במקום סרטים חדשים: מהדורת חירום 2

שבוע שני ברציפות בלי בתי קולנוע, אחרי שחזרנו בשבוע שעבר אל מתכונת שהעדפתי לשכוח. אני בכוונה מתמקד בקולנוע, לא רק כי אנחנו סריטה, אלא כי ראיתי יותר מהדורות חדשות בשבועיים האחרונים מאשר בעשר השנים האחרונות והחשש לפגיעה בשפיות גובר. על המצב בישראל וגם בעזה אפשר הרי להתעדכן כמעט בכל מקום חוץ מאשר כאן, כאשר אפילו עמודי פייסבוק או פרופילים ברשתות החברתיות שאין להם נגיעה לנושא בשגרה – גויסו למאמץ המלחמתי, ההסברתי, או השד יודע מה. כאן נמשיך להציע ניתוק רגעי, לא הזוי או מסוכן, מבלי לשכוח את המציאות ליותר מכמה דקות או שעות ספורות בכל יום. גשו לפייסבוק לחזק את שני קיניסו, חברנו היקר שחולץ מהטבח בקיבוץ בארי, עשו משהו למען עצמכם או אחרים, והצטרפו למעבר על מה בכל זאת אפשר לראות על המסך הביתי גם בזמנים קשים ומבלבלים ומתישים כמו הנוכחי.

*עדכון: כמובן שמאז שכתבתי את המדור ועד הפרסום משהו היה חייב להשתנות. חלק מבתי הקולנוע כן בחרו לפתוח, תלוי סניף, וההיצע לא ממש ברור לי. קולנוע לב והוט סינמה סגורים, אבל יש להם וי-או-די כידוע. סניפי סינמה סיטי של חדרה, נתניה וירושלים שבו לפעילות ומקרינים סרטים שהיו באולמות עד השבת הארורה. הדבר נכון גם לגבי פלאנט חיפה וזכרון יעקב ולגבי סניפי מובילנד שבחיפה ונתניה. בקיצור ולסיכום, סרטים ותיקים שהוקרנו בבתי הקולנוע עד ה-7.10 זמינים בסניפי חלק מהרשתות ובערים שבהן יש פיחות התרעות והפגזות. הייתי מציע לבדוק פעמיים לפני הגעה ואולי אפילו לרכוש מראש כרטיס, אבל על רשימת הסרטים הזמינים לא אחזור כי בשביל זה יש מדור שבועי. סרטים חדשים עדיין לא עולים בשום מקום במדינת ישראל ולכן המדור במתכונת הנוכחית, בתקווה שהיא תיעלם כמובן.

מאז מהדורת החירום הקודמת של המדור, אור המשיך במסע שלו בין נציגי המדינות לפרס האוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר, עופר כתב על שלושה מהם והוסיף סקירת סטרימינג כפולה, נפרדת ולא קשורה לנושא. עדיין צורב לי, צרבות ברזל ממש, שהשבוע היינו אמורים להתחיל לדווח מפסטיבל הקולנוע הגאה. ואחריו מפסטיבל סרטי נשים בירושלים. שניהם נדחו למועד לא ידוע. גם פסטיבל סרטים בערבה נדחה, ופסטיבל קולנוע דרום, שניהם שובצו במקור לנובמבר אבל אינם אופטימיים כנראה ולכן לא לקחו צ׳אנסים. פתאום קשה לדמיין איך ייראה סוף השנה האזרחית בישראל מבחינת אירועי קולנוע, במקום לדלג מפסטיבל לפסטיבל אחרי התענוג שחווינו בסינמטק חיפה לפני תקופה שנראית כמו נצח. ובכל זאת, יש גם נסיונות לחזור לפעול ועוד יוזמות צפייה ביתית, חינמיות או לא, שמספקות מפלט מאימת המציאות.

