטים עם הכי הרבה מועמדויות הוקרנו בו ואף יצאו עם פרסים (״קרוב אליי״, ״עיד״, ״חלב״, ״כביש הסרגל״). שווה גם להזכיר שהזוכה המרכזי של המהדורה הקודמת, ״ דניאל אויערבאך״, השתחל אף הוא לרשימה עם מועמדות בודדה. שאפו מיוחד מגיע לסרטים שכבר הוקרנו מסחרית מבין המועמדים, ״העיר הזאת״ ו״חמדה״, כאשר על האחרון אין לנו טקסט לגמרי בשוגג. את הנותרים שטרם נחשפו אפשר לחלק בגסות לסרטים שמיועדים לפסטיבל חיפה המתקרב, ולסרטים שלא יהיה מפתיע למצוא אותם בבתי הקולנוע בקרוב. כיוון שיש לי מידע פנימי פוטנציאלי בקשר לנעשה בתחרות הישראלית של פסטיבל חיפה, אשמור על זכות השתיקה.

רק אזכיר את התקנון ובזאת נסיים – אחרי הטקס שיתקיים ב-16.9 יהיו לסרט הזוכה שבועיים להסדיר הפצה בבתי הקולנוע בישראל, כדי להיות כשיר לנציגות ישראלית באוסקר האמריקאי. נכון לרגע זה, אף אחד מן השישה שמועמד לעשות זאת לא יצא לאקרנים במולדתו. אולי זה יקרה במהלך ספטמבר כדי לא לקחת סיכון ואולי רק לאחר היוודע זהות הנציג הישראלי, מה שאמור להשאיר מספיק זמן לעמידה בתנאים. בעיית שפה אין השנה – ״עיד״ דובר ברובו המכריע ערבית, אבל כל עוד זו לא אנגלית הוא כשיר לאוסקרים. עד אז, מלא ברכות והמון בהצלחות שיהיה.

תגובות

  1. סליחה על השאלה הגיב:

    ברכות למועמדות המוכשרות. בהחלט הישג תקדימי ואפילו נדיר ברמה עולמית.
    אבל סליחה: לזה התכוונו כשאמרו "שוויוני"? בכל העולם מדברים על 50:50 בייצוג – שזה לדעתי, ואולי אני לבד בזה – הוגן. לא שצריך לבחור בבמאי גבר אם לא מגיע לו וברור שאי אפשר באמת להיות שוויוניים בתחום הזה – אבל בואו נודה על האמת שכבר מגובה בסטטיסטיקה: במאים גברים (יהודים?) וצעירים בארץ כמעט נכחדו. לפחות דור העתיד. אפשר לומר שבצדק, אפשר לומר ש"הגיע הזמן", אבל אפשר גם לתהות איך זה שרובן המוחץ של הקרנות מנוהלות בלעדית בידי נשים – ושבאופן די כללי, לפחות אם נסתכל על האקדמיה הישראלית לקולנוע – נשים שולטות בענף עם רוב מסחרר – ומוכשרות מאד! ושוב, סליחה כן? רק לי זה מתחיל להריח כמו הדרה הפוכה ומסוכנת?

    1. מבחינת כמות הסרטים שמקבלים תמיכה ונרשמים לאופיר, עדיין יש רוב גדול לסרטים של במאים. אז תסלח לי אם השנה אייחס את המועמדיות לאיכות הסרטים שהוגשו ואמתין עוד כמה שנים לראות אם זו אכן מגמה מן הבחינה המגדרית

      1. סליחה על השאלה הגיב:

        תודה על התגובה. בהחלט האיכות צריכה לקבוע אבל כידוע זה בעייתי וסובייקטיבי… כתבתי שמרגיש שא/נשים הצביעו בשל פוליטיקת זהויות אז אולי בכל זאת, מסתמנת מגמה…? שהתחילה אגב לפני שנתיים או אפילו יותר. באופיר ובכלל. כל מה שטענתי הוא שאין כמעט במאים צעירים עם פיצ'רים עלילתיים. הנה הנתונים בפוסט הזה ממש. זו עובדה סטטיסטית. ולא רק השנה. אז כבר מותר לשאול למה זה כ"כ משמח והאם זה תקין. מבחינת הסרטים העלילתיים בלבד – תסתכל מי זה ה"רוב הגדול" של הבמאים שאתה מתייחס אליהם: זרחין, ברגמן, ריקליס, וולך, תדמור, קוסאשווילי. רובם ותיקים, או לפחות זוכים מעוטרים בשנים קודמות, אבל חוץ מהם – יש לך דוגמא לעוד סרט של במאי מתחת ל-40 שנעשה השנה? (ואם התשובה היא "העיר הזאת" ו"מופע טוטאל" – בשני המקרים מדובר בעיבוד ליצירה בימתית מוכרת…). ולא שחלילה לא מגיע לבמאיות, צעירות, מבוגרות, מוכשרות וראויות כולן – אבל מה שהתחיל כעידוד סרטי נשים (מסגרת שקיימת בערך בכל קרן בארץ, שרובן, אגב – מנוהלות בידי נשים) – הופך באופן בלתי נמנע לסווייפ מוחלט של יוצרות. זה בהחלט מרגש כי זה מריח כמו שינוי – אבל כל שינוי צריך גם לבוא עם שאלות בריאות לגבי העתיד. לכן מותר ואולי אפילו צריך לשאול: לזה התכוונו כשדיברו על שיוויון אמיתי? כי 50/50, או אפילו קרוב לזה – זה לא.

        1. הגיל זה משהו אחר, אני לא הולך לציין את הגיל של הבמאיות שמועמדות, אבל רובן לא בדיוק מתחת לרף שציינת להערכתי. אתה מן הסתם יודע היטב שרוב הסרטים שמקבלים ממימון מקרנות הם של גברים והסיבה שיש קידום של נשים, כמו של יוצרים לסרט ראשון, היא על מנת לייצר איזון. אתה מתפטל בניסיון להצדיק חרדה מפני נשים, שהוכיחו בתפקידים שלהם בתור מנהלות קרנות שהן לא חוששות מלממן סרטים של גברים. עדיין אין שיוויון של 50/50 במימון, אז הטענה שלך שהמצב לו שיווני עם יתרון לנשים היא תמוהה

  2. סליחה על השאלה הגיב:

    אני חרד בתור במאי צעיר. בהחלט לא חרד מנשים והניתוח אופי המזורז שעשית, מבטא מבחינתי חלק מהבעיה: ששאלה על המצב ולאן הוא מוביל מתפרשת מיד כטענת קיפוח. אז לא. אני לא אומר "גזלו לי". להיפך – באמת הגיע הזמן לעוד קולות נשיים על המסך ובכלל. מבחינתי, הלוואי שכל העולם ינוהל בידי נשים כי קלירלי גברים פקששו בהכל. והסרטים השנה מצוינים! בלי ציניות! אגב אני אישית התבאסתי ש"נדל"ן" לא קיבל יותר מועמדויות, לא מכיר אף אחת מהנפשות שיצרו אותו אבל מבחינתי זה הסרט הכי ראוי, מכל הסרטים השנה – גם של גברים. אבל אם נחזור רגע לשאלת ה"איזון" של יוצרי סרט ראשון – הנה בדיוק הטענה שלי: איזה איזון יש כאן, אם כל הקרנות מנוהלות בידי נשים ואם הגברים היחידים שמקבלים תקציבים (לעיתים על תסריטים של נשים, אגב!) הם בעלי רקורד מוכח בלבד? האם בכנות אפשר לומר שליוצרת צעירה עדיין יותר קשה ליצור פיצ'ר ראשון מיוצר צעיר? בעיני כבר לא כי עובדה – יש יותר סרטי ביכורים של נשים. אבל אם אתה לא מסכים, זה בכלל לא האישיו – כי לא שאלתי על עכשיו, שאלתי על העתיד. זה לא שלניר ברגמן חסרה עוד מועמדות באופיר, אני לא מדבר על הבמאים המוכחים שכבר עשו את שלהם וכנראה ימשיכו לקבל תקציבים. התייחסתי לסרטים שנעשו, בכללי – ושבוימו בידי גברים צעירים. מכל מגזר! בדואים, ערבים, להט"בים – איפה הם? ואתה לא רוצה להתייחס לגילאים? בסדר. כי השאלה ששאלתי בין אם נרצה או לא, כנראה עולה עכשיו אצל לא מעט יוצרים צעירים, שיכולים אגב לגמרי להיות בעד השינוי המבורך הזה ולרצות 50/50 כמוני – אבל גם לנו מותר לתהות אם השינוי הזה שמתרחש – בצורה בולטת מאד כבר – לא עלול להוביל להדרה כלשהי של גברים צעירים מהשדה? פשוט ככה זה מתחיל להיראות. אז לא נתייחס לגילאים, אבל כשמדברים על "קולות חדשים" – שעל זה בגדול השיח כאן – השאלה ששאלתי זה לא משהו שצריך לקחת בחשבון?

    1. אורון שמיר הגיב:

      נאלץ להתערב כי הטענה שלך פשוט לא נכונה עובדתית.
      למירוץ לאופיר יצאו לדרך בדיוק 30 סרטים (הוספתי את אלו שלא עלו שלב לפוסט) – 20 בוימו בידי גברים, 10 בידי נשים. אפילו לא קרוב ל-50/50 שגם אתה טוען ששואף אליו.
      הרשימה נחתכה בחצי בשלב המועמדויות, שהציף את הסרטים הטובים יותר לדעת האקדמיה – 8 בוימו בידי גברים, 7 בידי נשים. קרוב, אבל טכנית אפילו לא ה-50/50 הנכסף.
      אילו היית צודק והנשים הזוממות היו מתאגדות מאחורי איזה סרט ״נשי״ זה או אחר, לא היינו מגיעים למצב של שליטה כה מוחלטת בקטגוריות הסרט/בימוי/תסריט.
      המצב הוא הפוך בתכלית – מעמדת נחיתות מספרית, הסרטים שצפו למעלה בתור הטובים של השנה, בוימו ברובם בידי נשים. מתוך ההיצע שרחוק מאוד מלהיות הרוב.
      מכאן אפשר להגיע לכל מיני מסקנות, אבל אף אחת מהן היא לא שמשקיעים רק בסרטים של נשים בישראל. אולי רק שהם יותר טובים (לדעת האקדמיה) ושכדאי להשקיע יותר.

      1. טאי הגיב:

        אם הבנתי נכון, הטענה שלו היתה יותר ספציפית – לא שקרנות פחות משקיעות בסרטים של גברים, אלא פחות משקיעות בסרט *ראשון* של במאים גברים. יש באמת נתון סטטיסטי באופיר האחרון שמראה שהטענה שלו לא נכונה, ושמתוך הנרשמים ההתחלתיים יש יותר סרטי בכורה של במאיות מאשר במאים? זה קצת מסקרן.

        1. טאי הגיב:

          טוב, ליקטטתי כמה שאפשר מידע מהאינטרנט ואכן אפשר להפריך את מר שואל-רק-שאלה. אל דאגה, עתיד יוצרים גברים צעירים בסדר גמור בינתיים: מתוך 30 הסרטים שהוגשו לתחרות בתחילתה 14 הם סרט עלילתי ראשון או שני של במאי גבר ו-10 הם סרט עלילתי ראשון או שני של במאית אישה. לא משנה מה הגיל או היוקרה של היוצר, כי כמו שיש את אדיר מילר הלא צעיר שמביים לראשונה יש גם את דנה מודן הלא צעירה שמביימת סרט לראשונה. אז לא עשיתי איפה ואיפה.
          אם יותר נשים צעירות שמקבלות תמיכה לסרט ראשון, מה שלא נראה לי, אולי קשור גם לזה שיש בימינו הרבה מאוד סטודנטיות לקולנוע? או אולי קשור לזה, ואני חושב שקראתי כתבה על כך, שנשים נוטות לביים בגיל צעיר יותר לפני שמחליטות להקים משפחה וגברים נוטים לביים בגיל מאוחר יותר כי גידול משפחה זה דבר שפחות מפריע לקריירה שלהם, כביכול. אז יש הרבה פרמטרים להבדלים בין המינים.

          1. אור סיגולי הגיב:

            תיקון קטן: אדיר מילר לא חתום על בימוי "הטבעת", אלא האחים דורון ויואב פז שזהו כבר סרטם החמישי או השישי.

          2. טאי הגיב:

            אדיר מילר כן רשום כבמאי של ״הטבעת״ לצד האחים דורון ויואב פז, רשום גם באתר של פרסי אופיר וגם נאמר בשלל כתבות יח״צ לאורך השנים האחרונות שהוא הולך לביים לראשונה.

          3. אור סיגולי הגיב:

            מאוד ייתכן שקיבלתי מידע לא נכון או שאני סתם טועה, אבל שני המקורות שהתייחסת אליהם לא בדיוק המקום האמין ביותר. באתר האקדמיה יש אנשים שחתומים על הפקת סרטים שנעשו הרבה לאחר שהם הלכו לעולמם (אין רגולציה למי נרשם ואיפה), ובכתבות היח"צ שאני ראיתי (כמו זו: https://e.walla.co.il/item/3581038), מילר מקבל מקום רק של תסריטאי.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.