סינמטק ירושלים – חזר לפעול תחת הנחיות פיקוד העורף ביום שני ה-16.10 ומציע מאז שני סרטים ביום וכניסה חופשית על בסיס מקום פנוי. כלומר כדי להזמין כרטיס באתר הסינמטק, ללא עלות. אתמול, למשל, הוקרנו ״שיר אשיר בגשם״ ו״החתול של שרק: משאלה אחת ודי״ בשעות אחר הצהריים. היום תור ״מאמא מיה!״ ולאחר מכן שני פרקים ראשונים בעונה השנייה של סדרה בשם ״שלי הכובשת״ שלצערי אינני מכיר. בכל מקרה, הקו הברור הוא של יצירות שמתאימות למגוון גילים רחב, נוטות לשמח או לפחות להיות צבעוניות, ולספק נושאי שיחה שכבר שכחנו מקיומם. זו גם תזכורת לבדוק את הנעשה בשאר הסינמטקים, כי בסינמטק תל אביב, למשל, מוסיפים כל העת מפגשי זום ושלל אירועים מקוונים.

קרן מקור – מצטרפת לאכסניות ה-VOD שצוינו כאן לפני שבוע, ולאחרות שלא נתקלתי בהן ואפשר להפנות לכיווני בשמחה, עם הצעה לצפייה חופשית בהמוני סרטים קצרים, מתוצרת מקומית כמובן. יש פה כ-30 סרטים אז לא אמנה את כולם, אבל ההיצע נע בין ״פסק זמן״ של ריטה בורודיאנסקי מפרסי אופיר האחרונים, או ״יפהפיה ומוארת״ החדש של רונה סגל, לבין סרטי עבר של יוצרות ויוצרים שכבר הפכו בעלי שם. דוגמאות להמחשה: ״הינומה״ של אורית פוקס רותם, ״מותו של זה״ של אבישי סיון, ״פרפרים״ של יונה רוזנקיאר, ״רוסו״ של אתי ציקו, ו״בוטיק חבל״ של פיני טבגר. בכל זאת אציין גם את סרטי האנימציה, כדי שלא ילכו לאיבוד, ובהם ״היינו פצצה מפורזת״ של דותן מורנו ו״להתאהב ברקס״ של מעיין אנגלמן ואלירן פלד. אפשר גם פשוט לבחור סרט, להקליק ולתת צ׳אנס. האורך שלהם מתאים לסף הריכוז בימים אלה.

דוקאביב – דרך מיזם דוקוסטרים פתחו אפשרות לצפייה חינמית (ונוחה ונחמדה גם בשידור לטלוויזיה חכמה, מניסיון עבר) בארבעה סרטים תיעודיים: ״וישניאק״ (Vishniac) על רומן וישניאק, צלם שתיעד קהילות יהודיות באירופה רגע לפני השואה; ״הרוכב האחרון״ על גרג למונד, האמריקאי הראשון שניצח בטור-דה-פראנס; ״לרקוד את פינה״ ממזג שתי פרשנויות חדשות ליצירות בנות יובל של הכוריאוגרפית הנודעת פינה באוש, מאת להקות מחול מגרמניה ומסנגל; ״פטריק והלוויתנית״ אודות צלם טבע הצולל עם להקות לוויתנים באיזורים נטולי ציידים, וקשור במיוחד לאחת מהן ושמה דולורס. אני מניח שהוא העניק לה את השם, ומקווה שזה הכי רחוק שאפשר מ״מורתי התמנונית״, אבל טרם צפיתי באף אחד מארבעת הסרטים הללו. כולם אגב מהשנה-שנתיים האחרונות, זה לא איזה בק-קטלוג אלא ממש אוצרוּת, או כך אני מתרשם.

יס וסלקום – שלא אעז ואכנה אותן ״יסלקום״ כרגע, מיישרות קו בנושא פתיחת עשרות תכנים לצפייה חינמית (כלומר שלא בתשלום נוסף לדמי המינוי), בנוסף למה שהכריזו כבר בשבוע שעבר. הכותרים החדשים הללו כוללים שמות המשותפים לשתי החברות, למשל טרילוגיית ״שר הטבעות״, סרטי ״הארי פוטר״, מותג ״המיניונים״ המורחב ושלל סרטים לילדים ו/או לנוער. סרטים מוכרים היטב שלא זקוקים להמלצה מיוחדת או הפניית זרקור, אז רק מעדכן את המנויות והמנויים לחפש עם השלט. ואם גם הוט ופרטנר עשו זאת וסתם לא קיבלתי את המייל, אתנצל ואוסיף.

סרטים חדשים ב-VOD

זמנכם עבר, אבות מבוגרים

נספח (Appendage) – חודש אוקטובר הוא מרבצם הטבעי של סרטי האימה תוצרת חו״ל, אז מי שראו מספיק אימה על המסכים יצטרכו לדלג הלאה פעמיים. דרמת הביעותים הבאה היא הפקה של הולו, משמע דיסני+ בישראל, שהגיעה אתמול לשירות הסטרימינג (שבועיים אחרי ארצות הברית משום מה). סרט הביכורים של אנה זלוקוביץ מתמקד במעצבת אופנה שמשהו שטני מתחיל לגדול בתוכה, והיא מגלה שזו לא בעיה ייחודית רק לה. הארדלי רובינסון (״מוקסי״) מגלמת את הגיבורה, ואני לא כותב את זה כי היא בקושי רובינסון, זה באמת השם שלה (בדיחה שלא מצחיקה אפילו באנגלית אבל העיקר הכוונה).

רשת של סודות (Cobweb) – נישאר בעולמות האימה אבל נעבור אל התאריך של היום ואל סרט חדש להשכרה אצל yes (לא כתוב ״בלעדי״ אז ייתכן שהוא זמין גם אצל המתחרות ולא עודכנתי). על הסרט הזה אור כבר כתב מבעוד מועד, עוד לפני שהיה לו שם עברי רשמי, אז תוכלו לקרוא את דעתו באימת החודש של אוגוסט. למי שירצו רק תקציר: וודי נורמן (הילד החמוד מ״קדימה, קדימה״) מגלם את הגיבור, בן שמונה ששומע דפיקות מסתוריות המגיעות מתוך קירות חדרו. הוריו (ליזי קפלן ואנטוני סטאר) טוענים שיש לו סיוטים ודמיון פעיל, אבל מסתירים משהו. המורה שלו (קלאופטרה קולמן) לא ממש מאמינה להם, ואם זה לא היה מספיק ברוח ליל כל הקדושים יש גם המון דלעות מחוץ לבית המשפחה.

זמנכם עבר (Old Dads) – במעבר חד, אלא אם תרבות הווק תרגיש מאוימת מהסרט הזה, נקפוץ אל נטפליקס ואל יום שישי ה-20.10. הקומיקאי ביל בר לא רק מככב בסרט, אלא גם ביים לראשונה וכתב את התסריט יחד עם בן טישלר. בר מגלם את הדמות הראשית, אב שמנסה לגדל את בנו בעולם העכשווי. יחד עם שני חבריו, בגילומם של בובי קנבאלה ובוקים וודביין, הוא מייצג את בני הדור שלא מבינים מילניאלים ומנסים להיות הורים בעידן ״הטרלול הפרוגרסיבי״ בארצות הברית. רוב הבדיחות בטריילר מסמנות כמטרה את הברברת והצביעות של קובעי השיח באמריקה, אבל היוצר גם סיפר שזה סרט מאוד אישי עבורו ונותר רק לצפות במקום לשפוט.

מנהרת היונים (The Pigeon Tunnel) – נסיים עם סרט מעולה שמגיע מחר אל אפל TV+, לא שירות שמרבה בסרטים חדשים ולכן אני משתדל להקפיד להזכירם. במיוחד אם מדובר במפגש ענקים בין הדוקומנטריסט ארול מוריס והסופר ג׳ון לה קארה, שהספיק להעניק ראיון אחרון לפני מותו בשלהי 2020. איך אני יודע שהסרט מעולה? צפיתי בו בפסטיבל הקולנוע של ניו יורק, אך לא כתבתי עליו עדיין עקב המצב. בהצהרה גרנדיוזית מעט, בעיניי מדובר במרואיין הכי מרתק שראיתי אי פעם. דייויד קורנוול, האיש מאחורי שם העט ג׳ון לה קארה, פשוט ריתק אותי בכל דבר שסיפר על חייו, עבודתו, דעותיו וכן הלאה. מומלץ אפילו למי שלא מתעניין בספרות מרגלים, ועל אף בימוי היתר של מוריס שקצת מנג׳ס. אולי עוד נרחיב על הסרט בהמשך. התמונה בראש הפוסט היא של לה קארה / קורנוול, מתוך הסרט, שאין לו שם עברי רשמי אז בחרתי לתרגם.